אבן דרך - חושבים שאתם מכירים את היתרונות והחסרונות של יבוא אבן טבעית?

הקדמה

באחת ממדינות בריה"מ לשעבר נבנה לפני כמה שנים ארמון נשיאות. הפרוייקט תוכנן על ידי אדריכלית בכירה ממשרד אירופאי בינלאומי. אותה מתכננת בחרה לחיפוי חדרי האמבטיה בחומר שהיא כינתה בשם "שיש כחול קלאסי".

כשבדקתי את הדוגמה שמשרד האדריכלים קיבל מהספק, גיליתי שמדובר באריח מאנורתוזיט, שהוא סלע יסוד בעל גבישים גדולים נוצצים בצבע אפור ושקוף. ישנן מעט מאוד מחצבות שמסוגלות לספק חומר גלם לאריחים מהסלע הזה. אחת נמצאת בנורווגיה , אחת בקצה המערבי של גרנלנד והייתה אחת נוספת בארצות הברית, במדינת קנזס, שלא ברור אם עדיין פעילה.

בכל מקרה, האדריכלית עשתה כאן עבודה ראויה, כיוון שבחרה מוצר איכותי ויוקרתי בכל קנה מידה.

 

איור 1 - אריח אנורטוזיט מתוצרת נורווגיה

 

הסיבה שנזכרתי באנקדוטה הזו, היא בגלל השם שבחר הספק לאריח, כי החומר הזה היה רחוק מאוד מלהיות שיש והוא גם לא היה כחול, אלא אפור נוצץ בעל כתמים לבנים כסופים. זו דוגמה אחת מבדחת, למצב שוק האבן הטיבעית, שבו גם למוכרים וגם ללקוחות יש מושג חלקי מאוד לגבי טיב המוצרים. רק בשנה שעברה, פגשתי יבואן אבן שאחז בגוש של מגנזיום סילקטי ואמר שבאבן הזו , שאתה הוא מחזיק יש הרבה מאוד ברזל.

נכון, האבן הייתה שחורה למדי וגם כבדה יחסית ובכל זאת לא הכילה שום תרכובת ברזלית. אלא שנתקלתי במקרים פחות מצחיקים, כמו בפחם מאובן שנמכר בתור "שיש שחור" וכוסה בדבק פלסטי כדי שלא יתפורר, או בגרניט "אדומה" שהצבע החל לטפטף מתוכה, כבר בגשמים הראשונים. במקרים האלו שילם הלקוח מחיר תמורת מוצר גרוע שגרם לו נזקים.

לכן רציתי להזכיר כמה נקודות חשובות לטובת הלקוחות והמתכננים, שמתכוונים להשתמש במוצרי אבן טבעית מיובאת בפרוייקטים חדשים, וגם להבין את הסיכונים הצפויים במוצרים כאלו , בפרוייקטים שכבר ניבנו.

 

ראשית יש לציין כי אבן טיבעית היא חומר גלם מצוין לאריחים ומרצפות. מרצפות מאבן טבעית עמידות וחזקות בהרבה ממרצפות בטון כמו טראצו או מאריחי קרמיקה והן ניתנות לחידוש ולעיבוד מחדש שלא כמו אריחים פולימריים (אבן קיסר) או "גרניט פורצלן".

האבן הטבעית היא גם מוצר "ירוק" וטביעת הרגל הסביבתית שלה קטנה בהרבה מזו של כל חומרי הבניה המתחרים. לבניה באבן טבעית, היסטוריה בת אלפי שנים וישנן מחצבות באירופה שאת המוצרים שלהן ניתן למצוא באתרים היסטוריים ולהבין עד כמה מדובר במוצר אסתטי ועמיד. מסיבה זו יש יתרון ניכר במוצרים שמקורם דווקא בארץ, כי כל אנשי המקצוע יודעים מה זו "אבן חברונית" ומהו כורכר ומהי בזלת מרמת הגולן.

התמונה הופכת להיות מורכבת כאשר מדובר במוצרי אבן טיבעית מיובאים. מצד אחד, שוק האבן העולמי מציע מגוון רחב מאוד של מוצרים עם שפע של צבעים ועיבודים , מצד שני , אריחים רבים , בעיקר  אלו המיובאים מתורכיה וסין מסתתרים תחת שם מסחרי מפואר כמו "טורנדו" או "פלטיניום" ואפילו לספקים אין הרבה מידע לגבי טיבו האמיתי של חומר הגלם שאותו הם מוכרים.

נתחיל אם כן במספר דוגמאות שכיחות של בעיות וליקויים במוצרי אבן מיובאים ואז נציע כיוון לפיתרון.

 

שיש מזוהם

"שיש" הפך להיות שם נרדף לאבן יוקרתית ואיכותית, בגלל ההיסטוריה הארוכה של שימוש בסלע הזה במהלך ההיסטוריה, גם ביוון הקלאסית וגם באימפריה הרומית.

למעשה, אריחי שיש מצויים בשוק בכמויות גדולות מאוד, הוא מכונה בשמות מסחריים כמו "סאני", "דליקאטו", או "עומאני" ומקורו במצריים או במפרץ הפרסי. החומר הזה שונה מאוד מהשיש ששימש לבניית הקתדרלות בפריז או ברומא. מקורו העיקרי הוא סלע גיר ששקע בתהליך של אידוי באגמים רדודים. זו הסיבה שהאריכים האלו מכוסים בכתמים בצבע אפור או צהוב, שמקורם בזיהומים מינראליים שונים.

 

איור 2 - אריח שיש מסוג "אומאני" המיובא בכמויות גדולות לישראל. הכתמים האפורים מעידים על זיהומים מינראליים

בדיקות מעבדה רבות שבוצעו על האריחים האלו , גילו שהתכונות שלהם לא רציפות. הם אולי יותר חזקים מאבן חברונית , אבל בין התוצאות השונות של הבדיקות, קיימים הבדלים של עשרות אחוזים, מה שהופך את התנהגות האריח לבלתי צפויה ויוצר סכנה ממשית לסדיקה פתאומית. אלא שזו לא הבעיה המרכזית של השימוש בשיש המזוהם, שהפך בשנים האחרונות לפופולארי אצל ספקי האבן הישראלים. הבעיה המרכזית בו היא דווקא סביבתית או בריאותית. שיש נוצר מסלע גיר שעבר התמרה וסלע גיר טהור מרוכב בעיקר מהמינרל קלציט , שהוא למעשה פחמת הסידן. אלא שסלעי גיר לעיתים קרובות מכילים לא רק קלציט, אלא גם דולומיט שהוא מינרל עשיר במגנזיום. כשהדולמיט הזה עובר התמרה הוא יכול להפוך להרבה סוגים של חומרים, אבל בעיקר הוא הופך לאסבסט שהוא חומר מסרטן , שאסור בשימוש בישראל כבר במשך שנים ארוכות. מנהל הבריאות הבריטי כבר לפני שנתיים הוציא אזהרה מפורשת, לגבי שימוש בשיש ממקור בלתי ידוע ובלתי מפוקח. באזהרה כתוב , שכל משלוח של אריחים כאלו חייב לעבור בדיקה מינראלית מחשש לריכוזים גבוהים של אזבסטונים וחומרים דומים.

התקן הישראלי למוצרי אבן , אינו מחייב כל בדיקה כזו. כלומר, בעת שמדינת ישראל עושה מאמצים להפטר ממבני אסבסט קיימים, והמשרד להגנת הסביבה קובע כללים ברורים ונוקשים לגבי סילוק מוצרי אזבסט והטמנתם, אין שום בעיה להשתמש באריחים בעלי תכולה מאוד גבוהה של אזבסט, שמגיעים בתור שיש מזוהם. דרך אגב, גם חלק מהאריחים המיובאים מתורכיה תחת השם "מולה" עשויים משיש כזה, מה שמסביר את העמידות שלהם לסביבה ימית.

 

גרניט "חלוד"

למוצרי אבן טבעית שעשויים מסלע גרניט נחשבו בעבר למוצרים בעלי איכות גבוהה וחוזק רב. בשנים האחרונות מגיעים לארץ מוצרי גרניט שהם גם חלשים, גם מתפוררים ובעיקר סובלים מבעיית "חלודה" בדמות כתמים חומים שמופיעים עליהם תוך זמן קצר.

 

איור 3 - גרניט עם כתמי "חלודה" על בניין מגורים בישראל

 

בעיית הגרניט החלודה הפכה להיות חמורה מאוד, עד שלקוחות מסויימים דרשו לבצע על הגרניט בדיקות כימיות לגילוי תכולת ברזל. הבדיקות האלו לא הביאו לשום תוצאות, כיוון שהכתמים אינם באמת חלודה, אלא בוץ.

ההסבר הוא כזה. לפי ספרי הלימוד, הגרניט הוא סלע שנוצר במעמקי האדמה כתוצאה של התקררות איטית ביותר של מאגמה חומצית. סלע כזה ניתן למצוא בארץ באזור תמנע והוא באמת סלע קשה ואטום ולא תמצאו עליו זכר לכתמים חומים. הגרניט מספרי הלימוד מצוי בכמויות גדולות מאוד בכדור הארץ, אבל בדרך כלל הוא שוכן בשלווה בעומק של עשרות קילומטרים.

סוג אחר של גרניט ידוע רק למי שטרח ולמד גיאולוגיה באוניברסיטה במשך שנתיים. הגרניט הזה נוצר כתוצאה של התמרה (מטמורפוזה) של סלעי בוץ וטין בסביבה בעלת תכולת מים גבוהה.

את הסלע הזה, ניתן למצוא בסמוך לפני הקרקע והוא מכיל שרידי בוץ. כל זמן שהסלע קבור, הבוץ נותר בתוכו , אבל אחרי שחוצבים את הסלע ומנסרים אותו לאריחים, האריחים נרטבים מהגשם והבוץ מתנפח, ומתחיל לזרום החוצה בקצב איטי, אל פני האריח.

כך נוצרים כתמים חומים על פני האבן , בלי שום צורך בתכולת ברזל. כדי להבדיל בין גרניט מקורי לגרניט "חלוד" צריך לפחות גיאולוג מומחה עם מיקרוסקופ, וגם זה לא תמיד יעזור. אבל ישנה שיטה הרבה יותר פשוטה, לדעת את המיקום המדוייק של המחצבה ולפתוח מפה גיאולוגית. אם המחצבה נמצאת באזור של סלעי יסוד, הגרניט יהיה מאיכות טובה. אם המחצבה נמצאת באזור של סלעי משקע, כנראה שהגרניט יהיה חלש וחלוד.

אבל מי יודע היכן נמצאת המחצבה?

ספקי גרניט סיניים פונים אלי כל כמה ימים ואני מקפיד לשאול אותם היכן נמצאות המחצבות. מעודי לא קיבלתי תשובות וזה לא מפני שמסתירים ממני מידע. הם בעצמם לא יודעים. שיטת המסחר הסינית מתבססת על איתור עודפי סחורה במפעלים, כך שמשלוח אבן יחיד, יכול להגיע מעשרה מפעלים שונים  שכל אחד מהם מקבל חומר גלם ממחצבה אחרת. זה הסוד מאחורי המחירים הזולים של הגרניט הסינית והתוצאה היא חלודה.

דרך אגב, ספקי האבן טוענים שלכתמים החומים, אין השפעה על חוזק האבן. הטענה הזו לא נכונה. הבוץ תופס נפח כלשהו בתוך חלל הסלע וכשהוא זורם החוצה, האריח הופך להיות נקבובי ונעשה פגיע יותר למזהמים שונים, כולל כלורידים שמצויים בסביבה ימית או חומצה גופריתנית שנוצרת מזיהום אוויר.

 

בזלת מוקצפת

בזלת היא אבן כהה שנוצרת מלבה שזורמת מתוך הרי געש. כמו במקרה של הגרניט, גם הבזלת נחשבה בעבר לחומר בניה מצויין וכמו הגרניט, בשנים האחרונות ישנה ירידה חדה באיכות הבזלת. יש לי בדיקות מעבדה של בזלת שהגיעה לארץ לפני שמונה שנים והחוזק שלה גבוה פי שניים מהבזלת שנמכרת לספקים היום. הבזלת הנוכחית גם יותר נקבובית, בערך פי שלושה.

הסיבה היא מקור האבן. בזלת באיכות טובה מקורה בהרי געש שמצויים בתחתית האוקינוס, שם הלבה מתקררת כשהיא נתונה ללחצים גבוהים מאוד. זה לא אומר בהכרח שצריך צוללת כדי להגיע אליה. בגלל נדידת היבשות , בזלת תת ימית , יכולה להגיע גם ליבשת ומוצאים אותה לדוגמא בקפריסין, באזור ליגוריה שבאיטליה וגם בסין.

הבזלת שמיובאת כיום מירדן ותורכיה ומופקת גם בסיציליה , היא תוצר של התפרצויות וולקניות על פני הקרקע והיא סלע שונה לחלוטין. היא הרבה יותר קלה ונקבובית והיא זרועה בכתמים חומים של קרקע מותכת. למעשה, זו אינה בזלת אמיתית , אלא סלע אחר שנקרא טקיליט, שמאוד מזכיר את הטוף הוולקני, כלומר קצף מאובן.

זאת אבן חלשה בהרבה מהבזלת הימית , אבל הבעיה העיקרית שבה אינה החוזק אלא הנקבוביות הגבוהה שהופכת אותה בלתי אפשרית לניקוי. אמנם יצרני האבן הזו לפעמים מורחים עליה דבק פלסטי, כדי ליצור של סלע אטום, אבל הדבק הזה נעלם אחרי מספר חודשים.

 

איור 4 - בזלת ירדנית, חלשה , נקבובית ומוכתמת

 

למרבה המזל, קל מאוד להבדיל בין בזלת טובה לבזלת גרועה. הבזלת הגרועה קלה בהרבה והמשקל הסגולי שלה נמוך יותר מאשר של "אבן חברונית".

 

סיכונים עתידיים

הוזכרו כאן חלק מהמוצרים הלקויים המצויים כרגע בשכיחות גבוהה אצל ספקי האבן בישראל. שימוש באריח גרוע פוגע קודם כל בלקוחות , אבל בהחלט עלול לסכן גם את הקבלן שרכש את האריחים האלו , כיוון שהוא יחשף לתביעות משפטיות.

ישנם עוד מוצרים בעיתיים בשוק האבן העולמי , שעדיין לא הגיעו לישראל, אך סביר להניח שיגיעו בשלב כזה או אחר, כי התקינה הישראלית אינה ערוכה כרגע להתמודד עם הליקויים האלו ואם המוצרים האלו ייבדקו בישראל, סביר להניח שיאושרו ללא בעיה.

 

גרניט רדיואקטיבי

סלעי גרניט מסויימים מכילים כמויות לא מבוטלות של אורניום. למעשה במדינות מסויימות מפיקים אורניום מגרניט באופן תעשייתי באמצעות חומצות וצנטריפוגות. הגרניט הזה הינו בעל תכונות הנדסיות טובות, אבל רמת הקרינה שלו אינה מאפשרת שימוש בו למטרות בניה למגורים.

גרניט כזה, מצוי לדוגמא במצרים, אך למיטב ידיעתי המחצבות האלו כרגע סגורות. יש סיכוי סביר שגרניט כזה מופק גם היום במחצבות במדינות אחרות באפריקה ואין סיבה שלא ימכר ליצוא.

קל מאוד לזהות גרניט רדיואקטיבי באמצעות מונה גייגר, אבל התקינה הישראלית אינה מחייבת כל בדיקה כזו לכן בדיקות כאלו אינן מבוצעות.

 

ליגניט

בשנים האחרונות ממשלת סין דורשת מהיצרנים הסיניים למכור את המוצרים האיכותיים שלהם בעיקר לשוק המקומי. מסיבה זו נוצר מחסור גדול במוצרים סיניים כמו ה"אטקס גריי" שהוא שיש סיני מעולה. עוד מוצר סיני איכותי הוא אריחים ומרצפות מדיוריט , ששמן המסחרי הינו G684 , שהוא חומר גלם מצויין בצבע שחור או אפור כהה. המחסור בדיוריט הסיני הוביל ליצירת קשת רחבה של חיקויים וזיופים שאחד מהפחות סימפטיים מהם הוא הלגניט שהוא פחם מאובן, כלומר, הוא סלע אורגני חלש ומתפורר.

את הליגניט שמקורו בדרך כלל באסיה , טובלים בדבק אפוקסי ואז משווקים אותו בתור "שיש שחור". לאחר התאיידות הדבק , האריח מתאים בעיקר כחומר הסקה.

 

אנהידריט

אנהידריט הוא סלע שנראה כמו שיש לבן ונוצץ. כורים אותו לצרכים תעשייתיים בעיקר. מדובר בחומר קרוב מאוד לגבס, כך שהוא יוצר תגובה כימית גם עם מי ברז רגילים. באירופה מייצרים ממנו כרכובים לאחים, שהוא מוצר שלא אמור לבוא במגע עם מים, אבל אריחים כאלו יוכלו לעבור בקלות כל בדיקה שהתקן הישראלי מחייב, לא כולל בדיקה לעמידות בסביבה ימית.

 

אזבסט טהור

הזכרנו ששיש מיובא יכול להכיל כמויות ניכרות של אזבסטונים, אבל באירופה ניתן למצוא גם סלעים המכילים אזבסט טהור לצורך עיצוב גנני. מדובר בסלע אפור, קשה וכבד שמבחינה אסתטית נראה מצוין.

 

איור 5 - גושי אזבסט טהור. נמכרים כאבני נוי לגינות

 

הספקים, כמובן, קוראים לו בשמות אבל מדובר בחומר זהה. מיותר לציין, שבישראל אסור לקנות או למכור אזבסט, אבל כיוון שהוא מכונה בשם מסחרי אחר, לא תהיה בעיה לסחור בו בארץ.

 

האפשרויות לפתרון הבעיות ביבוא אבן טבעית

כאמור, ראוי ורצוי להשתמש באבן טבעית , גם באבן טבעית מיובאת. עם זאת יש צורך לנקוט צעדים כדי להתמודד עם הסיכונים שחלקם הוצגו במאמר זה.

הפיתרון כאן משלב ידע ומקצועיות והוא דורש קודם כל להבין את מהות המוצר ולדעת את מקורו. על הספק שהוא מכיר את המחצבה המדוייקת ממנה ניטלה האבן שהוא משווק ולהציג דו"ח גיאולוגי מהימן שכולל את כל המידע הרלוונטי הנוגע לסוג החומר שהוא משווק , לאיכותו ותכונותיו. כשמדובר בפרוייקט גדול או פרוייקט בעל דרישות מיוחדות, ראוי שהמתכנן מטעם היזם , יבצע את הבדיקות ויגדיר בצורה חד משמעית את סוג האבן שבה הוא מעוניין.

מעבר לזה, בעולם קיימים מקורות אבן רבים שאינם מוכרים ללקוחות הישראלים ומוטב לפעול כדי להביא את קיומם לידיעתו.

 

איור 6 - ריצוף באריחי דיוריט ברחוב יפו בירושלים

 

כאמור, כרגע יבוא האבן מסין נתקל בקשיים הולכים ומתגברים שמקורם במדיניות המסחר של הממשלה הסינית. הספקים יעדיפו בדרך כלל את הדרכים הקלות ובמקום דיוריט סינית , הם ינסו לשכנע את הלקוח לקנות בזלת תורכית מאיכות ירודה , אלא שישנם מקורות אלטרנטיבים לדיוריט כמו באזור טורינו באיטליה או במזרח פינלנד. אין סיבה שהלקוח הישראלי לא יהיה מודע למוצרים מעולים כדוגמת אלו.

הוספת תגובה
תגובות

אין תגובות

על המחבר

רק למשתמשים רשומים גישה מלאה לכל ישומי האתר !

על מנת ליהנות מכל הפיצ'רים והשירותים אותם אנו מציעים בפורטל החדש - מומלץ לבצע הרשמה קצרה ולנהל כרטיס אישי (ניתן גם באמצעות היוזר בפייסבוק).

ההרשמה והשימוש בתכני הפורטל ללא עלות !

הירשםהתחבר

לחצת על "סל המשרות"

רק למשתמשים רשומים גישה לסל המשרות

אנו ממליצים לכם להירשם או להתחבר לאתר כדי ליהנות ולייעל את תהליך חיפוש העבודה.

משתמש שאינו רשום רשאי לשלוח קורות חיים לכל משרה בנפרד.

חזרה ללוח הדרושים | הירשם | התחבר