ראיון עם מהנדס ניר אנגל, שותף מנהל במשרד ש. אנגל מהנדסים

ניר אנגל, בן 44, נשוי לאפרת אנגל (עו"ד) ואב ל-4, קונסטרוקטור במקצועו ובהכשרתו. בוגר .B.Sc בהנדסה אזרחית מהטכניון, MBA במנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון, LLB בלימודי משפטים מהקריה האקדמית אונו ובוגר לימודי הסמכה בכלכלה ושמאות מקרקעין באוניברסיטת תל אביב. כיום משמש כשותף המנהל של התכנון ש. אנגל מהנדסים, דור שני למקצוע, בנו של פרופסור שמואל אנגל יו"ר ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאים.

כמה שנים אתה עובד בחברה?

אני עובד פה בחברה באופן חלקי בערך מגיל 8 ובאופן מלא כבר למעלה מ-20 שנה. אני יושב על כיסא השותף המנהל (מנכ"ל) קרוב ל-15 שנה. 

ספר לנו קצת על המשרד עצמו.

במשרד עובדים כ-40 מהנדסים. אנו מתמחים בתכנון קונסטרוקציה, ופועלים במגוון רחב של תחומים; בנייני מגורים, בנייני משרדים, מוסדות ציבור, מבנים למסחר, קומפלקסים של קמעונאות, מבני מגורים צמודי קרקע ומגדלים רבי קומות למגורים ולמשרדים, מבנים תשתיתיים, גשרים, דחיקת צנרת תת קרקעית, פירים תת קרקעיים, תחנות רכבת תת קרקעיות, הולכת שפכים, מט"שים, קווי צנרת, מנהור ועוד.

אנחנו נותנים ללקוחות שירותי תכנון קונסטרוקציה אבל משמשים ONE STOP SHOP שבו הלקוחות מקבלים מעטפת מקצועית הנדסית לגבי כל זווית בשלד הפרויקט. אין לנו פרילנסרים ואין לנו קבלני משנה – לא מאמין בזה.

מה מייחד אתכם כמשרד קונסטרוקציה?

אני חושב שמה שמייחד אותנו מעבר למקצועיות הבלתי מתפשרת שלנו והחתירה המתמדת למצוינות וללמידה והתמקצעות הוא ההשקעה הרבה בתשומת הלב ללקוח ולפרויקט אנחנו שמים את טובת הפרויקט ואת האינטרסים של הלקוח בראש מעייננו. במקביל להשקעה הגדולה בפרויקטים ובלקוחות אנחנו משקיעים הרבה בהון האנושי, לא רק במה שנקרא "הלחם" אלא גם בתורה. המגוון הגדול של הפרויקטים שתכננו והכמות הגדולה המצטברת של הניסיון נותנים לנו בסיס מוצק להבטיח שניתן בפרויקט את התכנון הטוב ביותר שאפשר. יש לנו במשרד ספרייה מקצועית שהיא אחת מהגדולות בארץ בנושא הבנייה והתשתיות, אנו מנויים למגוון רחב של כתבי עת מקצועיים ואנחנו משתדלים לרכוש את הספרות המקצועית העדכנית ביותר ולהיות נוכחים בכל השתלמות מקצועית וכנס רלוונטי בארץ ובחו"ל. המטרה היא שהעובדים בחברה ימשיכו ללמוד להתעדכן ולהתפתח מקצועית כל הזמן. אני מאמין שזה בונה עוצמה מקצועית דרך התנסות בפרויקטים מגוונים.

נוסף על כך, יש לנו בחברה מערכת של אבטחת איכות סדורה ונהלי עבודה ברורים. בזמנו, אנחנו היינו משרד תכנון הקונסטרוקציה הראשון במדינת ישראל שהוסמך לעבוד תחת תקן איזו 9000 של מכון התקנים ובימים אלו אנחנו שוב משרד התכנון הראשון שיוסמך לרוויזיה של התקן שרק בעוד שנה וחצי תחול על כל השוק. האיכות זורמת לנו בדם ואנחנו משדרים אותה לאורך כל שדירת הניהול והעובדים. כל תכנית עוברת מערכת של בקרה, וככל שהתכנית יותר כבדה – כך הבקרה היא יותר משמעותית. אנחנו מחזיקים מחלקת כמאות in-house, שמאפשרת לנו לבחון אלטרנטיבות לפרויקט. בעת תכנון מבנה, מחלקת הכמאות מספקת לנו את מחירי השוק של החלופות השונות , כך שאנו יכולים לייעץ ללקוח איזו מהחלופות היא הנכונה ביותר כלכלית, לא רק הנדסית.

אני אציין עוד דבר אחד ייחודי לנו; לפני שאנחנו באים לדיון עם לקוח או מוציאים פרויקט לביצוע, אנחנו עושים משהו שלא עושים לידיעתי בשום משרד אחר, אני לוקח צוות אחר ליום עבודה, הם מקבלים סט של תכניות ומסתכלים על זה מזווית חדשה, ומעירים הערות. אני עושה את זה מתוך המחשבה שדווקא מי שלא כלוא בתוך זווית חשיבה מסוימת היא שיכול להביא להברקות ולתובנות מאירות עיניים.

ספר לנו על כמה פרויקטים שתכננתם.

בשנת 2007, המשרד שלנו זכה במכרז לתכנן את הקונסטרוקציה של הטרמינל האווירי בשדה התעופה ונוקובו בעיר מוסקבה ברוסיה. הטרמינל הוא בשטח של 350 אלף מ"ר, הוא מרכז את התנועה הבינלאומית ממוסקבה ולמוסקבה. הפרויקט התחיל ב-2007 ונחנך ב-1 בינואר 2011. מבחינה אדמיניסטרטיבית, העבודה התנהלה בשיתוף פעולה בין השלוחה המוסקבאית ובין המשרד הראשי בתל אביב; היה לנו משרד פה ומשרד שם, התקשורת התנהלה ברוסית, למדנו מהר מאוד את התקנים הרוסים וייצרנו תכנון על פי התקנים הללו. נתנו שם הצגה נהדרת של תכנון בשיטות וברמות שהמקומיים הביטו בו בהשתאות והתוצאה לא פחות ממדהימה.

אנחנו גם עשינו את עבודת תכנון הקונסטרוקציה של מערך עיכול הבוצה שבמפעל השפד"ן בראשון לציון. זהו מפעל המשרת ומטפל בשפכים של כל אזור גוש דן. אנחנו היינו קבלני משנה ועבדנו תחת חברה אמריקאית בינלאומית שמתמחה בתחום ושזכתה במכרז בינלאומי. התכנון היה של מתקן גדול בו, מצד אחד, נכנסים השפכים של 3.5 מיליון איש, ומצד שני יוצאים מים לשתייה. את השפכים עצמם מפרידים בין פסולת מוצקה לבין מים שמשמים להשקיה, התהליך עצמו יוצר גז שמשמש להפעלת טורבינה שמייצרת חשמל שמפעיל את המתקן. זהו מתקן אקולוגי מדהים. מבחינה הנדסית, הפרויקט הוא מהמורכבים ביותר שנעשו בישראל, בחשיבה של סכמות סטטיות, שיטות ביצוע וקיימות לאורך זמן. מתקן כזה שמשביתים אותו זה אומר שהבוצה זורמת לים, מה שגורם לנזקים לא נורמליים לסביבה. האתגר הגדול שלנו בפרויקט הזה הייתה לתכנן מבנה בטון שיכיל בתוכו תהליך כימי רב שלבי, הכולל 8 מעכלים (קוטר 35 מ', גובה 17 מ'), שנוצקו ביציקה אחת, בתבנית מחליקה. היינו צריכים להשתמש בהרכב בטון שיידע להתמודד עם האגרסיביות של השפכים האלה לאורך זמן 100 שנה בקלות. האיגודן היה מזמין העבודה, סולל בונה היו הקבלן, שטאנג ואלקו ביצעו את ההתקנות האלקטרו מכניות. מגה פרויקט שנחנך ועובד. עם ההפעלה שלו הפסיקה מדינת ישראל להזרים בוצה לים והפכנו להיות חלק מהקהילה המכובדת הירוקה הבינלאומית.

פרויקט נוסף שאני גאה בו הוא מגדל הפיקוח בנתב"ג, אשר מאוד מורכב הנדסית. במקרה זה, האדריכל (פלג אדריכלים) ביקש ליצור גיאומטריה שמזכירה את שמלת הערב של הבחורה בנשף. ואכן, ניתן לראות שאם מסתכלים על המגדל ממספר זוויות, הוא לא זהה משום זווית. זה נראה יפה, אבל מישהו גם צריך לתכנן את זה כך שיהיה ניתן לבצע את זה! הקבלן הראשון שהתחיל לבצע את זה סיים את החיים שלו בשלב היסודות. הקבלן השני היה דניה סיבוס והוא הצליח להוביל את זה עד הסוף בהצלחה רבה. אני גאה בפרויקט כי זה מבנה שמקבל את הפנים של אורחי מדינת ישראל וזו גאווה לאומית שאנחנו יכולים להראות לכל מי שניכנס למדינה עוד לפני שהוא נחת עם הגלגלים על הקרקע שגם אנחנו יכולים ויודעים. פרויקט מדהים, מאתגר, מזמין העבודה היה רשות שדות התעופה, לקוח מאוד תובעני בדרישות ומאוד מפרגן.

מה דעתך על הבוגרים הטריים שיוצאים לשוק מידי שנה?

אני לא קורא לבוגרים הטריים מהנדסים אלא בוגרי לימודי הנדסה אזרחית. רק אחרי 5-10 שנים, לפחות, של עבודה במשרד תכנון אפשר לקרוא להם מהנדסים מתכננים. יש הרבה ידע וניסיון שצריך לרכוש בעבודה סיזיפית שחורה וקשה, שלא קיים באקדמיה. זה ידע שרוכשים ב"רגליים" ואין שום דרך קיצור. אנחנו קולטים מידי שנה 2-3 סטאז'רים, ו-2-3 בוגרים טריים. ההצלחה שלנו היא שכ-50% מהסטאז'רים מקבלים משרה קבועה, ומהם 50% מתקדמים לתפקיד סניור בחברה. אני רואה בזה הצלחה גדולה שלנו. זה אתגר ניהולי מעניין לגרום לצעירים לא להישבר באמצע ולזהות את הטאלנטים בהתהוות.

ומה עושים השאר, שיוצאים החוצה אל השוק?

אחת הבעיות בתחום היא שכל בוגר לימודי הנדסה שעובד 3 שנים במשרד תכנון, עושה 5 פרויקטים, רואה קצת תהליכי תכנון - בטוח ב-100% שהוא יכול להקים משרד עצמאי ולעשות את זה לא פחות טוב מהמעסיק שלו. אך המציאות קשה בהרבה; הוא מגלה שהוא לא יכול לשבת ולהתעסק בתכנון כל היום, אלא צריך גם להתעסק בצד האדמיניסטרטיבי; תיאום פגישות, תשלום חשבונות, ביטוח, חוזים, גבייה מלקוחות, שיווק ומכירות, ניהול של כח האדם,  וכן הלאה. דבר אחד בטוח – נשאר למנהל משרד כזה מעט מאוד זמן ביום העבודה לעסוק בתכנון ולכן השירות שהוא יכול לתת ללקוח הוא הרבה פחות טוב לו היה סניור במשרד תכנון גדול ומנוסה. לכן, רבים מהמהנדסים הצעירים בתחום דורכים במקום ונסוגים אחרונה בלי שהם מצליחים בהתחלה להבין את זה. הם נלחמים מלחמת קיום וגם לוקחים סיכונים מיותרים ואחריות לא מועטה בשל אילוצים מסחריים. אין להם את הרוגע והזמן הנדרש להתפתח מקצועית ולרכוש ידע והם לא חשופים להתפתחות מקצועית או לחיכוך עם מנטור מקצועי מנוסה ובעל ידע כמו שיש במשרד גדול והם, בשל צורכי הישרדות, עוסקים בפרויקטים בסדר גודל קטן יותר ופשוט יותר ולכן הם, במקרה הטוב, דורכים במקום.

הנושא של ליקויי בנייה שב ועולה כמעט כל שבוע.

לצערי, התקלות בענף הבנייה קורות והשיח הציבורי בנושא מתגבר ומתעד את גודל המגיפה. הסטטיסטיקה מוכרת לכולנו – 100% ליקויי בנייה בכל דירה ופרויקט, החלוקה היא בגדול 50/50 בין ביצוע לתכנון. זה המון, יותר מידי מהנדסים משלמים מחיר אישי בשנים האחרונות, מחיר כבד מאוד - גם כלכלי וגם פלילי. הדבר החשוב לציין שזה מפתיע מאוד אבל לצערי זה קרה דווקא למהנדסים המנוסים, מהדור המבוגר יותר. לטעמי, זה קורה ממספר סיבות: כשל ניהולי, כשל הנדסי או כשל באבטחת האיכות. כמובן שאם כל הכשלים מתרחשים אצל הוותיקים, אז הצעירים חשופים על אחת כמה וכמה כי תשומת הלב שלהם היא הרבה יותר מועטה מאשר לסניורים שמתפקדים במשרדים הוותיקים והיציבים שיכולים להרשות לעצמם לטפל בנושאים תכנוניים במרבית זמנם.

בסופו של דבר, הם ע-מ-ו-ס-י-ם. זה הענף! שכר התכנון הוא נמוך מידי והוא רק יורד בקונסולידציה קבועה שלא מסתיימת, ויש בעיה גדולה של כוח אדם במשרות תכנון ובעיקר במשרות שירטוט, שהולך ומתמעט מידי שנה.

אני משמש כמומחה בית המשפט בעשרות תיקים ורואה נזקים וטענות שעם מעט יותר ידע וקצת יותר ניסיון ועוד קצת בקרה על התכנון שמופץ לביצוע – היו נמנעים בוודאות. תעריפי הביטוח המקצועי של המהנדסים והאדריכלים הפכו לנטל גדול בתקציב השנתי של המשרדים בגלל ריבוי התביעות.

מהו השכר המוצע למתכנני קונסטרוקציות?

בבנייני מגורים, 1,200 ₪ ליחידת דיור הפך להיות כלל ברזל על פיו מתמחרים את העבודות הסטנדרטיות, למרות שבמגדלי היוקרה השכר הוא לרוב יותר גבוה. עבור תכנון משרדים התמחור נע סביב 24 ₪ למטר. אין מה לומר - זה סביב הקוסט ולפעמים קצת מתחת. קשה מאוד לספק עבודה איכותית, ולהשקיע שעות מרובות בחשיבה כשיש תקציב מוגבל והשיקול המסחרי מתערבב בשיקולים הנדסיים. זאת האמת, לא כולם אומרים אותה בקול רם מספיק.

האם זו אחת הסיבות למחסור בכוח אדם בתחום?

בגדול, כן. יש קושי גדול היום בתוך הענף, העלייה של תחילת שנות ה-90 פורשת. מקצועות מסוימים נכחדים מהעולם מכיוון שבתי הספר להנדסאים לא מצליחים לייצר בוגרים שיבואו לעבוד בענף התכנון. בסופו של דבר זה עניין של שכר, והפיתוי המשמעותי ביותר הוא מתחום ניהול הביצוע, פיתוי שהתכנון לא יכול להתחרות בו. גם המעמד של המקצוע נשחק; הפריבילגיה הזו שאתה מהנדס מאוד אינטליגנט שעושה חישובים ולצידך הנדסאי או שרטט שעוזר לך בעבודה הטכנית – אין דבר כזה יותר. המהנדסים של היום הם גם המתכננים בעריכת חישובים וגם המשרטטים של תוצרי התכנון.

הבעיה היא גדולה יותר, כיון שהמחסור הוא לא רק מלמטה, אלא גם מלמעלה; דור הנפילים, שהקים את תחום התכנון בישראל, קרוב לפנסיה. בעלי המשרדים הגדולים נמצאים בשנות ה-60, 70 ואף 80 שלהם, והם לא הצליחו לדעתי לפתח להם יורשים. לדעתי, הדור הקודם לא היה פתוח מסחרית או רגשית לעבודה במודלים ארגוניים מסחריים כמו במשרדי עורכי דין או רואי חשבון, מודל שמסוגל להוביל קאדר של צעירים שירשו בעתיד את המותג וככה נוצרו פירמות שנוסדו לפני שמונים שנה ועדיין עובדות במלוא המרץ. לכן, אני חושב שהמודל הארגוני שיתפתח בארץ יהיה דומה למה שקורה בחו"ל ובעיקר בארה"ב – או משרדי ענק עם 100 עובדים ויותר, או משרדי בוטיק של אדם או שניים שמומחים בתחום מאוד קטן וצר והם מדלגים מפרויקט לפרויקט ונותנים ייעוץ נקודתי.

ישראל נחשבת לאחת ממדינות הסטרטאפ המובילות בעולם. האם יש חדירה של טכנולוגיות גם לתחום הקונסטרוקציה?

אני זוכר שבתחילת שנות ה-80, כשהייתי מאוד מאוד צעיר אבל תמיד מאותגר טכנולוגית, הובלתי מהלך של רכישת שני מחשבים למשרד. בזמנו, כמובן שהיה צריך לקחת משכנתא בבנק בשביל לקנות 2 מחשבים עם עמדת אוטוקאד. אחרי 3 שנים זרקנו את המחשבים שסיימו את חייהם עם הטכנולוגיה שלהם, והמשכנו לשלם את המשכנתא 15 שנים נוספות.

יש קושי אדיר בענף לקבל טכנולוגיות חדשות. ה-Revit הוא מאוד מעניין, הוא עשה התקדמות מאוד יפה בשנים האחרונות, אבל אני לא חושב שהמשרדים מוכנים עדיין ארגונית לעבור ל-Revit. כל המשרדים הגדולים כבר התנסו, אבל יש עדיין חסמים גדולים מאוד: ראשית, כל עוד לא כל צוות התכנון עובד ב-Revit, זה לא יעיל. שנית, אדפטציה טכנולוגית משמעה שצריך לשדרג גם את תשתית הטכנולוגיה במשרד ולהדריך את הצוות האנושי בנושא. ולבסוף, עדיין לא ראינו איך ה-Revit מסייע לייעל את העבודה, השימוש הכי נפוץ בו הוא לקחת את התלת מימד ולגזור ממנו דו מימד. אנחנו בעיצומה של התהוות וזה יקח עוד כמה שנים טובות עד שזה יניב פירות.

בזמנו, הכניסה של האוטוקאד לארץ גם הייתה מאוד קשה; השרטטים, שעדיין היו רגילים לגלח עם סכין גילוח את הנייר ולהשתמש בראשי דיו רפידוגרף, היה להם מאוד קשה להבין מה זה עכבר. זו הייתה ממש הטמעה שלקחה המון שנים. אני עוד ראיתי בסוף שנות ה-90  ותחילת המילניום הנוכחי משרדים שעבדו בשרטוט ידני. הסתכלנו עליהם כמו על דינוזאורים.

מדוע יש כל כך הרבה קושי להטמיע טכנולוגיות?

הבעיה היא שזה לא ענף סקסי מהפן המסחרי, אין פה הרבה כסף... בשביל לפתח את התחום הזה, צריך למכור המון רישיונות, אבל זה שוק מצומצם עם ביקוש קטן מאוד. קשה להשקיע הון בפיתוח ומחקר כששוק הרוכשים קטן ולא עשיר.

מדברים עכשיו על הקמה של מכוני בקרה, שיבחנו את כל הליך הבנייה ויפקחו עליו בכדי למנוע ליקויים. האם לדעתך זה יכול לעבוד?

מכוני בקרה, קודם כל זו בשורה, פשוט לא ברור עד כמה זה יסייע.. אני זוכר שעשיתי פעם התערבות עם חבר כשרציתי להוכיח כמה גדולה הבעיה; הייתי צריך להגיש חוברת חישובים סטאטיים והצהרת מהנדס לוועדה כחלק מהליך הרישוי. אז שלחתי חוברת למגדל של 30 קומות, כולל חישוב הנדסי והצהרת מהנדס. כרכתי את הכל יפה ועטפתי עם צלופן. למעט דף השער, כל הספר היה מורכב מדפים לבנים חלקים וריקים. למרות זאת, הועדה חתמה חותמת "נתקבל". זה לא בגלל שהם רשלנים, אין להם לצערי את הידע הניסיון והיכולת להבין מה כתוב שם בכלל והעומס עליהם שמביא למצב שלקבל היתר לוקח כמה שנים אינו מאפשר בכלל להתעכב ולפתוח ולעיין בחומרים כאלו. הם עסוקים בגרמושקות ובאחוזי בנייה ולשאר קוראים "מילוי תנאים" תרתי משמע. כמובן שלמחרת רצתי לשם והחלפתי את החוברת בחומר מתאים ונכון.

אני לא יודע אם מכוני הבקרה המתוכננים יעשו עבודה טובה. אני מוטרד מזה שאותו בקר לא יהיה מספיק מנוסה, ולכן יתקשה לבקר את החומר המקצועי המוגש בפניו. אבל עצם העובדה שמישהו יפתח את זה, יעיין בזה, יחפש הגיון בחומר – כבר עשינו דרך ארוכה מאוד והפכנו את תוכניות וחישובי הקונסטרוקציה משורה אחת שצריך לשים עליה וי במילוי תנאים להיתר לאחד מהנושאים המבוקרים.

מה עם המפקח, מנהל הפרויקט, מנהל העבודה?

צריך מישהו שיישב באתר עם נעלי עבודה מאובקות ועם סרבל עבודה, ויסתובב ויפקח וינהל את מה שקורה שם, עליו להסתכל על מה שקורה ולמנוע את הדברים כבר בהתהוות. כולם סומכים על המפקח ועל מנהל הפרויקט שיושבים באתר, אני כקונסטרוקטור מגיע פעם בשבועיים לפיקוח עליון או מגיע בתכיפות גבוהה יותר לבדוק ברזל לפני יציקה, אני לא חי בתוך האתר. הבעיה היא שתקנות התכנון והבנייה לא מחייבות לצערי את קיומו של תפקיד כזה כמו מפקח באתר או מנהל פרויקט. ועדת זיילר, שהתכנסה אחרי אסון ורסאי שהיה אבן דרך בהתפתחות הענף, כשנהרגו עשרות ונפצעו מאות, קבעה שצריך לעשות רביזיה בענף. עברו 15 שנה ולא עשו כמעט כלום. ממש חבל על העבודה הרבה שהשקיעה הוועדה ושהלכה לטמיון. צריך לעשות סדר גם בסיבוב הבא, לקבע את התפקידים והאחריות של המפקח, השכלה, הכשרה וניסיון נדרשים לתפקיד המפקח, וכן הלאה. הענף משווע לשינוי, כולם מדברים על זה וכולם מחכים לזה. ההסדרה של הענף תעשה טוב לא רק לעוסקים בענף אלא בעיקר ללקוחות שמקבלים את תוצרי הבנייה – דירות, משרדים וכיוב'. הם יקבלו מוצר איכותי יותר שעבר תהליך ייצור סדור ומבוקר.

מה דעתך על תמ"א 38-1?

מה שקורה בתמ"א 38, זה דבר לא טוב לדעתי, זה עיוות הנדסי; לוקחים בניין בערבות ימיו - שכבר נראה ממש לא טוב, הוא סובל ממש, הוא כולו מתקלף ואין עליו צבע - ומוסיפים לו ממ"ד, מרפסת, מעלית ו-2.5 קומות מעל. בכך, קבלנו שעטנז של מבנה שיש בו אגפים חדשים, חזקים, טובים, תקינים - ובאמצע יש את ה"סמרטוט" הישן רק עם צבע חדש. זה לא אומר שהוא חזק יותר, שהתחלואות שלו לא קיימות יותר. לבניין עצמו יש פחת פיזי כי הוא כבר בן 70-80, ויש לו פחת תכנוני כיוון שהוא לא תוכנן במקור על פי התקנים החדשים ולא מתאים בכלל לגישות התכנון הנוכחיות. המבנה הבסיסי ימשיך בהתדרדרות, כי את אורך החיים שלו הוא כבר סיים מזמן, ויגרור סביבו את החלק החדש. אם המתכננים המקוריים היו חיים והיו יודעים שהמבנה שתכננו לפני 70 שנה נכנס לסייקל נוסף של מחזור חיים – הם לא היו מאמינים כי הם לא כיוונו לכך בעת שתכננו את המבנים האלו בגלל שהמודעות לכל מושג הקיים קיבלה את מקומה הראוי רק בעת האחרונה.

מבחינה תכנונית, צריך להיות מהנדס מתכנן מאוד חזק מקצועית כדי לקחת את הפרויקטים האלה, יש פה סוגיות שלא עולות בתכנון של פרויקט סטנדרטי. למשל, בנייה של חנייה תת קרקעית בצמוד ולפעמים ממש מתחת ליסודות מבנה קיים מצריכה התמחות בקרקע וביסוס, אבל התחום הזה נלמד בקורס אחד בלבד במהלך התואר בהנדסה. זה לא מספיק כדי לקבל הכשרה נאותה להתמודדות כזו.

אם היו הורסים 5 בניינים כאלה, והיו בונים שכונה שלמה בתכנון עדכני ואיכותי עם פארק ומתקנים לטובת הציבור – התוצאה לדיירים הייתה הרבה יותר טובה. הפרויקטים האלה טובים בעיקר לחברות היזמיות; הן באות עם מעט הון עצמי, עושות פרויקט מהיר וחוזרות הביתה עם רווחים מאוד גדולים באפן יחסי. חסמי הכניסה קטנים - הן לא צריכות רישיון קבלני ג'5, ופתאום יש חברות כאלה עם 20 פרויקטים ויותר. אני ראיתי כבר חברה יזמית עם למעלה מ-30 פרויקטי תמ"א, ואין בחברה אפילו לא מהנדס אחד. לראות ולא להאמין.

מה נחשב בעיניך לפרויקט איכותי?

מהזווית שלי כמתכנן? צריך להסתכל על הפרויקט. אם הוא בן שנתיים ונראה בן 30 – אז כנראה שהפרויקט לא כל כך טוב. אם הוא כבר בן 10 וכולו סדוק, אז הבניין מספר לנו מה הוא חושב על כל מי שהיה שותף בעשייתו. על פי התקן הישראלי, פרויקט היום מתוכנן ל-50 שנה - זה עוול. אם נסתכל, למשל, על בניינים בני 50 כיום, הרי שאין בניינים כאלו שמיועדים להריסה, אולי לשיפוץ. הדוגמא הטובה ביותר לדעתי לדיון בסוגיה זו היא מגדלי עזריאלי בתל אביב, זהו פרויקט שהשקיעו בתכנון שלו בצורה טובה מאוד. הוא בן 25 שנה, עתות הזמן מתחילות להיראות, בעיקר בשטחים הציבוריים שלו ובתגמירים. אבל, האם מישהו מדמיין שיהרסו את אחד המגדלים בעוד 25 או 50 שנה? פרויקט טוב הוא פרויקט שמחזיק 100 שנה ויותר – וזה מתחיל בשולחן התכנון, ממשיך בביצוע, בפיקוח וכן הלאה בתחזוקה השוטפת במהלך חייו. מסתכלים עליו אחרי חמישים שנה כשהוא עומד במלוא תפארתו ואומרים: איזה יופי של עבודה עשו המתכננים והמבצעים.

הוסף תגובה
1 תגובות
התמונה של אנונימי
אנטולי ויגרדסקי
בשפדן יש עד היום בעיות קשות הודות לתכנון הלקוי.. חוצמזה משרד ברמה גבוהה. כנראה בגלל האב, שמואל