זרקור אנשים: רן עציון - מנהל פרויקטים בחברת מוריה - החברה לפיתוח ירושלים

שם ושם משפחה: רן עציון

שנת לידה: 1979

מצב משפחתי: נשוי + 3.

השכלה: תואר ראשון בהנדסה אזרחית מאוניברסיטת אריאל.

תפקיד נוכחי: מנהל פרויקטים בחברת מוריה- החברה לפיתוח ירושלים.

היסטוריה תעסוקתית:

בתור סטודנט, כבר בשנה השלישית הרגשתי שהלימודים אמנם מעניינים אבל אין לי שום נגיעה בפרקטיקה ולכן מאוד רציתי להתחיל לעבוד. חיפשתי עבודה ולא כל כך מצאתי אז החלטתי "לשלוח את לחמי על פני המים" והצטרפתי לצוות הפיקוח באתר בניה במודיעין ללא תמורה כספית מטעם חברת "שביב מהנדסים". לאחר כחודשיים החליטו לקלוט אותי בחברת שביב מהנדסים והפכתי למפקח. במשך שנה פיקחתי על עבודות הלילה לשיפוץ קניון חדרה. הקושי בשיפוץ היה לסיים את העבודות בסוף כל לילה ללא איחור ובצורה בטיחותית כך שבשבע בבוקר ייפתחו כל החנויות בצורה סדירה וללא כל הפרעה.

לאחר שפגשתי את עולם הבניה כמפקח, הבנתי שבשביל ללמוד את המקצוע לעומק אני חייב להיות מבצע ועברתי לצד הקבלן. במשך שנתיים עבדתי אצל כמה קבלנים קטנים ולבסוף החלטתי שנמאס לי לנדוד ובא לי לעבוד בחברה גדולה ויציבה.  ביחד גיבשנו אשתי ואני רעיון לעבוד כמה שנים בחו"ל.  ראינו שחברת שיכון ובינוי מחפשת מהנדסים צעירים על מנת להכשיר אותם לעבודה באפריקה. החלטנו לזרום עם הרעיון ובמשך חצי שנה עברתי קורס מאוד מעניין במשרדי שיכון ובינוי. קורס שנגע בכל התחומים שמנהל פרויקט נדרש אליהם: ניהול הביצוע, לו"ז, תקציב, הכרת החוזה ושליטה בו, תכן מבנה הכביש, הכנת מכרזים, לימודי שפה וכו'...

עם סיום הקורס נשלחתי לאוגנדה, ארץ מעניינת במזרח-מרכז אפריקה, שם הפרויקט העיקרי שביצעתי היה כביש באורך 100 ק"מ ובהיקף כספי של 90 מיליוני דולר. 

העבודה באפריקה מיוחדת ומאתגרת מאוד משום שאת הכל אתה צריך ליצור "יש מאין". שם לא ניתן להתקשר לספק ולהגיד לו "שלח לי אספלט מסוג כזה וכזה..."  באפריקה אתה נדרש בעצמך לפוצץ את הסלע, לייצר את האגרגטים, לייצר את האספלט, לבקר את כל התהליכים האלו הן הנדסית והן כספית וזה עוד לפני שהתחלת בכלל לעבוד בשטח. 

העבודה מתבצעת על ידי פועלים מקומיים, לא מקצועיים, שתהליך ההכשרה שלהם אורך זמן רב. רמת הבקרה שאותה אתה נדרש ליישם על מנת שהתוצר הסופי יהיה תקין, הינה גבוהה מאוד.

לאחר תקופה של שנתיים חזרתי מאוגנדה לארץ והמשכתי לעבוד בחברת "שיכון ובינוי" בתחום המבנים. ברגע שהגעתי ארצה החל פרויקט גדול בתל אביב - "הקמת מעונות הסטודנטים החדשים של אונ' ת"א במתחם ברושים" והצטרפתי אליו בתור אחראי על עבודות השלד ועל עבודות הפיתוח.  הפרויקט נאמד בכחצי מיליארד ש"ח וכלל הקמת 8 מגדלים ובתוכם 1,400 יחידות דיור לסטודנטים במחירים מסובסדים.

עם סיום הקמת המעונות ומסירתם, עסקתי בהקמת בית אבות בישוב גני תקווה.  לאחר מכן החלטתי שאני רוצה לגוון ולגלות איך נראה עולם הבנייה מהצד של היזם.

במשך שנה עבדתי בחברת AVIV AMCG שם נתנו שירותי מינהלת לחברת נתיבי ישראל. במסגרת תפקידי ניהלתי ותיאמתי את מנהלי הפרויקטים. התפקיד כלל ניהול של כ-25-30 פרויקטים קטנים יחסית (עד 24 מלש"ח ביצוע), חלקם בתכנון וחלקם בביצוע בהיקף כולל של יותר מ-500 מיליוני ₪.

לפני כשלושה חודשים נפלה החלטה אסטרטגית בחברת נתיבי ישראל להפוך את המינהלת לאורגנית (IN-SOURCING) ואני עברתי לעבוד בחברת מוריה - החברה לפיתוח ירושלים. 

בתור ירושלמי במקור, אני שמח מאוד לחזור לירושלים ובעיקר להיות שותף לבנייתה. זה סוג של סגירת מעגל מבחינתי. ההתפתחות של ירושלים בשנים האחרונות היא אדירה. זה בא לידי ביטוי ברכבת הקלה, בכביש בגין שהשלמתו הסופית לכיוון דרום קורמת עור וגידים וכך הוא יחצה את העיר כולה מצפון עד לכביש 60 בדרום, איצטדיון טדי שבקרוב יוקמו בו גגות סולאריים, אולם הכדורסל "הארנה", פארקים חדישים, מבני חינוך בהיקפים של מאות אלפי ₪, שיקום ופיתוח מערכת הכבישים במזרח ירושלים ועוד.. בשנה האחרונה החלה כרייתו של חניון גדול בכניסה לעיר כחלק משדרוג רחב היקף של הכניסה לעיר במתחם אחד הכולל: רכבת כבדה, רכבת קלה, מגדלים רבי קומות, הפרדות מפלסיות, מת"צים ועוד...  חברת מוריה נמצאת בהתרחבות אדירה בשנים האחרונות והיד עוד נטויה. אני מאוד שמח להיות חלק ממנה. 

 

ספר קצת על העולם שמחוץ לעולם המקצועי (תחביבים וכו')

בעקרון כמו כל אבא מצוי, היום שלי מתחלק לשניים. מרגע שאני מגיע לבית, אני מתמסר כולי לטיפול בילדים, הסעות שלהם לחוגים, אוכל, מקלחות, סיפור לפני השינה וכו'.. בשעה 21:00 אם לא היו תקלות מיוחדות אני יושב בגינה ונושם אוויר לרווחה.  את הזמן שנשאר עד חצות אני משקיע כרגע בבניית ההרחבה של הבית. אשתי ואני החלטנו להרחיב את הבית שלנו בישוב ניל"י בעוד 80 מ"ר ובדיוק השבוע סיימתי לבנות לו את המפרט המיוחד, לערוך את ההסכם עם הקבלן ולאסוף את התכניות הסופיות מהמתכננים. העובדה שאני מהנדס כמובן חוסכת לי כסף בניהול הפרויקט בשלב התכנון ובתקווה שגם בשלב הביצוע שעומד להתחיל בקרוב. כמו מהנדס טיפוסי ירדתי לעומק הפרטים של התכנון ובניית המפרט עלתה לי בהרבה לילות לבנים...   מעבר לזה, בימים פנויים יותר אני חובב כלכלה, טניס ויהדות- בשנים האחרונות התחזקתי והתחלתי לשמור שבת.

 

כיצד נראה יום טיפוסי שלך בחברת מוריה ?

היום שלי מרובה בפגישות עם גורמים שונים, ביניהם: מנהלי הפרויקטים שאותם אנו שוכרים כדי לנהל עבורנו את הפרויקטים, פגישות עם המזמינים שלנו – משרד התחבורה כולל חברות הבקרה מטעמו ועיריית ירושלים, פגישות עם חברות מקבילות לנו בירושלים: צוות תכנית אב לתחבורה, הרשות לפיתוח ירושלים ועדן,  פגישות הנהלה פנימיות במוריה, סיורים בפרויקטים, שיפוטים לבדיקת התכנון של הפרויקטים ועוד...  

את הזמן שנותר לי בחלונות שבין הפגישות אני משקיע בניהול שוטף של הפרויקטים על ידי מיילים ושיחות טלפון עם מנהלי הפרויקטים. במקצוע שלנו הבעיות לא מתות אלא מתחלפות ונדרש לתת להם מענה יום יומי.

בנוסף, אני מאשר חשבונות, מבקר את לוחות הזמנים של הפרויקטים ועמידה בהם, מוודא עמידה בתקציב וכו'..  באופן כללי על מנת לפשט את תהליכי העבודה, אני אוהב לייצר מתודולוגיות עבודה בכל מקום שאליו אני מגיע וכאשר אני מצליח להשמיש את המתודולוגיה זה יוצר אצלי סיפוק אדיר.

 

ספר על פרויקטים אותם אתה מוביל בימים אלה

הפרויקטים עליהם אני אחראי מתחלקים לשתי קטגוריות:

פרויקטי הכניסה לעיר - בכניסה לירושלים מתוכננת מהפכה של ממש שבמסגרתה ייבנה חניון תת קרקעי בן 5 קומות המכיל כ-1,300 מקומות חנייה. חניון זה יוקם מעל המנהרה של הרכבת המגיעה מתל אביב וישמש (בין השאר) את הנוסעים בה. מעל החניון תבוצע הפרדה מפלסית שתאפשר כניסה נוחה לחניון וכן תנועה מהירה יותר לנכנסים לירושלים וליוצאים ממנה. מעל ההפרדה המפלסית - במפלס הרחוב (רחוב שזר) יעבור הקו הכחול של הרכבת הקלה יחד עם מסלולי אוטובוסים. בנוסף לנ"ל, בכל מתחם הכניסה לעיר (סביב בנייני האומה) יוקמו מגדלים רבי קומות שישמשו לעסקים, מסחר ומלונאות. מדובר במגה פרויקט בהיקף של 1.4 מיליארד ₪. לצורך ביצוע פרויקט זה, הקימה חברת מוריה מינהלת מיוחדת בה אני חבר, שתפקידה להוביל את הפרויקט אל היעדים שלו תוך שמירה על תכנון מוקפד ומדויק, עמידה בלוחות הזמנים והקפדה על טיב הביצוע תוך כדי מזעור הפגיעה בתושבים ובמשתמשי הדרך, במיוחד לאור העובדה שהעבודות נעשות בכניסה הראשית לירושלים.   

פרויקטי מזרח העיר - במסגרת פיתוח הצד המזרחי של ירושלים שרובו מפגר מבחינת הפיתוח שלו הרחק מאחורי המצב בצידה המערבי של העיר, נתבקשה חברת מוריה בשיתוף פעולה עם העירייה ועם חברות עירוניות אחרות בירושלים לקדם פרויקטי תשתיות שיסדירו את התנועה באזורים אלו למעבר רכבים פרטיים ובמיוחד לתח"צ.  מדובר בכבישים שקיימים בהם תקלות רבות כמו: שיפועים שמגיעים כמעט ל- 20%!, רוחב כביש שעומד במקומות מסוימים על 4.5, 5 מטר! (כתוצאה מפלישות של תושבים לתוך זכות הדרך לאורך השנים), כבישים שנסללו ללא תב"ע ועוד..

במסגרת תפקידי אני אחראי על כ-20 פרויקטים כאלו שרובם נמצאים כרגע בשלבים מתקדמים של תכנון ואמורים לצאת לביצוע בקרוב.

 

מהם האתגרים העומדים בפנייך בתפקידך ?

המטרה המרכזית היא לקדם ולפתח את מערכת הכבישים בירושלים באופן מספק - יש לזכור שירושלים היא העיר בעלת כמות האוכלוסייה הגדולה ביותר בארץ ולכן הצפיפות בה הולכת וגדלה ומצריכה התפתחות עירונית בקצב מואץ מאוד.

ניצול כספי הציבור בצורה הטובה ביותר - מה שמתקשר בתחום שלי לקבלת החלטות נכונות לאורך חיי הפרויקטים.  אני דוגל במשפט חז"ל "סוף מעשה במחשבת תחילה" - אני חושב שבמקצוע שלנו המשפט הזה מקבל משנה תוקף.  כל טעות קטנה שאתה עושה בתכנון תעלה לך פי 4, פי 8 או פי 80 בביצוע - תלוי באיזה שלב תפסת אותה... ולכן כדאי מאוד להפעיל מערכת בקרת תכנון נכונה ואפקטיבית.

כמו כן, לא פחות חשוב לתת דגש גדול בבטיחות ובאבטחת האיכות לאורך תקופת הביצוע.  המקרים שקרו לאחרונה (קריסת המרפסות בחדרה וקריסת חניון הברזל) מלמדים אותנו שמשהו מהותי בצורת העבודה בארץ הוא כושל.  לדעתי הבעיה גדולה ביותר היא חוסר ההגדרה של זהות המפקח על הבנייה.  לא יכול להיות שמפקח על הבנייה לא חייב להיות מהנדס! לא יכול להיות שאין לו דרישת מינימום לשנות ניסיון! לא יכול להיות שלא מוגדרות סמכויותיו!  וכו'...  (אמנם יש גופים שונים במשק שמגדירים זאת בפרויקטים שלהם אבל ההגדרות האלו חייבות לבוא מטעם המדינה והרשויות השונות בכל פרויקט ופרויקט!!) התחרות הגדולה בין הקבלנים בארץ יוצרת אצלם שחיקה גדולה באיכויות העבודה - דבר שדורש מישהו בר סמכא שיפקח עליהם סביב השעון בעיניים ניטרליות.   אותו מפקח גם צריך לדעת שהוא נמצא באותה ספינה יחד עם הקבלן  - כל תקלה של הקבלן תוביל גם אותו לצרות ולא רק את הקבלן כפי שקורה היום...

 

מול אילו ממשקים הנך עובד ?

משרד התחבורה וחברות הבקרה שלו, עיריית ירושלים, הרל"י, עדן, צוות תכנית אב לתחבורה, רמ"י, מנהלי הפרויקטים ועוד..  באופן כללי ההרגשה היא שהגורמים השונים השותפים לפרויקטים בירושלים שמים לעצמם את הפרויקט כמטרה עליונה ונרתמים לקידומו.

 

במהלך הקריירה עשית מעבר מתחום הביצוע לתחום הניהול, מה דעתך על מעבר זה מבחינה מקצועית ?

המעבר מתחום הביצוע אל תחום הניהול נובע מבשלות מקצועית שהייתי חייב להיות שלם איתה כדי לעזוב את עולם הביצוע. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, בימים הראשונים שלי בפיקוח הרגשתי שהכרת השטח וקבלת ההחלטות בו היו מאוד חסרות לי ולכן עזבתי את הפיקוח ויצאתי ללמוד את השטח ברגליים. 

היום, אחרי כמה שנים בביצוע,  עברתי לעולם הניהול והייזום שהוא משמעותי מאוד במהלך החיים של הפרויקטים ובעצם סוגר מעגל סביב כל חיי הפרויקט.  פעם הכרתי רק את שלבי הסיום של הפרויקט והיום אני מעורב בפרויקט מיום לידתו ועד יום מותו.   עצם ההשפעה שלך על הפרויקט גדולה הרבה יותר בתור זה שאחראי לתכנון שלו - אתה יכול לתכנן ולעצב אותו בצורה הכי אפקטיבית ונכונה מבחינתך.

 

מהם השאיפות המקצועיות שלך ?

אני מצפה להתפתח בחברת מוריה, לתת מעצמי כמה שיותר כמו בכל מקום בו עבדתי ובמקביל לקבל ממוריה את הניסיון שיש בה כאחת מחברות התשתיות המובילות בארץ ולא פחות חשוב את האווירה החמה שיש בה. לאורך השנים למדתי שסביבת העבודה מאוד חשובה ויש לה השפעה על התפקוד היום יומי שלך.  אתה יכול לעבוד במקום מכובד ומקצועי אבל אם אין לך כימיה עם המקום ועם האנשים אתה הופך להיות חסר חשק, כך שעדיף למצוא מקום שייתן לך שילוב של מקצועיות יחד עם אנושיות וחום.

 

מה לדעתך צפוי לקרות בענף הבנייה בתחום התשתיות בעתיד הקרוב \ רחוק ?

לדעתי תחום הרכבות ימשיך לפרוח בצורה משמעותית וכתוצאה מכך נראה שדרוג גדול בתחום המנהור (שכיום הוא לא מן החזקים בארץ) ובמקביל ימשיך להתפתח תחום הגשרים.

אין ספק שבשנים האחרונות משרד התחבורה בראשותו של השר ישראל כץ מקדם באופן משמעותי את תחום התשתיות בארץ ובתקופה האחרונה דוחף מאוד לכיוון של תחבורה ציבורית.  כתוצאה מכך מתוכננות רכבות קלות בתוככי הערים ורכבות כבדות ביניהן.  רכבות כידוע לא יודעות לנסוע בשיפועים גדולים מידי (עליות וירידות) ועל מנת למתן את השיפועים יש צורך בעבודות המנהור והגישור.  

הוסף תגובה
1 תגובות
התמונה של אנונימי
עמי
ראיון מרתק, רן תותח