9 פועלי בניין נהרגו מתחילת 2017: "הבעיה במפקדים ולא בחיילים"

בוועידת ישראל לנדל"ן של "גלובס" התקיים שולחן עגול של מהנדסים בנושא בהנחיית נתי יפת, תחת הכותרת "לראות, לדעת, למנוע - שותפים לעשייה ולאחריות", על רקע הסטטיסטיקה: 48 בני אדם נהרגו בתאונות עבודה באתרי בנייה בישראל ב-2016, יותר מאשר ב-2015 (35 הרוגים) וב-2014 (311 הרוגים). יומיים לפני הוועידה מת מפצעיו ההרוג השביעי לשנת 2017, נהג מערבל הבטון מאג'ד זידאני, שנפצע בתאונת עבודה ביישוב גילון. מאז נהרגו עוד שני עובדים, ונפצעו אחרים.

"אני באופן אישי התחברתי לעניין של בטיחות בעבודה רק בשנה-שנה ומשהו האחרונות", התוודה בשולחן העגול יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, דני מריאן. "עד לפני שנה ומשהו חשבתי, כמו שחושבים גם היום הרבה מהנדסים, שהנושא הזה הוא באחריות ממוני הבטיחות ומנהל העבודה, ופחות באחריות מהנדסים".

"אנחנו הולכים לכיוון של עיצומים. השר הטיל על זה את מלוא כובד משקלו", הזהיר רן כהן, מנהל תחום בכיר בטיחות בבנייה, במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה. "אנחנו לא יכולים לחכות ולתת להסברה לחלחל. אני יודע שיש קבלנים שחושבים שאולי זה עניין של תרבות ומגזר, אבל אני לא חושב שבני המיעוטים נכנסו לענף הבנייה רק השנה, הם עובדים פה כבר שישים שנה. אני מסכים שיש בעיות של הסברה וכו', שצריך להיכנס פנימה ולפלח את האוכלוסיות האלו. אנחנו הולכים גם לכיוון של שקיפות יותר גדולה, אנחנו מפרסמים צווי בטיחות באתרים שלנו, כדי שכל אזרח ידע באיזה כתובת בעיר שלו יש צו בטיחות על עגורן או פיגום לא תקין - הכל יהיה באתר. אנחנו רוצים לעשות עבודה עם הביטוח הלאומי שבסופו של דבר נוכל לתת KPIs, מדדים, גם לקבלנים, גם לממשלה, ובעיקר לחברות ביטוח ולבנקים. אם אצליח לתת מדדים של בטיחות לחברות בנייה, ובמקביל הרגולציה תהיה שאם נתפוס חברות שמזלזלות בבטיחות הן יהיו בבעיה רצינית כי הן יקבלו קנסות רציניים, וגם חברות הביטוח והבנקים יעשו ניהול סיכונים פיננסי יותר מוקפד, מה שיגרום לקבלנים לקחת ברצינות את החובות שלהם".

מריאן מציע שני מסלולי אחריות. האחד הוא של המהנדסים עצמם: "אני חושב שהמהנדסים צריכים לקחת אחריות על הקטע שלהם בעשייה ההנדסית ובעשיית הבנייה. יש שלוש שכבות של אחריות שאני מצפה ממהנדסים: מהנדסים שעובדים באתרים ומנהלים את הביצוע הם הגורם המקצועי הבכיר באתר, וככאלו הם צריכים לתת את הדעת לא רק לאיכות הבנייה ולוח זמנים ותקציב, אלא גם לבטיחות; בנוסף, אמנם לא חייב על פי חוק שיהיה מפקח בכל אתר, אבל על פי רוב בכל אתר יש מפקח וגם מפקח צריך לקחת אחריות על בטיחות; שכבה שלישית, אולי לא מובנת מאליה אבל בעיני לא פחות חשובה, היא השכבה של המהנדסים המתכננים. כשמהנדס מתכנן משהו, הוא צריך לחשוב לא רק על האסתטיקה, על העמידות ועל הקיימות, אלא גם על איך יבצעו את זה בצורה בטוחה. אני לא בטוח שיש תשובה אחת לגבי איך לבצע את זה בצורה בטוחה, אבל אם מהנדס יחשוב על זה יוכל לכוון את התוכניות שלו. יש לו גם פונקציה של פיקוח עליון באתר, וגם שם יש לו יכולת להשפיע על נושא הבטיחות. שלוש השכבות ביחד הן מה שאני מצפה מהמהנדסים, ואני חושב שהם יקחו על עצמם בשמחה את האחריות".

המסלול השני שמציע מריאן הוא קהילתי: "הקהילה של הבנייה והתשתיות, אם זה הקבלנים, העובדים, הרגולטור, שזה משרד העבודה. הקהילה הזאת עד היום כל אחד עשה בתחומו, ולא ראו ראייה כוללת, לא היתה מספיק אינטגרציה ושותפות בין הגורמים בתחום הזה. אולי עכשיו, כשמינהלת הבטיחות (של משרד העבודה) תיכנס, היא תגרום לסוג כזה של ראייה כוללת".

"רצף נשאר רצף בכל מקום שהוא עובד"

"הקבלנים והיזמים פתוחים ומוכנים להשקיע ולטפל בכל דבר ועניין שקשור לנושא הבטיחות. העובדים שלנו יקרים לנו, מדובר בחיי אדם", פתח מנכ"ל התאחדות בוני הארץ, עו"ד אליאב בן שמעון. "מצד שני, אנחנו לא חיים בעולם אופטימלי, וצריך להיות ריאלי. באתר בנייה כמו שאתה רואה פה מהחלון צריכים להיות שלושה מנהלי עבודה, אבל אין לנו היום מנהל עבודה אחד לאתר. יש לנו מחסור של 4,000 מנהלי עבודה ל-13 אלף אתרים פעילים. חברות לוקחות יותר ממנהל עבודה אחד לאתר גדול, אבל זה לא דבר שאפשר ליצור בחקיקה ותקנות. בכלל, אני חושב שהנושא של קנסות וחקיקה שלא תואמת את המציאות, או חקיקה שהיא תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה, לא תשיג את המטרה".

"הכתובת היתה על הקיר ואף אחד לא מופתע ממה שקורה או מהמצב של הענף שאנחנו נמצאים בו", אמר יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ, איציק מויאל. "אין במדינת ישראל הכשרה מקצועית, צריך להגיד את האמת. המדינה הפריטה את כל ההכשרה המקצועית, עושים את זה גופים פרטיים, ואם זה לא כלכלי לא עושים. בגלל שאין הכשרה מקצועית, חסרים 30 אלף עובדים מקצועיים. אז מה עושים? נכנסים אלה שלא עשו הכשרה וקורס בטיחות, ולפי הסטטיסטיקה הם הנפגעים. נרתמנו ההסתדרות וההתאחדות - אנחנו הולכים לעשות פעם ראשונה במדינת ישראל הסכם קיבוצי לבטיחות לענף. מי שהרים לנו להנחתה זה המנופאים הצעירים".

"בטיחות זה מקצוע"

"בטיחות זה מקצוע", אמר יו"ר אגודת הבטיחות בלשכת המהנדסים, ד"ר מרק לוגסי. "אם אתה משלב בטיחות משלב התכן, אתה מביא ליתירות כלכלית, איכותית, משפטית, בכל תחום. אנחנו כאגודת מהנדסי הבטיחות דורשים גם שינויי חקיקה, את השילוב של אקדמיזציה מתואר ראשון - אני שמח להכריז שבאוניברסיטת אריאל מתחילים לשלב בטיחות מתואר ראשון ויש לברך על זה. נגיד לבעלי העסק - אני מבטיח לך שלא תיפול לך מרפסת, אבל תשים אותי בשלב התכן, תעשה ניהול סיכונים".

"השינוי הרבה יותר עמוק ממה שאתם חושבים. לא מדובר על תרבות אלא על תפיסת עולם", אמר יו"ר מינהלת הבטיחות במשרד העבודה, מתי רביבי. "המחשבה שהמקצועיות של העובדים היא הבעיה העיקרית היא מחשבה לא נכונה. הבעיה ממוקדת בניהול, בדיוק כמו שבצבא בזמנו הבעיה היתה של המפקדים ולא החיילים. הייתי יועץ הרמטכ"ל לבטיחות, ועשינו שינוי גדול. עובדים יכולים לעבור חניכה מהירה והכשרה במקום העבודה. הנקודה השנייה היא האם זה יהיה רווחי ומהו תפקידו של המהנדס. אצל האמריקאים יש מונח שנקרא BKM - best known method. לא רק איך יוצקים בטון לתוך פיילה - האיך הזה כולל אילו הגנות נוקטים ותדריכים נותנים, ומהנדס מופקד על ה-BKM. רק בישראל יש את הפטנט הזה שהסופרוויזר, זה שמנהל את הפרויקט, מנהל את הבטיחות עם ניהול הפרויקט. אנחנו הולכים לעשות שינויים שרק חברות שיקימו מערך של בקרה עצמית, שיש לו ערך הרבה יותר גבוה מאשר פיקוח, יוכלו לגשת למכרזים של המדינה. אנחנו מקימים קבוצה שנקראת 'מובילי שינוי', חברות בנייה גדולות וכאלו שרוצות לתרום לשינוי. הם יעשו יחד איתנו תוכנית, ונחיל את זה במעגלים הולכים ומתרחבים - קבלנים, קבלני משנה וכו'. ההדרכה לא תהיה ביום שהעובד מתחיל לעבוד, אלא יום-יומיים קודם. מינימום זמן, מינימום תכנים ותרגול בשטח. נטפל בצורה נמרצת בכל מה שקשור לשילוב מהנדסים אזרחיים בעולם בקרת הביצוע".

"לא פופולרי להגיד, אבל יש בעיה קשה בנושא חינוך העובדים"

התאחדות הקבלנים מפנה אצבע מאשימה לעובדים עצמם. "שוק הבנייה השתנה, המורכבות השתנתה, אופי הבנייה השתנה, סוג האנשים השתנה - עובדים מסין, אוקראינה, ישראלים, פלסטינים, ערבים-ישראלים - יש בליל של אנשים ושל שפות", אומר בן שמעון, "אני רוצה להגיד משהו שלא תמיד נשמע פופולרי: יש לנו בעיה קשה בנושא המודעות והחינוך של העובדים בשטח. אנחנו מוכנים לתת הכל, כולל הכל, בכספים. יכול להיות מעסיק שיספק ריתמה וכובע מגן ונעלי עבודה, וכשהוא יסתובב כל הדברים יהיו על הרצפה כי ממש לא נוח לעשות טיח עם רתמה. אז מה המעסיק חטא? צריך שיהיו פונקציות של מנהלי עבודה רציניים שאחראים על הבטיחות, אבל אי אפשר להטיל עליהם את מלוא האחריות במישור הפלילי. אי אפשר לבקש ממונה בטיחות בכל אתר, אי אפשר לסגור אתר בנייה אוטומטית לחמישה ימים או ליומיים בלי שביררו את סיבת התאונה, ולא יעזור שיטילו כל קנס מכל סוג שהוא. אני חושב שאנחנו לפני פריצת דרך בנושא של שת"פ בין עובדים למעסיקים בנושא הבטיחות. אנחנו לפני שינוי חשיבה גם אצל ההסתדרות, שהעובדים צריכים לתרום את חלקם. אין אחריות בלי סמכות - רוצים להטיל אחריות על מנהל עבודה? לא יכול להיות שהוא לא יכול להעיר לעובד באתר, להשעות אותו או לקנוס אותו בסכום סמלי. יכול להגיע מנהל עבודה לדבר עם עובד והעובד ינפנף אותו, לך תחפש אתה יודע את מי".

גם מנכ"לית המוסד לבטיחות ולגהות, ד"ר אורנית רז, תולה חלק מהבעיה בעובדים, ובפרט בצורת ההעסקה שלהם: "דווקא בענף הבנייה, בניגוד למשל לתעשייה, העובדים מתחלפים. אנחנו יכולים לדבר מהיום עד מחר על חינוך והטמעה, אבל העובדים מתחלפים, לפעמים כל יום-יומיים. אנחנו יכולים להשקיע את המאמצים שלנו במסביב, אבל לא בעובד עצמו. אם אנחנו יודעים שהגורם האנושי הוא גורם סיכון מרכזי, אנחנו בבעיה בענף הבנייה. זו לוגיקה פשוטה. איך פותרים את זה בכל זאת? כל אחד ייקח עוד יותר אחריות - גם הרגולטור, גם העובדים וגם המעסיקים. התנאים לא לטובתנו, אני מניחה שלא יהיו עובדים קבועים בענף הבנייה בעתיד הקרוב, ונצטרך כל אחד לעשות מאמץ יותר גדול, כי במבחן התוצאה זה לא עובד". לדבריה, התיקון ידרוש תהליכים ארוכים, ו"אני לא חושבת שהאינדיקציה היחידה תהיה לבדוק בסוף שנה את מספר ההרוגים. אנחנו צריכים גם להבין שככל שיש התחלות גדולות יותר של בנייה יש יותר הסתברות לפגיעות".

לכתבה המלאה, לחץ כאן