כל העולם במה, וצריך קונסטרוקטור שיאשר אותה

הקיץ מגיע ואיתו הופעות הענק בפארקים ואירועים שונים מרובי משתתפים. כל אירוע שקולט קהל גדול מצריך היערכות ותכנון לבמה בפרט ולמתחם בכלל. מפיקי האירועים מסתמכים על ייעוץ של מהנדסים, למרות שהכשרה או תקנים פורמליים לכך, פשוט לא קיימים בארץ

רמי שמש סיים טכניון ב-99' במגמת הנדסה אזרחית, מהנדס בניין עם התמחות בקונסטרוקציה. את תחילת דרכו החל כשכיר ובהמשך פתח משרד עצמאי. "בתקופה של בין לבין מצאתי את עצמי בלי עבודה כי לא היו התחלות בנייה בגלל שהיה מחסור פועלים. יום אחד קיבלתי טלפון מעיריית רמת השרון כדי לחתום על גשר התאורה והבמה של אירועי יום העצמאות. ככה נכנסתי לתחום."

אבל כשרמי רצה לבדוק מה התקן לבמות ולגשרי תאורה הוא גילה שפשוט אין תקן. "בפתיח חוק תכנון ובנייה לא הייתה שום התייחסות למבנים זמניים כמו במה. בתקן עומסים יש התייחסות לבמות למופעים, כמבנה קבע כמו תיאטרון. לקחתי במת פודיום רגילה ובדקתי אותה מבחינת עומס וראיתי שהבמה הקיימת לא עומדת בתקן העומס. הכנסתי את כל העומסים, הפרופילים והגדלים, הלכתי לחברות שבונות במות, נתתי להן תוכנית במות והתחלתי להמציא תקנים. לא היה אף מהנדס שהתעסק בזה."

גאנס אנד רוזס בהופעה בפארק הירקון (צילום: אייל לוין)

היום הדברים מעט יותר מסודרים ויש נתונים רשמיים של המשטרה אבל התחום עדיין לא מעוגן. בחוק איחוד פעולות של רשם המהנדסים מוגדר מבנה פשוט, חד קומתי בממדים מסוימים, או מבנה פשוט בעל מספר קומות, מגדל רמקולים למשל. הנדסאי בניין יכול לחתום על מבנה פשוט. מהנדס רשום שסיים את לימודיו ואת ההשתלמות יכול לחתום על מבנים גדולים יותר. אין הרבה מהנדסים רשויים שיכולים לחתום, מסביר רמי אך מציין בדאגה שגם מי שאינו מורשה לאשר - חותם.

"החלק של ההנדסה פתור, לכאורה, כי אתה יודע מי רשאי לחתום. אבל אם אתה רוצה לקחת לאירוע מהנדס בטיחות אתה נתקל בבעיה. אין הגדרה כזאת כי אין תואר כזה. אין פקולטה של הנדסת בטיחות. יש יועץ בטיחות. איזו הכשרה הוא צריך לעבור? שום הכשרה. התחום היה עד לא מזמן פרוץ לחלוטין עד שהמשטרה הגדירה תפקיד שנקרא בעל מקצוע מוסמך, שיכול להיות הנדסאי או מהנדס או אדריכל. בגלל שכדי לתכנן במה צריך שרטוט ואלה בעלי המקצוע ש"דוברים" את השפה הזו."

אך הבעיה לא נפתרה מסביר רמי, שכן את האישור לתכנון מופע מבצעים מול משטרת ישראל, ומי שיושב מול מבקשי האישור הוא שוטר שלא מכיר את שפת השרטוט. ב-2006 מונה רמי ליו"ר הוועדה לחוק אירועים המוניים, שבין חבריה מומחים מכל התחומים – איש חשמל, מתנפחים, זיקוקי דינור וכו'.

מופע בתמנע (צילום: רמי שמש)

"זה תחום מאוד מיוחד כי באירועי המוני קיימות כל הסכנות הקיימות כמעט וכל סוגי הפעילות. ישבנו וכתבנו תקן שמחולק ל-3 חלקים. התחלנו מהגדרות – מפיק, מפיק בפועל, שמקימים את הכל לפי תוכנית מאושרת, ויועץ בטיחות. מי הכשיר אותם, מי הסמיך אותם, איזה מסלול הכשרה צריך לעבור כל אחד – המדינה לא הגדירה, ולכן התחום נשאר פרוץ לחלוטין."

רק בשנה שעברה נפתח הקורס הראשון ליועצי בטיחות לאירועים ומופעים. רמי מצא את עצמו בקורס גם כמדריך וגם כתלמיד. הקורס כבר הסתיים אבל המדינה עדיין לא חוקקה חוק שמגדיר את התקן לאירועים, אבל התקן אינו מחייב כי עדיין מעמדו של יועץ בטיחות לא מוכר בחוק ולכן לא ניתן לאכוף את התקן.

איך מתכננים אירוע מהסוג הזה ברמה ההנדסית?

"אני מקבל את הנתונים מהמפיק: המקום, סוג הבמה, הציוד שמוגדר ע"י אנשי ההפקה. הופעה מחו"ל מגיעה עם מפרט קבוע ואנחנו מקבלים מהם את כל השרטוטים מראש ואנחנו צריכים לבנות כדי שהכל יחזיק. במופעים של אמנים ישראלים אנחנו יושבים יחד עם אנשי התאורה והסאונד ומתכננים את העומק, את המשקולת ואת כל החישובים הרלוונטיים."

יש תוכניות לבמה עצמה?

"בסופו של דבר זה כמו פיגום בבניין. פיגום בסיסי שהוא בעצם משמש גם כבמה ואיתו אנחנו עובדים. מאוד חשוב לקבל את כל הנתונים מהמפיק. כשהייתי בתחילת הדרך מהנדסים לא היו מוכנים להתעסק עם זה. היה וואקום אבל זה עניין אותי. במהלך העבודה למדתי שיועץ בטיחות חייב לרדת לפרטים הכי קטנים. אין משהו שאנחנו לא יודעים לעשות אבל צריך לדעת מראש."

אין משהו שאנחנו לא יודעים לעשות אבל צריך לדעת מראש (צילום: רמי שמש)

באילו דברים צריך יועץ הבטיחות להתחשב? איזו התייחסות יש לנושא החשמל? הסאונד? הקהל? 

"ברגע שתלית פנסים, ובמופע יש כמה מאות אם לא אלפים, כל פנס מקבל כבל אבטחה כי פנס שנופל יכול להיגמר באסון. ישנה התייחסות לתליית מסכי לדים, לאופן שבו יעבדו מפלסים שונים על הבמה, צריך לקבוע מתי צריכים מעקות ובאילו צדדים. אפילו כדורי דיסקו מקבלים התייחסות מיוחדת, גרמי מדרגות לעלייה לבמה. יועץ הבטיחות צריך לבדוק אישית כל כבל וכל קשירה וכל עיגון. במופעי פארק ההקמה לוקחת שבוע של בינוי והיועץ מגיע פעם ביום או יומיים לפקח על העבודה." 

אילו אישורים צריך לקבל למופעים גדולים?

"משטרה, כיבוי, משרד הבריאות (במקרה של מזון), איכות הסביבה (במקרה שיש רעש או עשן), נגישות. אנחנו מתעסקים בכל היבטי האירוע. כל דבר מעניין אותי. בטעם העיר מסעדות פתחו מאות דוכנים. הגיעה משפחה עם שלושה ילדים קטנים, קנו שיפודים וישבו על ספסלים שנפרשו לאורך שולחנות. אחד הילדים, בן 6, התכופף כדי לשבת וננעץ לו השיפוד בעין. זה לא היה צריך לקרות. במסעדה מי שמקבל את הסיח מקבל אותו לשולחן. אלה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. מאז, אני, כיועץ בטיחות, לא מאשר שיפודים אצלי באירוע.

"יש אירועים שהם מיוחדים. כשהגיעו האוליגרכים לישראל בתחילת שנות ה-2000 היו אירועים משוגעים ומורכבים. למשל היה לי אירוע אחד שהיה בסגנון ונציה עם אולם ענק שהצפנו ב-50 ס"מ מים וכשהגעת לאירוע "הפלגת" לאיים שבהם יושבים ואוכלים. מה קורה באירוע כזה בפאניקה? איך אתה מפנה סבתות? מה צריך להיות הגובה של המים? מה קורה עם מי שלא יודע לשחות? עשינו את האירוע לפי תקן של בריכת פעוטות שלא צריכות מציל ובכל זאת הבאנו שני מצילים. והבאנו צוללן למקרה שלמישהו נופל משהו למים.

"באיחוד של משינה הגענו לים המלח. עשינו את האירוע בחוף מוכרז והמפיקים טענו שיש להם אישור לשחייה לילית. הבאנו עוד מציל, הארנו את המים ושלושה ימים לפני האירוע הגיע הדוד שלי וסיפרתי לו על המופע. והוא מספר לי שבים המלח תשעים ומשהו אחוז מהטביעות מתרחשות בגלל בליעה של המים שמכילים רמות ברום גבוהות. הברום גורם לדום לב ו-מתהפכים. לא אישרתי כניסה למים.

"עשינו אירוע ביעד בן שמן והבנתי שאין לנו בית חולים במרחק של שעה נסיעה בית ובגלל האירוע הכל יהיה סתום. שאלתי את עצמי - אם יקרה משהו איך אני מפנה מישהו לבית חולים מאמצע יער? בגלל שזה היה סוף החורף היה ברור שיהיו גם הכשות נחשים ומד"א אמרו שאני לא יכול לקבל ערכות נגד הכשות נחשים. אני התעקשתי ובאותו אירוע היו לי חמש הכשות ופינינו אותם במסוק כי הכרחתי אותם להכשיר מנחת."

איך מפנים מישהו לבית חולים מאמצע יער?

מה היו הכשלים באסונות שאירעו בארץ?

"פסטיבל ערד היה נקודת מפנה בה בעצם התגלתה המדינה במערומיה. היה נוהג בזמנו שפותחים חשבון נוער ומקבלים שובר לרכישת כרטיס למופע. במופע של משינה לא החליפו את הכרטיסים אלא השתמשו בשוברים האלה. בצהריים כשהלהקה עלתה לבמה לעשות באלאנס כולם שמעו את משינה "מופיעה" והגיעו לשערים. הם התחילו להתאסף והתפתחו גלים של לחץ, השער קרס ובני נוער פשוט נדרסו למוות. קשה לשים את היד בדיעבד על איך למנוע את זה.

"היה אירוע שנגמר בכמעט אסון במרכז הירידים של איזו להקת בנות. הקליינטים של האירוע – ילדות בנות 12. אתה לא רואה יותר מדי סיכונים עם סוג הקהל הזה. אתה יכול להכניס לאולם 5800 איש לפי חישוב של אדם למטר רבוע. האירוע מתחיל בשש בערב אבל ב-12 בצהריים כבר היו 800 ילדות בכניסה. הן עומדות בכניסה ולא נותנים להן להיכנס. בשתיים בצהריים היו כבר 2000 ילדות בחוץ וחלקן מתחילות להתעלף והמאבטחים הראשונים שהגיעו מביאים חביות וכוסות מים. עדיין אי אפשר להכניס את הילדות כי עדיין אין אבטחה מלאה. אחרי שעתיים מגיעות עוד 1000 בנות והרחבה בחוץ לא מסוגלת להכיל כמות כזו. מפקד האירוע מגיע ורואה את הלחץ של הבנות, מחכה שחברת האבטחה תקבל את התידרוך ובלי להודיע לאף אחד נותן הוראה ופותחים שערים ו-5000 בנות שועטות לכיוון המופע. המאבטחים לא מבינים מה קורה ומהלחץ והצפיפות הן פשוט מעיפות את המחסומים ומגיעות עד דלתות הזכוכית המחוסמת ושומעות מבפנים את הבאלנאס של הלהקה. כל דלתות הזכוכית נשברות מהלחץ. כל הרצפה הייתה דם, ושברים של ידיים ורגליים והוכרז אירוע רב נפגעים ומכל האזור הגיעו אמבולנסים כדי להתמודד עם כמות הנפגעים. במזל זה לא נגמר בהרוגים אז לא שמעו כמעט על האירוע."

רמי מסביר שרוב התקלות קורות דווקא בזמן ההתכנסות, לפני האירוע, ואחרי האירוע בזמן הפיזור. המעבר בין מתחם האירוע שבתוכו הדברים מנוהלים ומתוכננים ומאושרים, לבין "העולם" מסביב לאירוע - זה שטח אפור. "השלב הזה", מתריע רמי, "זה שלב שאם אתה לא מנהל אותו בצורה נכונה זה יכול להיגמר בהרוגים, וגם זה על יועץ הבטיחות."

"אתה לא יכול לצפות את כל הדברים מראש אבל אתה חייב לנסות" מסכם רמי. "הניסיון מאוד חשוב. אתה צריך לשאול את השאלות הנכונות, ולהבחין בתשובות לא מספקות, כי כל אירוע יכול להיגמר באסון."