אריה זה שלנהג אסור להוסיף מים זה אולי רק בגדר חוק מה שקורה בפועל שזה 90% מנהגים מוסיפים כמות נכבדה שמגיעה ברמות של אפילו 200-250 ליטר על 8 קוב בטון שזה פי 2.5 ויותר מהתקן.סתם לידע כללי.
המתכנן מחוייב לציין על גבי התכניות דרישה שהבטון יתאים לתקן 118 (ייצור הבטון), דרגת חוזק רצויה ודרגת חשיפה של הרכיב.
יחס מים:צמנט בתערובת מוגדר על בסיס הדרישות הללו.
יותר מזה מה נוכל לעשות? לשבת באתר כל פעם שמגיעה משאית?
ד"ר פיזנטי ז"ל כתב בזמנו על הפער הגדל והולך בין תכונות הבטון כפי שהן מוגדרות למתכנן ובין תכונות הבטון בפועל.
לא מצאתי גרסת PDF אבל אפשר לחפש את המאמרים שלו בשמות "תקן 118" ו-"בטון מזוין - Quo Vadis ?"
בתקן 118 בסעיף 7.5 כתוב שבתעודת המשלוח יש לכתוב: "כמות המים שמותר להוסיף באתר לפני פריקת הבטון" - כלומר הוספת כמות מים מסויימת מותרת על פי התקן.
אני היום ראיתי תעודת משלוח בה היה כתוב שלנהג יש סמכות להוסיף 10 ליטר מים על כל קוב בטון על פי בקש הלקוח.
המפעל שסיפק את הבטון מאושר ופועל על פי תקן 118.
הטענה שמועלית פה לדיון היא שאין בקרה על כמות המים שנהג המערבל מוסיף לתערובת (ראה את הדוגמא שנתן ערן בתגובה #5)
כל עוד הנהג מוסיף מים בכמות המאושרת הכל בסדר גמור ולפי התכנון, הבעיה היא שבפועל הנהג מוסיף מים כראות עיניו.
מבדיקה קצרה , מערבל בטון יכול לשאת אפילו 400 ליטר מים, מה שאומר, שאם אין פיקוח, הוא יכול בלי בעיה להוסיף 250 ליטר.
אני לא רואה דרך בה אפשר לדעת כמה ליטרים הוסיף הנהג.
כמה מ"ק מים יש במיקסר (לא בתרכובת הבטון) ? ומה ההשלכות אם נהג המיקסר מוסיף 100% מהמים לתרכובת הבטון?
הוספת מים שאינה מתוכננת מסוכנת ומחלישה את הבטון
אין בסמכות נהג המערבל, להוסיף מים באתר.
אריה זה שלנהג אסור להוסיף מים זה אולי רק בגדר חוק מה שקורה בפועל שזה 90% מנהגים מוסיפים כמות נכבדה שמגיעה ברמות של אפילו 200-250 ליטר על 8 קוב בטון שזה פי 2.5 ויותר מהתקן.סתם לידע כללי.
המתכנן מחוייב לציין על גבי התכניות דרישה שהבטון יתאים לתקן 118 (ייצור הבטון), דרגת חוזק רצויה ודרגת חשיפה של הרכיב.
יחס מים:צמנט בתערובת מוגדר על בסיס הדרישות הללו.
יותר מזה מה נוכל לעשות? לשבת באתר כל פעם שמגיעה משאית?
ד"ר פיזנטי ז"ל כתב בזמנו על הפער הגדל והולך בין תכונות הבטון כפי שהן מוגדרות למתכנן ובין תכונות הבטון בפועל.
לא מצאתי גרסת PDF אבל אפשר לחפש את המאמרים שלו בשמות "תקן 118" ו-"בטון מזוין - Quo Vadis ?"
לכן, אם מהנדס בא לבצע פיקוח על יציקה, שישפוך את הדליים ששמו בצד בהתחלה לבדיקות, ויקח בטון מהחומר בסוף העבודה...
בתקן 118 בסעיף 7.5 כתוב שבתעודת המשלוח יש לכתוב: "כמות המים שמותר להוסיף באתר לפני פריקת הבטון" - כלומר הוספת כמות מים מסויימת מותרת על פי התקן.
אני היום ראיתי תעודת משלוח בה היה כתוב שלנהג יש סמכות להוסיף 10 ליטר מים על כל קוב בטון על פי בקש הלקוח.
המפעל שסיפק את הבטון מאושר ופועל על פי תקן 118.
hasahrr תודה על ההפניה.
הטענה שמועלית פה לדיון היא שאין בקרה על כמות המים שנהג המערבל מוסיף לתערובת (ראה את הדוגמא שנתן ערן בתגובה #5)
כל עוד הנהג מוסיף מים בכמות המאושרת הכל בסדר גמור ולפי התכנון, הבעיה היא שבפועל הנהג מוסיף מים כראות עיניו.
מבדיקה קצרה , מערבל בטון יכול לשאת אפילו 400 ליטר מים, מה שאומר, שאם אין פיקוח, הוא יכול בלי בעיה להוסיף 250 ליטר.
אני לא רואה דרך בה אפשר לדעת כמה ליטרים הוסיף הנהג.
מה ההשלחות של מים מליחים בתערובת בטון ו/או חמרי מליטה מבוססים צמנט
מים מליחים יגיבו עם הפלדה, יחישו את תהליך הקורוזיה ויפחיתו את קיים המבנה.
אני לא בקיא מספיק לפרט יותר מזה.