דעה אישית: תאונות בענף הבנייה

בשנים האחרונות נושא הבטיחות בענף הבנייה עלה לכותרות וכולם חוזרים על המנטרה- 17 מפקחים על 13,000 אתרי בניה.
השנה חווינו בענף 23 הרוגים ומעל מאה פצועים. מאוד קשה להבין מדוע ענף זה שמהווה כ-10% מכלל המועסקים במשק מספק את כמות תאונות המוות הגדולה ביותר.

הגורמים לתאונות בענף 

אני באופן אישי, כממונה בטיחות בבניה משנת 1995, יכול להצביע על מס' גורמים לכך. אם נשווה את עובדי הבניין לעובדים במפעל תעשיה נמצא שיש הרבה יותר מן השונה.

ראשית- סביבת העבודה. עובדי הבניין עובדים לרוב תחת כיפת השמיים בכל מזג אוויר כמעט, להבדיל מעובדי התעשייה העובדים בבניין סגור עם תנאים של חימום ומיזוג אוויר.

כמו כן, עמדת העבודה של עובד במפעל לא משנה את מיקומה, היא עוברת ניקיון יסודי בתום השימוש, אנשי בטיחות מוודאים את תקינות מנגנוני ההגנה של המכשירים ואנשי אחזקה מתקנים תקלות אשר צצות במכשירים.

לעומת זאת, עובדי הבניין מוצאים את עצמם בכל יום בסביבת עבודה אחרת, הבניין משתנה. עובדי הבניין מבצעים עבודות מילוי וחפירה, אח"כ בניית קומות, ופעילויות גמר שונות, שבמהלכם מתבצעת בין היתר עבודה בגובה תוך כדי שימוש בפיגומים וסולמות. אין צורך לציין שעבודות בגובה הינן מסוכנות מאוד וגובות קורבנות רבים.

גורם נוסף התורם לשונות זו היא עבודת הידיים- בעוד שבתעשייה הולכים וצועדים עם מיכון, רובוטיקה ומחשוב מתקדם, בענף הבנייה העבודה מתבצעת ברובה בידיים. עבודת הידיים חושפת את העובדים לתאונות רבות של פגיעה בגפיים עליונות ותחתונות שנגרמות כתוצאה משימוש בכלי יד מכאניים וחשמליים.

בתמונה: עובד על סולם כפול בשתי ידיים עם דיסק, ללא קסדה ומשקפי מגן. מנוגד לתקנת עבודה בגובה. 

לצד הגורמים הסביבתיים המוזכרים לעיל, קיים גם הגורם האנושי- מיומנות ומקצועיות העובדים.

קיימות בענף הבנייה קבוצות של עובדים זרים ומיומנים שמגיעים עם המקצוע אותו רכשו במדינת המוצא שלהם, ובהחלט מהווים קבוצה פחות פגיעה.
עובד מיומן- בעל נסיון בתחום, בקיא בתהליכי העבודה ומודע לסיכונים הכרוכים בהם.

לעומתם, עובדי השטחים והעובדים הישראלים לרוב אינם מיומנים ולומדים את המקצוע "תוך כדי תנועה".
בשל כך עובדים אלו חשופים יותר לפגיעות ותאונות עבודה.

בתמונה: עבודה לא תקינה על גבי סולם- רגל פה ורגל שם, סולם כפול שנסגר לכדי סולם השענה. נוגד את תקנות העבודה בגובה. 

אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם את התאונות בענף הבנייה ?

• המדינה צריכה לעודד הכשרת עובדים מקצועיים, כגון: רצפים, טפסנים, ברזלנים ועוד.  
• כמו כן, לימוד המקצוע בליווי תכנים בטיחותיים נוספים יגביר את המודעות בענף הבנייה ויביא להירתמות של העובדים לנושא בטיחותם.
• במקביל יש כמובן להגדיל את צוות המפקחים של משרד העבודה. הגברת המעורבות של המפקחים בשטח תדרבן את הקבלנים להשקיע בבטיחות וגהות העובדים.
• ישנן היום בענף מס' לא מבוטל של חברות שרואות את נושא הבטיחות כנושא בעל חשיבות עליונה. חברות אלא משקיעות בניהול הבטיחות ע"י בניית תוכניות בטיחות בהתאם לתקנה המשכללת את הסיכונים בפרויקט עוד לפני שהחלו בהקמתו, ותקצוב ההוצאות כמו כל סעיף תקציבי אחר שמתומחר ע"י הקבלן.

בתמונה: פיגום זקפים לקוי, ללא קשירה לבניין, ללא גידורים, ללא אלכסונים, ללא סולמות, ללא ציוד מגן אישי. בקיצור, אסון אחד גדול. 

המצב כיום

למרות הנתונים המדאיגים בנוגע לתמותת עובדי הבניין לאחרונה, יש כאלה שנלחמים בנושא וניתן לראות תוצאות טובות.

בארץ קיימים כיום מספר פורומים שעושים שימוש יעיל בפלטפורמת האינטרנט והפייסבוק בעיקר לשיפור הבטיחות בענף הבנייה.

כחלק מהפעולות שנעשות בפלטפורמות השונות, מועלים נתונים ותמונות של תאונות והפרות בטיחותיות באתרי הבניה השונים בארץ.
פעולות אלה ברוכות לרוב וגורמות לחברות שוררות לטפל במפגעי בטיחות בתחומן.

עם כל זאת יש לקחת בחשבון את העובד הבודד- פעמים רבות אנו שופטים את חברות הבניה מבלי לבדוק את הנסיבות והסיבות האמיתיות בשטח. לצערי הרב הייתי עד למספר תאונות קלות שבהן הייתה רשלנות של העובד בשטח.

לדוגמא, עובדים שבחרו לבטל הגנות של דיסק חיתוך, או לבשו רתמת בטיחות ולא טרחו לעגנה כחוק לנקודת עיגון.
עובדים אלה נמצאים בסכנת פגיעה מיידית- מספיק שמנהל העבודה סובב את ראשו ועבר לביצוע הקומה הבאה והעובד שחרר את רתמת הבטיחות ונפל.
במקרים אלו יש להתייחס לעובד כרשלן וכמסכן את חייו בניגוד לתקנות וחוקי מדינת ישראל.

לעומת זאת, עובדים שעברו הדרכת בטיחות מס' פעמים, עברו הדרכה לעבודה בגובה כנדרש וקיבלו ציוד מגן אישי כנדרש- צמצמו את סיכויי הפגיעה שלהם באופן משמעותי.
לדעתי, פן זה של התאונות חסר בביקורת הבונה המפורסמת כמידי יום ויש לבדוק לעומק טרם פרסום תמונות של אתרים וחברות וצליבתם קבל עם ועדה.
אני בהחלט מודע לכך שברוב המקרים קיימת רשלנות של הנהלות חברות אך חשוב לציין כי יש לבדוק כל נושא לגופו.

בתמונה: מדרכת מעבר מגודרת היטב: אזן יד, אזן תיכון ולוח רגל. 

סיכום

לסיום אציין ואומר שעם הכשרה נכונה ומערך פיקוח מוגדל ומיומן ניתן למגר את התופעה ולהקטין את כמות התאונות באופן משמעותי.