הצוללן, התקליטן ואשף ההרכבה: התחביבים היחודיים של אנשי ענף הבנייה

"הגעתי לבהאמס לצלילות עם כרישים גדולים מסוגים שונים שעוברים לידי במרחק נגיעה. נמרי, שורי, פטישן ענק וכו'. למקסיקו נסעתי כדי לצלול לצד כרישים, לווייתנים, מנטה ריי ועוד. לאי קוקוס, שנמצא יום וחצי הפלגה מחופי קוסטה ריקה, נסעתי כדי לצלול בטבע הפראי כשלהקות גדולות של פטישנים וכרישים מסוגים שונים חולפים לידי. מכל גיחה כזו אני חוזר מלא בחוויות וחמוש במאות תמונות". 

 

 

אלה החיים של איתי שניידר, 46, מנכ"ל קבוצת דקל. בימים כתיקונם, לצד תפקידו המקצועי, הוא בעל ואב מסור (לגיא ולמיקה), מגשר מוסמך מטעם הנהלת בתי המשפט ומרצה בניהול פרויקטים בטכניון ובמוסדות אחרים המלמדים הנדסה אזרחית. אבל כשמזדמן, הוא שולף את חליפת הצלילה, את מיכל החמצן ואת המצלמה, ורודף במצולות אחרי דגי ענק, יונקים ימיים, יצורים משלל סוגים ואלמוגים נדירים. "נכנסתי לעולם הצלילה בגיל 17, לאחר שהוסמכתי בגדנ"ע צלילה, אך למעשה נשביתי בקסם התחביב עוד לפני כן, בעקבות אבי ז"ל", מספר שניידר. "כשהייתי ילד, בכל חופשה היינו נוסעים לחופים בסיני ובאילת, שבהם הוא היה צולל ואני הייתי מנסה לשנרקל מעליו. כיוון שאני מאוד אוהב ים, שמש ובעלי חיים, נמשכתי לתחביב זה. במהלך השנים צברתי ניסיון בצלילה וצברתי הסמכות לצלילות עמוקות, עם תערובות מורכבות עד ל-60 מטר, שאותן יש לבצע בזהירות רבה. הן דורשות גם תכנון מוקדם, שכן החלטה שגויה במים יכולה לעלות בחיים. במקביל, נמשכתי לעולם הצילום התת ימי והתמקדתי בתחום. קניתי את הציוד הנדרש ומאז אני מחפש אתרי צלילה מרתקים". 

 

איתי שניידר. צילום: אחיקם בן יוסף
 

הוא צלל בכל רחבי העולם – מאיי הבהאמה ועד תאילנד, מסיני ועד הגלאפגוס. וכשיש כנסים באילת הוא לא מוותר על צלילה במימי ים סוף, באילת או בעקבה. "אמנם אין שם כרישים אבל זו הזדמנות להתאמן על זוויות וצורות צילום", הוא מבהיר. 

 

 

 

"מתלהבים מהתמונות"

את דיג'יי זאזי תוכלו למצוא מתקלט ברחבות של תל אביב. אלא שביום הוא בכלל אייל שטיינבאום, מנהל פרויקט בעל ותק של 25 שנה בענף הבנייה. "אני אוהב מוזיקה בכלל, ואלקטרונית בפרט", הוא מספר, "בעיקר טכנו, פרוגרסיב האוס, טק האוס ודיפ. אחרי שנים שאני חזק בסצנה כבליין, החלטתי שאני רוצה להיות בצד השני, על העמדה. לפני 10 שנים התחלתי ללמוד ולחדד את יכולות התקלוט שלי והיום אני מתקלט אחת לחודש. זה המקסימום שאני יכול להרשות לעצמי, מאחר והעבודה בענף הבנייה לא מאפשרת לי לפנות יותר זמן לעניין, גם אם הייתי מאוד רוצה".

 

אייל שטיינבאום על העמדה

 

בשל כך, הוא מסתובב עם מוזיקאים ותקליטנים רבים. "התחביב תופס חלק נכבד מחיי הפרטיים", הוא מציין. "חברים שלי הם מוזיקאים כמוני והשיחות בינינו נעות סביב זה. גם בבית, למוזיקה תפקיד חשוב. היא מתנגנת ברקע על שלל סוגיה וסגנונותיה. כל בני הבית מתחברים למוזיקה וזה חלק מזמן האיכות עם המשפחה".  

 

אריאל ברק הוא איש מקצוע רציני. הוא מנהל פרויקט ב"דניה סיבוס" הבונה מבנה למגורים בגבעתיים. בין סיורים באתר לבין תפעול קבלני משנה, ישיבות קבלן ומענה על מיילים, יש לו זמן לתחביב שלו – הרכבת פלטות מתכת (ג'יגסו) לכדי שלל דברים: כלי רכב, כלים הנדסיים ועוד. "באחת מהיציקות הארוכות, עד 12 בלילה, מצאתי את עצמי מחפש תעסוקה", הוא אומר. "מפה לשם, מצאתי את עצמי מזמין באינטרנט ערכת פלטות שכזו להרכבה עצמית. ליציקות האחרות, שנמשכו עד אמצע הלילה, הערכות כבר היו בידי והתחלתי להרכיב את הפלטות האלה לכדי גופים של ממש". והוא מצדו, מתכנן לבנות ולהרכיב ערכות כאלה גם עם דור העתיד". 

 

ברק והכלים שהרכיב
 

איזה מקום תופס התחביב בחייכם? על איזה צורך הוא עונה?

ברק: "אני מתעסק בתחביב בעיקר כשיש לי זמן מת. הרכבת ערכות הג'יגסו דורשת ריכוז ומעקב מלא אחרי ההוראות כי אפשר לפשל בזה ולכן כשיש לי זמן אני עוסק בתחביב. אלה חלקים קטנים ודקים מאוד. יש לי פרויקט שאני רוצה ללכת עליו – לבנות פאזל של 48 אלף חלקים ואז לתרום אותו לבית חולים. מעבר לזה, כשהייתי קטן הייתי מרכיב פאזלים. אז, וגם ההרכבות עכשיו, עונות על הצורך לפתור חידות תוך כדי ריכוז". 

שטיינבאום: "כמו שאמרתי, זה חלק משמעותי מחיי שכן אחת לחודש אני מתקלט. בהקשר של הצורך, הוא עונה על רצונות הנפש, שמבקשת לעשות לעצמה. מוזיקה מרגיעה אותה ועוזרת לי למתן את הלחצים מהעבודה. זו מוזיקה שאינה שגרתית עבור רוב האנשים אבל אותי היא מרגיעה". 

שניידר: "בשנים האחרונות פיניתי זמן רב יותר לעסוק בצלילה ובצילום תת ימי ואני מתמקד כאמור, בצילום כרישים ובעלי חיים גדולים שניתן למצוא באזורים מרוחקים מישראל. על מנת למקסם את השהות במים, עולים על ספינה ובה מתאכסנים כמה ימים. זה יכול להגיע לשהות גם של 12 יום ברצף. למעשה סדר היום מורכב מאכילה, מצלילה ומשינה וצוללים כמה פעמים ביום, לעתים אפילו חמש פעמים. המחויבות שלי לתחביב גדולה ואני מפיק הנאה גדולה מאוד. אני גם מגיע למקומות מיוחדים כמו המלדיביים, מיקרונזיה ועוד. מעבר לכך, התחביב גם עונה על הצורך שלי להתקרב לבעלי חיים ולים. אני אוהב מאוד בעלי חיים, נהנה מהים ומהתחושה של ההתנתקות. זהו חופש אמיתי". 

 

 

איך הקרובים אליכם מגיבים בכל מה שקשור לתחביבים שלכם?

שטיינבאום: "תחילה, החברים הקרובים שלי חשבו שאני צוחק כשהודעתי להם שאני רוצה להיות דיג'יי. הם חשבו שאני מתלוצץ איתם. אבל כשהם ראו שאני רציני והבינו שאני באמת הולך על זה הצחוק הפך לפרגון גדול. היום כולם מגיעים להפקות ולאירועים שבהם אני מנגן". 

שניידר: "חברים קרובים מתלהבים מתחביב הצלילה ומהתמונות, אבל יש גם כאלה שמסתייגים כי אני צולל קרוב לכרישים גדולים. גם כשאני מסביר שאני שומר על כללי הזהירות ולכן אין סכנה, יש את אלה שעדיין לא משוכנעים בכך. אני משתף הרבה מהתמונות בפייסבוק, מצלילות שביצעתי, כך שאני מקבל הרבה תגובות חיוביות מאנשים שרוצים לראות תמונות נוספות".  

ברק: "אנשים שואלים שאלות על הדברים שהרכבתי כי הם יושבים על המדף במשרד. מנסים להבין מה זה. קבלני עפר אוהבים במיוחד את השופל שנמצא שם. למעשה, אחד ממנהלי העבודה שלי התחיל להרכיב ג'יגסו שכאלה בגללי". 

 

מה החלום שלכם בכל מה שקשור לתחביב?

שניידר: "עבורי, החלום הוא תמיד היעד הבא. אני תמיד מדמיין את התמונה הבאה ולא חסרים יעדים לשם כך – אוסטרליה, קובה, איים טרופים, אזורים מבודדים ואיים נידחים. הים אינו צפוי, קשה לדעת אילו תנאים ישררו כשיוצאים לצלול ולצלם. לכן, כדי למקסם את ההנאה ולהפיק מהשהות הבאה כמה שיותר, בוחרים את היעד על פי התקופה המתאימה בשנה מבחינת מזג האוויר ועולם החי ומקווים לטוב ביותר". 

ברק: "כמו שאמרתי, החלום שלי קשור להרכבת הפאזל הגדול של 48 אלף החלקים ואני מקווה שייצא לי להגשים אותו בקרוב". 

שטיינבאום: "להמשיך לנגן".

הוסף תגובה