ספיישל יום המשפחה בפורטל CivilEng

לרגל יום המשפחה, שוחחנו עם מנהלים של 6 חברות משפחתיות בענף הבנייה - על העבודה עם בני המשפחה, השיחות סביב שולחן השישי והטיולים המשפחתיים שכללו השקיית בטון... מסתבר שהאהבה והחיבור לענף אכן עוברת בגנים.

 

רן בן אברהם מחברת צמח המרמן

רן בן אברהם, דור שלישי בענף הבנייה, מכהן כסמנכ"ל שיווק וייזום בחברת צמח המרמן, בתמונה יחד עם אביו - אבי בן אברהם, יו"ר החברה וממקימיה  

 

רן, ספר לנו איך זה לעבוד בעסק המשפחתי ?

זה אף פעם לא קל לעבוד עם משפחה, היתרון בצמח המרמן שאני עובד בכפיפות למנכ"ל בכל תחום היזמות והשיווק ואבי עוסק בעיקר בתחום הביצוע של החברה כך שאנו בגדול משלימים זה את זה ולא רצים אחד לשני בין הרגליים.

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ? 

מגיל קטן העבודה היא רוב חיינו. תמיד אני מספר שטיולי שבת אצלנו היה להשקות יציקות בטונים באתרים ובכל ארוחת שישי  תמיד השיחות יהפכו במהרה לשיחות על העבודה. 


עידו פדלון מקבוצת פדלון לבנייה והשקעות

עידו פדלון, מכהן כמנכ"ל שותף (ביחד עם אחיו רועי), בקבוצת פדלון. 

 

רועי - איך זה לעבוד במשותף עם אחיך ?

יש מספר יתרונות בולטים בעבודה עם בני משפחה. בראש ובראשונה - רמת האמון וההבנה היא גבוהה כי היא מגיעה כבר מבית.

נכון, כל אחד מאיתנו מגיע עם השיגעונות שלו, אבל זה נהדר למצוא שותף שמבין אותך עוד מהבטן (תרי משמע). אצלנו מדובר באמת בתמהיל נדיר של איכויות שמאפשרות לעסק לעבוד חלק. צריך לזכור שלא מדובר רק בכימיה עסקית, אלא גם ביכולת ביצוע, עבודה תחת לחץ, וקבלת החלטות נכונה. הלוח חייב להיות נקי ומקצועי, ולשם כך צריך ללמוד לייצר הפרדה בין החיים האישיים לחיים המקצועיים - הרי משפחה לא בוחרים, אבל שותפים עסקיים בהחלט כן. 

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ? 

אנחנו למעשה 24 שנה בעבודה הזו, כבני דור ממשיך זה לא חדש לנו - גדלנו ככה ולנו זה מעולם לא נראה מוזר. אולי זה היופי בעבודה עם בני משפחה, בעיקר בתחום הבנייה, מאחר והוא מאוד תובעני וההקרבה של החיים האישיים היא מאוד גדולה. לכן יש יתרון משמעותי לעבודה במעגלים משפחתיים, כי זה שילוב נהדר בין החיים הפרטיים לבין העסקיים.

 

כיצד החלטתם על חלוקת תחומי האחריות של אחד בחברה ?

חלוקת התפקידים נעשתה באופן טבעי - כל צד על פי יכולתו וכישרונו, הגבול לא חקוק באבן ויש סינרגיה רבה בין התפקידים (בעיקר כשזה נוגע לקבלת החלטות).

 

האם הדור השלישי גם לוטש עיניים על ענף הבנייה ?

לא מן הנמנע, יש יתרון בולט בללמוד תחום מהבית, הניסיון אחרי הכל הוא המורה הטוב ביותר. אנחנו, לדוגמא, התחלנו כקבלנים ומהר מאוד הפכנו ליזמים ולמשקיעים, כך שלמעשה מדובר בעסק עם אין סוף אפשרויות. תחושת השיתוף, החברות, השיחה הישירה והכנה עוברת בחינוך גם לילדינו - שכבר היום גדלים ביחד כמו חבורה בלתי נפרדת. אנחנו נשמח אם הם ימצאו את עצמם בחברה המשפחתית, אבל זה יהיה רק על סמך כישרונם, אנחנו לא עושים הנחות על בסיס משפחתי. להיפך, אם נולדת "פדלון" מצפים ממך לעבוד קשה יותר מכולם.

לאחרונה התארחנו לסיור מקצועי בפרויקט מגדל ליאון בתל אביב של קבוצת פדלון. לקריאת הכתבה המלאה, לחץ כאן


זיו וטל סלומון מחברת סלומון מהנדסים בע"מ

זיו, בעלים ומנכ"ל סלומון מהנדסים בע"מ, ואחיו טל, הנדסאי ושרטט במשרד. 

 

זיו וטל, איך זה לעבוד עם בני משפחה "חדר ליד חדר" ?

טל: אני חושב כי העובדה שאנחנו שני אחים שעובדים יחד ומדברים ביננו בצורה פתוחה וחופשית יוצרת גם שבירת דיסטנס כללית במשרד, אשר תורמת לאווירה חיובית. כמו כן, העובדים יודעים שאני יכול להיות צינור עבורם לזיו.

זיו: מפרה ומאתגר כאחד, העובדה כי אחי במשרד נותנת לי שקט נפשי וחופש לרוץ מחוץ לעסק כאשר אני יודע שהכל בשליטה.

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ? 

בהחלט, כולל מריבות ואי הסכמות שנגררות גם מחוץ למשרד לפעמים. אבל תמיד בארוחת ערב שישי אצל אמא ההדורים מתיישרים.

 

כיצד החלטתם על חלוקת תחומי האחריות של כל אחד בחברה ? 

במקרה הזה העניין פשוט; זיו מהנדס ובעל העסק וטל הנדסאי ושכיר בהזיו עוסק בניהול והנדסה, וטל - מעבר לתפקידו בחברה כהנדסאי - גם מתעסק באדמיניסטרציה ואחראי על התחום החברתי במשרד.

 

האם הדור השלישי גם לוטש עיניים על ענף הבנייה ? 

הם עוד לא בכיוון, הבן האמצעי שלי (רק בן 8) מראה על התעניינות...

בעבר הרחוק, קיימנו ראיון עם זיו סלומון, בו סיפר לנו על האהבה למקצוע התכנון. לקריאת הראיון המלא, לחץ כאן


אייל כהן ממשרד רבקה כהן - הנדסה אזרחית בע"מ

אייל, שותף במשרד תכנון וייעוץ הנדסי עם אימו, רבקה כהן

 

ספר איך זה לעבוד עם האמך ? 

מכיוון שאנחנו משני דיסציפלינות שונות, אנחנו כמעט ולא מתערבים אחד לשני בעבודה. לרוב לכול אחד יש את הלקוחות שלו והוא מתנהל מולם. אם זאת, אני מתייעץ איתה הרבה בנושאי ניהול ותמחור ואיך להתנהל מול לקוחות. הניסיון שלה והסיטואציות שבהם היא הייתה, משרים הרבה בטחון עבורי. בנוסף, מאז שחברתי למשרד (עדיין בדיסציפלינה שלי), נהייתה עוד דמות מנהלת במשרד המאפשרת גמישות בפגישות, בהיעדרויות מהמשרד וכו'. במקרים מסוימים יש לנו לקוחות משותפים, ואז יש לנו יתרון מובהק מבחינת ההתנהלות מול הלקוח, האפשרות להיות אטרקטיביים במחיר וכל התיאום ההנדסי בין קונסטרוקטור למתכנן אינסטלציה מתנהל חדר ליד חדר ולא בין משרד למשרד. עבור מישהו כמוני, שהחליט להיות עצמאי בתחומו, להצטרף למשרד משפחתי שהתשתית בו קיימת ואיתנה - זה מכריע. כל הקשיים הניהוליים של השנים הראשונות שהרבה עצמאיים מתמודדים עימם בהתחלה, לא היו לי כך שזה היה צעד חיובי מבחינתי, להצטרף לעסק משפחתי קיים.

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ? 

לצערי כן, קשה להתנתק מזה, העבודה זולגת הביתה. אנחנו חולקים משרד גם עם אבא שלי, שהוא קבלן בניין, והסיפורים נאספים בשעות הערב, כמו אצל כל משפחה בה בני המשפחה משתפים ביום שעבר עליהם, אז אצלנו הכל נסוב סביב ענף הבנייה. בסופי שבוע אנו משתדלים להתנתק ולנקות את הראש, אך כמו כל דבר בחיים, זה לא תמיד מצליח. אנחנו חיים את התחום מהצד של המתכננים ומהצד של הקבלנים.

 

כיצד החלטתם על חלוקת תחומי האחריות בעבודה השוטפת ? 

מייסדת המשרד היא רבקה וכשאני נכנסתי אז נהייתי שותף שלה. כל אחד מתעסק בתחומו המקצועי עם העובדים שמתחתיו. מן הסתם התחום המסורתי של המשרד הוא תשתיות מים, ביוב, אינסטלציה וניקוז, ולכן מרבית העובדים מהתחום הזה וגם העבודה אך גם בתחומי מצטברת כבר מסה קריטית של עבודות שמצריכה צוות נוסף. בתחום האדמיניסטרטיבי (עבודה מול הנה"ח, משכורות, מזכירות וכו') רבקה עדיין נותנת את הטון. 

 


סיון וניר ברקוביץ, מחברת סיון ביצוע

ניר ברקוביץ', בן 28, נשוי טרי, גר ברמת גן. בוגר הנדסת בניין במגמת ניהול באוניברסיטת בן-גוריון באר שבע.

כנער, תמיד רציתי להיות מהנדס ונמשכתי לתחומי הניהול. אבל אף פעם לא ידעתי באיזה תחום. נמשכתי לתחום המחשבים "כי יש בזה כסף" או לתעשייה וניהול "כי כולם הלכו ללמוד את זה". אני בן לאבא מהנדס בניין ולסב טכנאי בניין. התחום היה לי מאוד מוכר, הייתי מסתובב באתרי בנייה וצופה מהצד, שומע שיחות טלפון- קבלנים, ספקים. נשמע לי כמו כאב ראש, לעולם לא חשבתי שאלמד את זה. לאחר השחרור מהצבא והטיול, נרשמתי להנדסת תעשייה וניהול במספר אוניברסיטאות. הייתי בטוח שזה התחום שאני רוצה.

 

למה לא רצית ללמוד את זה? 

אני חושב שזה בגלל הסביבה, לא רציתי שיגידו "היי, הוא הלך ללמוד את זה רק בגלל אבא שלו", רציתי להיות ייחודי, להצליח בזכות עצמי ולא להיקרא "הבן של". זה הדבר היחיד שמנע ממני להירשם, לא ידעתי שבתוך תוכי אני אוהב את המקצוע.

 

אז איך בכל זאת הלכת ללמוד הנדסת בניין ? 

כשהסתובבתי בחו"ל גיליתי שאני נמשך לתחום. זה התחיל ממבנים מרשימים של "גאודי" בברצלונה, התלהבתי מהארכיטקטורה והתחלתי לשאול שאלות. אני זוכר שבדקתי איך "אבן הראשה" עובדת. התחלתי להתעניין, לסקור, לחפש באינטרנט. התעניינתי במנופים, בכלים הנדסיים. אהבתי לראות בניינים חדשים עומדים על תילם יש מאין וגיליתי את הרצון לקחת בזה חלק. יש בזה משהו מרגש לראות בניין שמתחיל מאפס ונגמר בדיירים שמקבלים מפתחות לנכס שלהם. ובכל זאת, ברישום לאוניברסיטה סימנתי הנדסת תעשייה וניהול, הנדסת חשמל והנדסת בניין במקום 3. איכשהו, התקבלתי להנדסת בניין. כנראה שזה הגורל שלי. למדתי ארבע שנים הנדסת בניין, במהלכן עבדתי בתחום.

 

איך זה לעבוד בחברה כשאבא שלך הוא בעל הבית ? 

כשהתחלתי לעבוד בבניין, בקיץ של שנה א' ללימודים, נכנסתי לאתר בכפר יונה כ"עוזר מנהל עבודה". הייתי כאחרון הפועלים, אם זה לקשור ברזלים, לבנות בגבס או להסתובב עם המפתחות של הבניין. אני מאמין שכדי להתקדם ולהתפתח צריך להתחיל מלמטה, לכן אני לא משתמש ביתרון שאבא הוא הוא בעל הבית, על מנת לקפוץ מדרגה. כיום, כמהנדס ביצוע (בפרויקט "הגוש הגדול") אני לא מקבל הנחות והקלות על כך שאני הבן של בעל הבית, להפך, אני מרגיש מחוייבות גדולה יותר ושחובת ההוכחה היא עליי.

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ? 

משתדלים שלא. אבל בארוחות בימי שישי לא תמיד מצליחים  "להתנתק" ולדבר רק על עניינים שאינם קשורים לתחום. 

 

מהו סוד ההצלחה בחברה משפחתית ? 

סוד ההצלחה של כל חברת בנייה הוא ההון האנושי. לבחור צוות עם מחויבות רגשית גבוהה, נאמנות למקום עבודה ומקצועיות גבוהה. סוד ההצלחה בחברת בניה משפחתית הוא בהענקת התחושה המשפחתית לכל העובדים,  מהראשון עד האחרון.

רוצים לקרוא עוד על סיון ברקוביץ'? לפני כמה שנים עשינו עליו זרקור. לקריאת המאמר, לחצו כאן


יצחק ומוטי ניישלוס - משרד תכנון וייעוץ הנדסי

מוטי ניישלוס, מתכנן קונסטרוקציה במשרד יצחק ניישלוס - ייעוץ ותכנון הנדסי 

 

ספר איך זה לעבוד בצמוד לאב המשפחה ?

הרבה אנשים המגלים שאני עובד עם אבא שלי שואלים אותי את השאלה הזו (בדר"כ בנוכחותו...).

מעבר לסקרנות הטבעית לגבי יחסי העבודה בין אב ובנו, אנשים שמכירים את אבא שלי רק כמהנדס ומנהל בטח שואלים זאת מכיוון שאבא שלי פרפקציוניסט, פדנט ויכול להיות מאוד קשוח לפעמים...

לדעתי אנחנו מסתדרים טוב מאוד ויש לכך שתי סיבות: ראשית, יש לי הערכה מאוד גבוהה אליו בתור בן אדם, בתור אבא ובתור איש מקצוע. לכן, בתחילת עבודתנו המשותפת וגם היום, קיים בי הרצון להוכיח את עצמי, לעמוד בסטנדרטיים הגבוהים שלו ולרצות אותו.שנית, לאבא שלי לב גדול מאוד בכל הקשור למשפחה ולכן, העובדה שאני אבא ל-3 מנכדיו מהווה נקודה רגישה.

 

האם אתם לוקחים את העבודה הביתה ?

בהחלט! באופן כללי, אני חושב שכל מהנדס העוסק בתכנון לוקח על עצמו אחריות רבה ולכן סוגיות מקצועיות לא פתורות מעסיקות אותנו בכל מקום (ברכב, בבית ולא מעט פעמים גם מדירות שינה מעינינו). קורה לא מעט שבארוחות משפחתיות אנחנו מעלים נושאים הקשורים לעבודה ומנהלים דו-שיח ליד שאר בני המשפחה (אני חושב שאחותי הגדולה ציינה פעם שהיא קצת מקנאה בנו שיש לנו את "התחביב" המשותף הזה...). כמו כן, אני מרבה להתייעץ עם אבי בנושאים מקצועיים ומכיוון שאנחנו הרבה מעבר לשותפים במשרד, אני מרשה לעצמי להטריד אותו בכל שעות היום ומצד שני, לאבא שלי אין בעיה לצפות ממני לבצע משימות בסופי שבוע...

 

האם הדור השלישי גם לוטש עיניים על ענף הבנייה ?

הדור השלישי עוד רחוק מהרגע הזה - אני אב ל-3 כאשר הבכורה בכיתה א'.  התחום בו אנו עובדים אינו קל, אינו מוערך ואינו מתגמל (וזה נושא לדיון אחר...). לכן, בנקודה זו בחיי, לא הייתי דוחף את ילדיי להיכנס למשרד ולדעתי גם אבא שלי בדעה הזו. 

  

לקריאת הראיון שערכנו עם מוטי ניישלוס, לחץ כאן

הוסף תגובה
צור קשר