שלוש בכירות במשאבי אנוש מספרות כיצד הפכו לשותפות ומובילות בעיצוב פניו של ענף הבנייה והתשתיות בישראל

מעל פני השטח ענף הבנייה והתשתיות נמצא תחת דומיננטיות גברית – הרוב המכריע של העובדים הוא גברי, תפקידים רבים נחשבים ל"גבריים", ודימוי ציבורי גברי מובהק. אבל מתחת לפני השטח, ובשנים האחרונות יותר ויותר בחזית, מי שמעצב את פני הענף הן דווקא נשים. איך זה קרה? ככל שהענף גדל והתפתח בעשורים האחרונים ועלה הצורך בגיוס עובדים, שימורם, מיתוג המעסיק ודאגה לרווחת העובד כחלק מהתחרות על כוח האדם, כך התפתחו בחברות רבות תפקידי ומחלקות משאבי האנוש. ובניגוד לענף, משאבי אנוש הוא דווקא תחום שבו דומיננטיות מובהקת דווקא של נשים

גל בלונדר, בת 41, היא סמנכ"לית מש"א של קבוצת גדיש ב-4.5 שנים האחרונות ונהנית מכל רגע. לפני כן שימשה כ-HRBP ביוניליוור, ולפני כן 8 שנים מנהלת מש"א בחברות קבלניות כמו אורתם מליבו.

איך הגעת לתפקיד?

"אני מאד אוהבת את ענף ההנדסה האזרחית ועבדתי בו כל השנים. בזמן שעשיתי את ה-MBA שלי באוניברסיטה העברית בירושלים, הגעתי לעבוד בתור מנהלת הלשכה של משה בנג'ו, ששימש אז כמנכ"ל ההקמה של הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום), מטעם חברת אשטרום. הוא קרא לי לדגל ומיד הסכמתי. הייתי בפרויקט 4 שנים מופלאות לצידו ומשם המשכתי להתמקצע בגיוס בענף, ומשם לניהול מש"א באורתם מליבו – תפקיד שלא היה קיים לפני בחברה וזה היה אתגר גדול. לי ולבנג'ו יש הכרות רבת שנים והוא משמש כמנטור שלי מאז צעדי הראשונים בענף. זה תענוג גדול לעבוד תחת מנכ"ל ששם את המשאב האנושי במקום הראשון באמת!"

איזה מקום באמת תופסים משאבי האנוש בכלל והתפקיד שלך בפרט בחברה?

"אז התפקיד הוא באמת יוצא דופן לדעתי בענף שלנו כי אני משמשת כסמנכ"לית וחברת ההנהלה הבכירה של הקבוצה. זו אמירה מאד חזקה שהחברה אומרת מול הענף ומול העובדים. המשאב האנושי הוא עד כדי כך חשוב ומשאבי אנוש הם BP אמיתי שתורמים להצלחה הכלכלית של החברה במלוא מובן המילה. אנחנו תמיד אומרים שגדיש היא קודם כל משפחה, ומתוך זה נגזרות דרכי העבודה שלנו. ולשם כך צריך מישהו שתמיד יסתכל על הזווית של העובד."

מבחינת בלונדר התפקיד שלה רחב ומאתגר, והיא שותפה לכל מה שקורה בחברה. יחד עם ההנהלה היא מובילה את הפיתוח הארגוני, לוקחת חלק מרכזי ביצירת התרבות הארגונית, מצוידת בחזון ומטרות, שמתורגמות לאסטרטגיה ארוכת טווח ולטקטיקות מיידיות. היא אמונה גם על יצירת תהליכי עבודה ונהלים תוך שמירה על איכות ובטיחות באופן שבו צרכי העובד מתמקמים במרכז קבלת ההחלטות.

"אני עוסקת בפיתוח ההנהלה המורחבת של גדיש ומלווה אותם באופן אישי שוטף. יש לי רכזת מדהימה בצוות - רגינה - שיחד איתה אנחנו יוצרות תהליכי למידה והדרכה רבים ומגוונים, פעילויות רווחה תוך נגיעה אישית בכל עובד, וגיבוש הצוותים והחברה כולה תוך יצירת גאוות יחידה. כמובן שאנחנו עוסקות בגיוס באופן תמידי, אנחנו גם מנהלות את אתר החברה ואת דף הפייסבוק ואחראיות על התכנים שמפורסמים פנימה והחוצה."

נעמה בן-צור, בת 40, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת אקסייט ישראל פרויקטים, נמצאת בתחום משאבי אנוש כבר 17 שנה אחרי שהתחילה כסטודנטית בתפקיד רכזת גיוס. לאחר מכן המשיכה בתפקידי גיוס וניהול משאבי אנוש בחברת סימנס ומספר חברות טכנולוגיה נוספות. 

מהי התרומה של משאבי אנוש בענף שלנו מעבר למה שמוכר, שזה בדר"כ גיוס? 

"תמיד יש לי פינה חמה לגיוס אבל אני חושבת שהמשאב העקרי שלנו זה האנשים שלנו. זה מה שאנחנו מציעים כחברה. אנחנו חלק משולחן ההנהלה. שותפים לדרך ולכל התהליכים, ובתקופה האחרונה מאז הקורונה האתגר הגדול ביותר הוא פיתוח ושימור עובדים. מרגישים את התחרות בענף, בעולם התעשייה, בתעשייה עתירת הידע. צריך כל הזמן לחשוב איך לשמר את העובדים שלא ירעו בשדות זרים, לבחון את סוגיות השכר, לדאוג הטבות, יש תחרות עצומה בשוק על עובדים, וצריך לסייע לארגון בהתמודדות עם שינויים ולהבין איך לרתום את העובדים לשינויים האלו."

בן-צור מסבירה שמבחינת תחומי אחריות, המחלקה שבראשה היא עומדת מטפלת בכל מחזור חיי העובד: גיוס, מיון, קליטה, ליווי, פיתוח, הדרכות, רווחה ושכר.

הלל אריאל, בת 32, היא מנהלת משאבי אנוש של חברת דוראל כבר 3.5 שנים. היא הגיעה לתפקיד דרך מגייסת ומעידה שלא ידעה למה היא נכנסת מאחר ולא הייתה לה שום היכרות מוקדמת עם הענף. היא התחילה את דרכה כרכזת משאבי אנוש בבטיחות, פונקציה יחידה בחברה, אבל משם המשיכה והתקדמה והיום היא אחראית על גיוסים, רווחה, שימור עובדים, דיוני שכר, פיטורים ושינויים ארגוניים שהיא מובילה יחד עם ההנהלה.

"רוצות להיות שוות בין שווים". מימין לשמאל: הלל אריאל, נעמה בן-צור וגל בלונדר

איך היה להתחיל לעבוד בענף שאת לא מכירה?

"אחרי נגיעה ראשונה - התמכרתי. אני אוהבת את הקצב, את האנשים, את המורכבויות, את האתגר בניהול פרויקטים ושימורי צוות. לשמחתי מש"א מהווה חלק מהבנייה של האסטרטגיה הארגונית. בכל פרויקט עתידי יש מחשבה על הצוות שעתיד להוביל אותו, צריך להוציא עובדים להכשרות בשביל שיהיו כשירים לפרויקטים הבאים. זה ממש לבנות את החברה."  

בפני אילו אתגרים משאבי אנוש עומדים היום בענף?

"שימור עובדים. בדומה להייטק יש בועה, הביקוש גדול והמועמדים שולטים בו. הקורונה עשתה מהפכה בעולם הגיוס ויש הרבה יותר תנודתיות והשימור נהיה יותר קשה ואנשים מחפשים תנאים מעבר לשכר, מחפשים משמעות, ומחפשים איזון עבודה בית. אצלנו מאפשרים להם לצמוח ולא צריך לחפש אופציות קידום בחוץ."

בן-צור משתפת שלשמחתה הצליחה החברה וההנהלה ליצור מערכת יחסים עם העובדים. "יש לנו אחוז גבוה של עובדים ותיקים. יש לנו מערכת יחסי אמון טובה ושיתוף פעולה. נוצרה אווירה בה עובדים מרגישים בנוח לפנות אלי."

בלונדר מספרת על העבודה הרבה שמושקעת בתמיכה ופיתוח של המנהלים בגדיש. "אנחנו רוצים לתת להם את כל הכלים שהם צריכים על מנת לנהל על פי התפיסה שלנו, ניהול מתוך חוזקות, ניהול שרואה את העובד כשלם על כל הצרכים שלו - פיזיים, רגשיים, חברתיים ונפשיים. אנחנו עובדים צמוד עם יועץ ארגוני וכבר שנתיים מוציאים קורסים וסדנאות לפיתוח המיומנויות הרכות הנדרשות בניהול, דבר שבעיני הוא הכרחי לניהול באשר הוא."

אז זו שאלה די רטורית, ואין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אין טוב יותר מיום האישה כדי לעשות את זה - עד כמה הפונקציה של התפקיד שלכן חשובה לחברה ברמה האסטרטגית?

בלונדר: "הפונקציה שלי מאזנת, משקפת ותורמת לצד העסקי, ולמעשה משלימה אותו, היא קריטית להצלחת החברה."

בן-צור: "הפונקציה הזו מאוד חשובה. אנחנו לא מייצרים מוצר המשאב העקרי שלנו זה העובדים שלנו."

אריאל: "כשאני הגעתי לתפקיד הרימו גבה, והיום אין החלטה שהמנכ"ל לא לוקח בלעדינו."

עוד מציינת אריאל שבעבר דוראל הייתה חלק מאגד חברות. "נפרדנו והצלחנו ליצור תרבות ארגונית ומחוברות מאוד גדולה, למרות החשש של העובדים. יצרנו שיח, רווחה, גיבוש, חיזקנו את הדרג הניהולי, קידמנו עובדים בעלי פוטנציאל. אנחנו כל הזמן ממצבים את מש"א כחלק מהדרג הניהולי של הארגון וכזה שמניע את אותו."

ועכשיו למספרים. בלונדר גאה לספר שבגדיש יש היום 40% נשים מכלל העובדים השכירים, נתון שעולה כל שנה באופן רציף, והוגדר כאחת ממטרות החברה. "אנחנו מאמינים שנשים מצוינות בתפקידי ניהול ומעודדים יותר נשים להגיע אלינו. אנחנו שותפים בפורומים ובקבוצות רלוונטיות בענף, ומעודדים את העובדים שלנו גם במסגרת "חבר מביא חבר" להביא עוד נשים נהדרות לקבוצה."

בלונדר מודה שהסביבה עדיין גברית, אבל שזה מצב שהולך ומשתנה משנה לשנה. "האסטרטגיה שלנו מאד ברורה - אנחנו מאמינים שהעובד במרכז וחשוב לשמור על איזון בין העבודה לחיים הפרטים, בין אם מדובר ברווקים או בבעלי משפחות, לכל אחד יש צורך באיזון. כתוצאה מכך אנחנו מאפשרים גמישות רבה, עובדים במודל היברידי ובעיקר - מודדים תוצאות - וזה מודל שמתאים לכולם, נשים וגברים."

עם אריאל עובדות 25 נשים בתפקידי רישוי, היתרים, בקרה תקציבית והנה"ח. היא מצדה מודה שהיא מאוד אוהבת לעבוד בסביבה גברית. "הכל מאוד לעניין, קצר וקולע. אני אוהבת שדברים מונחים על השולחן ויש שקיפות ומאוד מכבדים את הדמות שלי ולא מרגישה שדעתי פחות נחשבת בגלל שאני אישה, והטאצ' הנשי נותן עוד זווית. לנשים יש זווית ראייה רחבה יותר מהרבה גברים אבל אני לא מתייחסת לזה יותר מדי. אני יודעת שמבחינת ההנהלה אני חלק בלתי נפרד ומשאבי אנוש תופסים היום הרבה יותר מקום מבעבר בהובלה הארגונית."

בן-צור מונה באקסייט 111 נשים מתוך 317 עובדים ומספרת שזה תהליך ומבחינתה זו רק תחילת הדרך ומתגאה בנתון נוסף. "יש לנו לא מעט נשים בתפקידים בכירים – סמנכ"לית כספים, מנהלת הנדסה בין הבכירות בחברה, ראשי צוותים במחלקות השונות. כשהגעתי היינו אמנם חברה קטנה יותר אבל היו רק 50-60 נשים. המנכ"ל הקודם עוד דיבר על זה. ממש חשבנו איך למשוך עוד נשים לחברה."

למה?

"כי זו חברה וענף גבריים ואנחנו רואים את היתרונות בעבודה של נשים: מולטי טאסקינג, רגישות, ואנחנו רוצים לקדם יותר נשים לתפקידים שנתפסים כגבריים. לאחרונה אפילו קידמנו עובדת לפיקוח בשטח. מבחינתי שנגיע למצב שלא צריך לציין את יום האישה אבל בינתיים אני לא רואה בזה אפליה מתקנת. זה לתת את האופציה כדי לקדם יותר נשים כדי שיום אחד לא נצטרך את היום הזה."

איך זה באמת מרגיש לעבוד בסביבה כל כך גברית?

"כשאני נוסעת לפרויקט ושמה קסדה ווסט אני רואה מעט נשים בשטח. האידיאל הוא שיהיו גם מנהלות פרויקטים. אני מאוד אוהבת לעבוד בחברה אבל כן - צריך יותר ייצוג."

יש לחברה אסטרטגיה מגדרית?

"לקדם יותר נשים. אנחנו רוצות להיות שוות בין שווים. פחות נשים לומדות הנדסה אבל נקווה שזה ישתנה וזה בידיים שלנו."

גם בעולם בו הן פורצות דרך, אריאל, בן-צור ובלונדר זקוקות למודל לחיקוי. אריאל מציינת כמודל לחיקוי והשראה את עמית זיו, סמנכ"לית מש"א של מנרב, שהכניסה אותה לדוראל. בן-צור מציינת את עדי אלטשולר שבתקופת הקורונה העבירה לחברה הרצאה בזום והצליחה לגעת ולרגש. "היא מישהו שיש לה רעיון, והיא פשוט הולכת ומגשימה אותו, ואלו רעיונות חברתיים וחשובים. הייתי רוצה שגם פה נעשה את זה יותר. חיבור של תרומה לקהילה. היא פשוט בנאדם מדהים. אישה מעוררת הערצה." מבחינת בלונדר כל מי שפועלת מתוך תשוקה ואמונה היא עבורה מודל לחיקוי.

אז מה התוכניות לעתיד? לאן הייתן רוצות לקחת את תחום משאבי האנוש בחברות שאת חלק מהן? האם יש לכן מודל כזה מחברות אחרות, מתחומים אחרים?

אריאל: "הייתי רוצה לעשות יותר שולחנות עגולים, יותר העשרה. אני שואבת הרבה השראה מהבוסית הקודמת שלי כי אין מה להשוות לקולגות אחרות מענפים אחרים ומבחינתי העשייה לא נגמרת."

בן-צור: אנחנו מאוד קרובים לחברות ההייטק וזה לגמרי המודל. חברות בחזית הטכנולוגיה, חברות מתקדמות שמטפחות את העובד בהתאם. אני חושבת שהתכניות שלנו צריכות להתרכז בפעילויות הרווחה, פיתוח עובדים ופיתוח מנהלים. העובדים שלנו עובדים עם חברות כאלה ואנחנו מתאימים את עצמנו לעולם הזה".

בלונדר: "היות ובעולם יש גל התפטרויות, וחרדה ודיכאון הופכים להיות דבר רווח, ההסתכלות שלי היא על העלאת האושר הארגוני, הבריאות הנפשית של העובדים שלנו ואני עוסקת רבות בנושא זה יחד עם קבוצת מתנדבים מכל הסניפים - שגרירי האושר שלנו. בתחומים אחרים קוראים לזה מנהלת אושר ארגוני chief happiness officer - CHO, זה קיים ומתפתח במהירות בעולם. למדתי וקיבלתי את ההסמכה וכעת אני פועלת במרץ להטמיע את זה אצלנו."

אמנם אומרים שלא מערבבים שמחה בשמחה אבל אחרי שיחות מעוררות השראה היינו חייבים לשאול את הנשים המרשימות הללו שאלה ברוח החג – איזה תפקיד היו רוצות לקחת אם לא היו עובדות במש"א. בתשובותיהן ראינו עד כמה החיבור שלהן לענף מלא תשוקה ועד כמה הבחירות הללו מעוררות השראה בעצמן:

אריאל: "הייתי רוצה לעשות משהו שיותר קשור לביזנס עצמו, לביצוע – מנהל פרויקט, למשל. משהו שהוא בלב העשייה של החברה."

בלונדר: "אני חושבת שהייתי רוצה להיות בתפקיד רוחבי של מנהלת סניף. תפקיד שמאפשר גם ניהול צוות, גם ניהול מקצועי בפרויקטים, גם להיות בעלת השפעה בארגון כחברת הנהלה מורחבת, תפקיד מאתגר ומגוון עם המון אחריות."

בן-צור: "נראה לי שהייתי רוצה להיות מנהלת פרויקט. תמיד אנחנו אומרים שמנהלי הפרויקטים אצלנו בחברה הם הטייסים שלנו. מנהל פרויקט זה מי שמוביל, שהולכים אחריו. תפקיד כל כך משמעותי. כל האחריות היא על הכתפיים שלו ואני כל כך רוצה שתהיה לנו מתישהו מנהלת פרויקטים."

בן צור מסכמת: "הענף הזה מאוד מיוחד ודינמי. אני מאוד אוהבת אותו וזה ענף שלא כל אחד יכול להשתלב בו אבל מי שבא – מתאהב. זה משהו אחר, תמיד מאתגר ולא נותן לקפוא על השמרים."

נקווה שגם השינוי לטובת השתלבותן של נשים בענף בכל התפקידים - בכירים, שטח וגבריים-לכאורה, לא יקפא על שמריו, ויצעיד את כולנו לעבר עתיד שוויוני וטוב יותר.