רחובות רב מפלסים

רחובות רב מפלסים

הרחוב הוא המרכיב העיקרי בתכנון המרקם העירוני. חלל הרחוב הוא שדה הפעילות המרכזי בהוויה העירונית,בו דרים בכפיפה אחת הולכי הרגל, רוכבי האופניים, הנוהגים ברכב פרטי, התחבורה הציבורית, שימושי הדופן המגדירים את הרחוב, והשוהים ברחוב מסיבות שונות ומגוונות. כל אלה מתמזגים יחדיו בקשת רחבה של פעילויות וקשרי גומלין שהם עצם המהות של החיים בעיר.

מה שקורה במרחב הזה מגדיר אותנו כחברה ונותן ייחודיות לכל עיר, עיירה, כפר וקיבוץ. מכאן חשיבותו האדירה של המרחב הזה לכל תחום בחיינו. הרחוב התפתח משביל עפר לדרך מרוצפת , לצרכי צבא בעיקר ,לכביש מרוצף וסלול ועד שקיבל את צורתו המוכרת לנו היום.

הרחובות נולדו מתוך המרחב שבין הבתים והחצרות והתפתחו להיות מרחב הציבורי שבו אנחנו וכל מה שסובב אותנו נע. מרכיבים אחרים מוכרים פחות נמצאים אף הם במרחב זה.מערכות מים היו הראשונות ששולבו ברחוב עוד מימי הרומאים לאחר מכן נוספו מערכות הביוב והניקוז ,במאה העשרים נוספו מערכות רבות חדשות.מערכות חשמל, חשמל מתח נמוך, השקיה, כבלי תקשורת מסוגים שונים, גז, דלק, תקשורת סלולארית. לכל מערכת כזו יש את המאפיינים המיוחדים לה ומרחקי הבטיחות המתחייבים מהמערכות האחרות .

לא די שהוספנו תשתיות רבות לרחוב, גדלו מעוד דרישותינו ממרחב זה. אנו דורשים שיהיה נקי, אסטטי, נגיש למוגבלים, בטיחותי, מעוצב, "ירוק", פנוי למסחר, יאפשר חניה, משחק לילדים, תנועה נוחה ומהירה להולכי רגל, רכבים מסוגים שונים, אופנים ועוד.

המרחב העירוני הפך להיות צפוף הרבה יותר.

בעבר הבתים היו בני קומה אחת ולעיתים בני שלוש עד ארבע קומות ,היום הבניה הינה למגדלים בני עשרות קומות כאשר מבחינה טכנית אין בעיה לבנות אף גבוהה יותר. צפיפות זו מקשה עוד יותר לקבל ממרחב הרחוב את כלל הציפיות שלנו ממנו. התחזוקה הופכת להיות יקרה ומסובכת יותר והקונפליקטים בין המערכות השונות וצרכי הציבור מתעצמים.

אך הצפיפות אינה מרתיעה את התושבים מלהתגורר במרכזי הערים המבוקשות.מרכזים אלו מספקים לתושב איכות חיים שאין לו במקומות צפופים פחות. אפשרויות תעסוקה, חינוך, תרבות ופנאי. וזאת בזכות הנגישות הרבה הקיימת לאוכלוסיה רבה הנמצאת בשטח יחסית קטן.

"האנשים באים לעיר כדי לחיות, הם נשארים בה כדי לחיות טוב" אריסטו.

אך היכן מורגשת הצפיפות ? האם בתוך הדירות המרווחות ? האם במרפסות הבתים ? או בחצרות ? הצפיפות מורגשת במרחב הציבורי ! ובעיקר ברחוב.

פקקי תנועה אופייניים לרבות מהערים בעולם, מדרכות עמוסות לעייפה בתנועת הולכי רגל הינו מראה שכיח בכל עיר גדולה ובוודאי בערים הצפופות במיוחד כמו טוקיו, מנהטן ניו יורק ועוד. אך גם בשכונות מגורים בערינו קיימים עומסי תנועה. די עם נגיע לשכונה טיפוסית בשעות הבוקר, ובמיוחד ליד בתי ספר ובצמתים מרכזיות, כאשר כלי רכב והולכי רגל מתחרים ביניהם על המעבר בשטח הציבורי, ורכבים נעים במעגלי אין קץ לחיפוש נואש אחר מקום חנייה. זהו הרקע גם לביקורת הרבה על בניית מגדלי דירות בלב הערים.

בכל עת שיזם מעוניין לבנות שכונה, או מגדל, בלב עיר קיימת, מיד קמים עליו מתלוננים על צפיפות ומחסור במקומות חניה, בעיית תנועה ופקקים.

האם נגזר עלינו לחיות בצפיפות בשטחים העירונים ובמקביל לחלום על חיים במושב או קיבוץ ? לצאת מדי פעם לפארקים כדי לחוש מעט מרחב ? האם נגזר עלינו לחשוש לחיי יקירנו כל אימת שיצאו לטיול ברחוב ? האם על הרחובות להיות מלאים בפסי האטה ומכשולים לרכב? האם עלינו לשים גדרות אשר ימנעו מעבר הולכי רגל וינתבו את תנועת הולכי הרגל במעברי חצייה בלבד כאילו היו עדר פרות המובל לחליבה ? ומה נעשה כאשר במעברי חצייה אלו יפגעו הולכי הרגל ? האם נוכל להצמיד לכל ילד רצועה ? האם נמנע מאזרחינו המבוגרים תנועה חופשית בכיסאות הנכים או בקל נועיות בשל החשש לתאונות ?

ובכן מה ניתן לעשות? לטעמי ולדעתי יש לכך פתרון פשוט בדמות רחוב רב מפלסי.

 

הרעיון

יצירת הפרדה מפלסית כפתרון בטיחותי המקל על התנועה אינו חדש, נעשה בו שימוש רב בהפרדה בתנועת רכבות לתנועת כלי רכב, בתנועת כלי רכב בכיוונים מנוגדים מחלפים ועוד. נסו לדמיין רחוב טיפוסי שבו תנועת הרכבים, הולכי הרגל, המסחר, גינון ,וחניות. הכול מתערבב לידי תנועה כאוטית היוצרת מפגעי בטיחות, רעש לכלוך תנועה ועוד.

כעת נסו לדמיין מפלס רחוב שבו רק תנועת הולכי רגל. במפלס זה אין רכבים מלבד אופניים וכדומה, במפלס זה, אשר רוחבו כרחוב רגיל, יש מקום לצמחים ונוי, יש מקום לתנועה בטוחה של הולכי רגל, תנועת אופניים ומסחר ללא סכנת תאונות וללא תנועת רכבים. מפלס שכולו מדרחוב שנמצא בכל רחוב עירוני ממוצע. במפלס אחר מתחת שוכן לבטח מפלס התנועה והמערכות.
במפלס זה נעים הרכבים בלבד, התנועה זורמת בחופשיות ללא חשש ועיכוב מצד הולכי הרגל, התנועה אינה מושפעת ממזג אויר או שינויי תאורה שהרי הינה כולה במפלס תת קרקעי. תנועת הולכי רגל מתקיימת רק בסמוך לרציפי החניה.

אין צורך לעכב ולהאט את מהירות הנסיעה בשל הולכי רגל. הגישה לחניות הבתים והמוסדות פשוטה וברורה. במפלס זה נמצאות גם תשתיות המערכות הציבוריות הסלולות היום בעפר מתחת לריצוף הרחוב.

בתצורה זו יתווספו מקומות חנייה רבים יותר היות ושטח הרחוב במפלס זה נועד בעיקרו לרכבים.המעבר בין המפלסים יתאפשר ע"י רמפות ומעליות שיתוכננו הן במרחב הציבורי והן בבתים עצמם. היציאה לרחוב מהבתים תתבצע בשני מפלסים שונים או יותר. מפלס הולכי הרגל העליון יהיה ייצוגי ,מפואר ויפה יותר ממפלסי השרות ותנועת הרכבים.

יצירת רחובות רב מפלסים עם הפרדת תנועת הולכי רגל ורכב משרתת מטרות רבות ותוסיף חיים חדשים לערינו.

אכן פתרון זה יחייב השקעה גדולה יותר בבניית המרחב הציבורי, אך בסופו של דבר בשל היכולת לבנות מגדלים גבוהים יותר ולהגדיל את צפיפות יחידות הדיור לדונם הדבר יהיה כלכלי. ממש כמו שבעבר בניית מרתפי חנייה בבנייני קומות נראתה דמיונית, אך דרישות החנייה אילצו את היזמים לבנותם, כך בעתיד, בנייה צפופה של רבי קומות, תחייב את הרשויות לבנות רחובות, ובכלל זאת מרחבים ציבוריים, בני מספר מפלסים.

תשתיות עירוניות
מערכות תשתית עירונית התפתחו במהלך השנים יחד עם ההתפתחות האורבאנית .בימי רומא הומצאו מערכות הסניטציה, ומים הוזרמו בצינורות לערים. מערכת ביוב והניקוז התפתחה גם היא במרוצת השנים ובמאה ה-19 וה-20 ,בעידן המודרני, מוסדו מערכות אלו עד אשר הפכו לסטנדרט מקובל.

מאז התווספו עוד מערכות רבות שכולן שוכנות ב-"זכות הדרך" ברחובותינו העמוסים ממילא. מלבד צנרת מים,ביוב וניקוז,נוספו כבלי החשמל, כבלי תקשורת טלפונית, כבלי תקשורת טלוויזיה ואליהם נוספו לאחרונה כבלי תקשורת סלולארית, כבלי החשמל מתח נמוך (תאורת גן ומצלמות) צנרת השקיה וצנרת גז טבעי, כל זאת מבלי להזכיר מערכות נדירות יותר כמו צנרת דלק, דלק מטוסים, קווי סניקה לביוב ועוד.

נסו לדמיין איך נראה השטח שמתחת לאספלט ולריצוף הרחוב. הינו רוצים לקוות כי הצנרת מונחת בצורה מסודרת ומאורגנת. אך לרוב הצנרת נראית "כספגטי" תת קרקעי. הטכנאים והמהנדסים מנסים כל העת ליצר הפרדה ומרחבי בטיחות, בין המערכות השונות, אך ללא הצלחה. חלק מהמערכות ישן ואינו מתפקד אך נשאר בקרקע, שורשי עצים וצמחיה חודרים בינות המערכות פוגעים בתפקודם ומקשים על התחזוקה.

תיקונים הופכים להיות יותר קשים ומסובכים, תיקון תשתיות פוגע בתנועה וגורם לעיתים קרובות לחשש אמיתי לבטיחות המשתמשים ברחוב. לעיתים בתיקון קו תקשורת יש להחליף קווי מים וביוב וההפך.כל תיקון מחייב הרס הכביש והמדרכות ובנייתם מחדש לאחר התיקון, דבר היוצר רחובות מטולאים וזאת לעיתים זמן קצר לאחר שנסללו ושופצו. עלויות האחזקה גבוהות ורמת השירות נמוכה.

ברחוב רב מפלסי ישמש מפלס התנועה התחתון כמפלס מערכות. בצורה כזו המערכות יהיו גלויות לעין במעין מנהרת תשתיות או מרתף צנרת. המערכות יוכלו להיבדק על בסיס תקופתי וכל תיקון יתבצע בפשטות מבלי להפריע לתנועה ולסכן את חיי המשמשים ברחוב.עלויות האחזקה של כלל המשתמשים, החל בחברות הכבלים והחשמל וכלה ברשויות המקומיות והתאגידים ירדו בצורה משמעותית וכך תגדל רווחיותם ויקטנו עלותם למשתמשים.

מיגון
מאז מלחמת המפרץ מדינת ישראל מתמודדת עם איום הטילים על ערינו. מדינות ערב וארגוני הטרור מתחמשים בכמויות טילים מסוגים שונים, חלקם בעל דיוק רב.

מאז שנת 1984 נבנים בתינו עם חדרי ביטחון כהגנה במפני האיום, אך מה לגבי המרחב הציבורי ? רחובותינו נותרו חסרי הגנה לחלוטין וכל עליה בכוננות, ובמצב מלחמה, משתק את פעילות העיר.

במצב שיהיו הרחובות עצמם רב מפלסים ישמש המפלס התחתון כמפלס הגנה לתנועה בזמן חרום. הגנה כזו תאפשר לעיר להמשיך ולתפקד גם תחת מתקפות קשות. תנועת כוחות החירום תהיה קלה הרבה יותר, הטיפול בתשתיות הפגועות כתוצאה מפגיעות הטילים יהיה מהיר ופשוט יותר. ירידה למפלס התת קרקעי בזמן רעידת אדמה או שריפה תשפר בצורה משמעותית את שרידות האוכלוסייה במצבי חרום ואסונות טבע מסוגים שונים.

צפיפות בניה
היום נבנים בערינו מגדלי מגורים ומשרדים בני כעשרים עד שלושים קומות המגיעים לצפיפות של 40 יחידות דיור לדונם ובמקרים חריגים הצפיפות המאושרת עולה אף יותר. יש לציין כי מבחינה טכנית אין כל קושי לבנות בתים גבוהים הרבה יותר ובכך להגדיל גם את הצפיפות.

בניינים גבוהים יותר מסייעים בפתרון בעיות הדיור ויאפשרו ליותר תושבים לאכלס את מרכזי הערים.ציפוף יאפשר גם להוריד בעלויות הדיור. אכלוס כזה יתאפשר רק במידה והמפלס הציבורי של הרחוב יהיה רב מפלסי.

במצב זה הצפיפות לא תורגש, התושבים שיגורו בבניינים הגבוהים יוכלו להגיע למפלסי הרחוב השונים במעליות מיוחדות.התושב, ברצותו לצאת לטייל ברגל ובאופניים יצא במפלס העליון. ברצותו לצאת ברכב, יצא במפלס התחתון.

מוסדות הציבור, המסחר, התעסוקה והתעשייה יבנו גם הם במספר מפלסים בהתאם לייעודם ויתרמו לאיכות החיים בעיר.

 

סיכום

המין האנושי מתפתח במהירות, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב אקספוננציאלי ועימה דרישותינו מהמרחב הציבורי.

ערינו הופכות מערים, למגה ערים, החייבות לתת שירותים ברמה גבוהה ואיכותית, למיליוני אנשים. קצב החיים האינטנסיבי בעיר, מתן יכולת תנועה ומתן תשתיות באיכות וזמינות גבוהה ללא הפסקה מחייבים שינויים בדרך שבה אנו בונים את ערינו ובכלל זאת את רחובותינו.

ערים רבות וצפופות בעולם מתקשות לעמוד באתגר. מגה ערים בעולם השלישי סובלות מבעיות צפיפות אשר מביאות גם לירידה חדה באיכות החיים עד כדי הרעלת התושבים עצמם, ערים מודרניות גורמות ליצירת מפלסים שונים לתנועה, פתרונות של רכבות תחתיות ועיליות, מחלפים מעל מדרכות או בעומק הקרקע. רבות מהן מרחיקות את כלי הרכב הפרטיים מהרחובות ומכריחות את התושבים להסתמך רק על תחבורה ציבורית או אופניים.הקרב על כל מקום חנייה פנוי הופך בלתי נסבל.

נראה כי לאיש אין פתרון, וכל פתרון מוצע מחייב גזרות רבות שהציבור מתקשה לעמוד בו.

יצירת רחובות רב מפלסים הינה הדרך היחידה לשימור על איכות חיים גבוהה במסגרת עיר מודרנית, בעלת צפיפות אוכלוסין, תוך כדי בניה לגובה. הפרדה מפלסית בין הולכי רגל ורכבים תאפשר איכות חיים, תחבורה איכותית, וניצול מיטבי של משאב הקרקע, החסר לכל.