שכר ותנאי העסקה בענף הבנייה – ההסכם הקיבוצי ומשמעויותיו

כמו בענפים שונים במשק, גם בענף הבנייה נקבעים השכר ותנאי העבודה על פי הסכם קיבוצי שנחתם בין ראשי הענף לבין העובדים בו. 

מה כולל ההסכם, על מי הוא חל ומהי המשמעות שלו לעובדים ולמעסיקים - בואו נעשה קצת סדר.

לא מעט חוקים בספר החוקים של מדינת ישראל עוסקים בדיני עבודה - חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק שכר מינימום, חוק הגנת השכר, חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה ועוד רבים אחרים. 

מטרתם של חוקים אלה היא להסדיר את שוק העבודה ולהבטיח תנאי העסקה בסיסיים והוגנים לכל עובד או עובדת במשק, תוך שמירה על זכויותיהם, על מנת שיוכלו להתפרנס ולהתקיים בכבוד.

חוק אחר העוסק בזכויות עובדים ושמירה על רמת שכר ראויה עבורם הוא חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. חוק זה מסדיר את תכולתם ועריכתם של הסכמים קיבוציים בין ארגוני עובדים (ענפיים או במקום עבודה מסוים) לבין המעסיק, וקובע את כללי ה"עשה ואל תעשה" של הסכמים אלו. הסכמים קיבוציים נחתמים בדרך כלל עם ארגוני עובדים גדולים המייצגים כמות של מאות או אלפי עובדים, בדרך כלל בענפים בעלי השפעה וחשיבות גדולה לצמיחת המשק כולו.

בישראל קיימים שני מודלים עיקריים של הסכמים קיבוציים:

מודל וולונטרי, במסגרתו מתאגדים עובדים במקום עבודה מסוים לוועד עובדים שמייצג אותם מול המעסיק או ההנהלה ורשאי לבוא איתם במשא ומתן עבור הסכם קיבוצי שיחול על כל העובדים אותם הוא מייצג. לשם כך נדרשת חתימה של שליש מהעובדים לפחות, וכמובן שההסכם יחול רק על מקום העבודה הספציפי. במסגרת מודל זה קיימים מספר גורמים אשר הם, ורק הם, רשאים לאגד את העובדים ולייצג אותם מול ההנהלה - הסתדרות העובדים החדשה, ההסתדרות הלאומית והארגונים "כוח לעובדים" ו"מען".
 

המודל השני הוא המודל הענפי – במודל זה חותם ארגון עובדים המייצג עובדים בענף שלם, באמצעות ההסתדרות, על הסכם קיבוצי לכל עובדי הענף עם ארגון מעסיקים ארצי. בהסכמים מעין אלו רשאי שר הכלכלה להוציא צו הרחבה שיחיל את סעיפי ההסכם גם על עסקים או ענפים נוספים במשק. הרציונל מאחורי הסכם קיבוצי ענפי הוא הגעה להסכמות רחבות ומקובלות שקל יותר להשיג במשא ומתן עם ארגון מאשר עם פרטים, וכי דרך זו עדיפה לשני הצדדים מאשר התערבות של בית המחוקקים בתנאי העבודה, בדרך כלל בתחומים או ענפים שאין המחוקקים בקיאים בהם.

 

ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה

ענף הבנייה הוא אחד מהענפים הגדולים והחשובים ביותר בכלכלה הישראלית, הנמצא בתנופה עצומה של פיתוח והקמת תשתיות ובניינים למגורים ולעסקים. 

על פי הסקירה הכלכלית של התאחדות בוני הארץ, מועסקים בענף זה כ-258,000 עובדים, בכל המקצועות (לא כולל עובדים זרים).  

מספר זה מהווה גידול של 43% בחמש השנים האחרונות. מספרים כאלה מהווים כוח משמעותי ולמעשה יוצרים סקטור בעל השפעה רבה על שוק הנדל"ן ועל שוק העבודה כולו, קל וחומר בענף הנמצא בהאצה והביקוש לידיים עובדות בו הולך ועולה. בהקשר זה ראוי לומר כי אחת הסיבות (אם כי לא הסיבה העיקרית) למצוקת הדיור בשנים האחרונות היתה מחסור בעובדים בענף. משכך, הסכם קיבוצי היוצר מצד אחד ביטחון תעסוקתי ותנאי עבודה הוגנים לעובד, ומצד שני גמישות ניהולית עבור המעסיקים (למשל אפשרויות תגמול לעובדים מצטיינים), הוא חיוני לתפקוד הענף כולו.

ההסכם הקיבוצי הראשון בענף הבנייה נחתם עוד בשנת 1968 והוא מהווה את הבסיס ליחסי העבודה בתחום. 

מפעם לפעם הוראות ההסכם מורחבות על ידי צווי הרחבה של משרד הכלכלה (בעבר משרד התעשייה והמסחר), שמטרתם להבטיח עוד יותר את זכויות העובדים בענף ולהביא לביטחון תעסוקתי. 

בעקבות השינויים הרבים שחלו בדיני העבודה לאורך השנים, נחתם בשנת 2010 הסכם חדש שהתייחס בעיקר לתנאי ההעסקה בתחומי השיפוצים והעבודות הציבוריות ואחת ממטרותיו היתה צירוף עובדים חדשים לענף זה.

ענף הבנייה מתנהל כיום על פי הסכם קיבוצי כללי שנחתם בשנת 2015 בין הסתדרות העובדים החדשה (שייצגה את הסתדרות עובדי הבניין והעץ) לבין התאחדות בוני הארץ. הסכם זה קבע שיפורים משמעותיים בתנאים של עובדי הענף, הן בשכרם והן במעמדם, ונכנס לתוקף מכוח צו הרחבה של משרד הכלכלה שיצא בעקבותיו לאחר ארבעה חודשים.

ההסכם הקיבוצי הזה מעניק לענף הבנייה מעמד משל עצמו ומבסס את גם את מעמדם של העובדים שנהנים מהשכר ההתחלתי הגבוה ביותר במשק ומקידום אוטומטי בדרגות השכר בכל שלוש שנים (בשלוש דרגות השכר הראשונות). 

התקדים המשמעותי ביותר בהסכם זה הוא החלתו על כלל העובדים בענף, לרבות עובדים פלסטינאים ועובדים זרים אחרים (כל עוד הם עובדים בהתאם לחוק ועם האישורים הנדרשים כמובן).

 

עיקרי ההסכם הקיבוצי שנכנס לתוקף בדצמבר 2017

  • תחולת ההסכם היא על עובדים ועובדי שיפוצים, כולל מנהלי עבודה, שתפקידם אינו כולל עבודה משרדית. כפועל יוצא מכך, ההסכם אינו חל על בעלי מקצוע כגון: מהנדסים, הנדסאים, מתכננים, אדריכלים וכו'.
  • שבוע העבודה בענף יעמוד על 42 שעות, בחמישה או שישה ימים בשבוע (בעת חתימת ההסכם היה מודבר על שעה אחת פחות מהמקובל בשוק העבודה הכללי במשק, אולם סעיף זה התעדכן במסגרת צו ההרחבה מחודש מאי 2018. ראו בהמשך). 
  • עבודת לילה נחשבת עבודה שלפחות שעתיים ממנה נופלות בטווח של בין 22:00 לבין 6:00. עבודת לילה היא בת שבע שעות והתשלום בגינה הוא עבור שמונה שעות.
  • במידה וקיבל עובד הוראה ממעסיקו שלא להגיע לעבודה בשל פגעי מזג האוויר, העובד יהיה זכאי לתשלום של ארבע שעות עבודה. אם יום העבודה הופסק באמצעו משום תנאי מזג האוויר, יקבל העובד תשלום עבור השעות אותן עבד בפועל בתוספת ארבע שעות עבודה, אלא אם הסכום הכולל עולה על תשלום עבור יום עבודה רגיל.
  • שכר המינימום של עובד בענף הבנייה (דרגה 1) יהיה 5,600 ₪, כאשר בכל שלוש שנים יקודם אוטומטית לדרגה הבאה, עד לדרגה 3, כולל. רמת השכר תתעדכן בהתאם לדרגה.
  • שכר המינימום של מנהל עבודה בענף הבנייה (דרגה 1) יהיה 7,500 ₪, כאשר בכל שלוש שנים יקודם אוטומטית לדרגה הבאה, עד לדרגה 3, כולל. רמת השכר תתעדכן בהתאם לדרגה.
  • גמול על שעות נוספות ישולם על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.
  • הפרשות המעסיק לקרן פנסיה יופרשו עבור העובד מיום תחילת עבודתו לביטוח פנסיוני לבחירתו, שיכלול גם כיסוי למקרי מוות ונכות. שיעור ההפרשות יהיה 12% מהשכר על ידי המעסיק (6% עבור פיצויים + 6% עבור התגמולים) ועוד 5.5% לתגמולים על ידי העובד המבוטח (סעיף זה התעדכן במסגרת צו ההרחבה מחודש מאי 2018. ראו בהמשך).  
  • מנהלי עבודה זכאים גם לקרן השתלמות מיום עבודתם הראשון כאשר שיעור ההפרשות יהיה 7.5% מהשכר על ידי המעסיק + 2.5% על ידי העובד המבוטח.
  • עובדים שאינם מנהלי עבודה יהיו זכאים לקרן השתלמות לאחר השלמת שלוש שנות עבודה מלאות. שיעור ההפרשות יהיה 2.5% משכרם על ידי המעסיק + 1% על ידי העובד המבוטח. שיעורים אלה יתעדכנו לאחר שש שנות ותק בענף.
  • על מנת לעודד הכשרת מנהלי עבודה, הוחלט כי עובד שישלים קורס הכשרת מנהלי עבודה יזכה למענק חד פעמי של 10,000 ₪, ובלבד שהעובד יעסוק בתפקיד זה אצל מעסיק יחיד בשנתיים שלאחר סיום הקורס.
  • מספר ימי החופשה המינימלי בענף הבנייה יעמוד על 12 יום בשנה לעובדים שישה ימים בשבוע ו-10 ימים בשנה לעובדים חמישה ימים בשבוע. צבירת ימי החופשה מתעדכנת בהתאם לחוק, על פי ותק העובד. בהקשר זה, ולמעשה בכל ההקשרים למעט חישוב פיצויי הפיטורין, ייחשב ותק העובד בענף כולו ולא הוותק שלו אצל מעסיק יחיד.

מובן כי ההסכם המלא ארוך יותר ונוגע בעוד סעיפים, אך אלו הם הדגשים העיקריים בו, שסביבם לעתים יש אי הבנות או מחלוקות.

להסכם זה נחתם צו הרחבה נוסף, שנכנס לתוקף בחודש מאי 2018 ועסק בשני נושאים:

האחד, משום קיצור שעות העבודה השבועיות במשק כולו בשעה אחת, למעשה שעות העבודה בענף הבנייה הפכו זהות לשעות העבודה במשק, ועל כן הן יישארו לעמוד על 42 שעות שבועיות.

השינוי הנוסף הוא עדכון והגדלת ההפרשות הפנסיוניות (לתגמולים) של העובדים בענף ב-1.2%. נכון להיום הוא עומד על 7.1% מהשכר על ידי המעסיק ועוד 6.6% מהשכר על ידי העובד המבוטח.

 

קישורים

הוסף תגובה
1 תגובות
התמונה של אנונימי
גל
שלום, האם כמהנדס בניין מגיע לי מהיום הראשון קרן השתלמות של 2.5 ו 7.5 אחוז ?