זרקור על פרויקט: הקמת תחנת כוח הידרואלקטרית OXEC II בגואטמלה

פרטים על המרואיין 

שם מלא: טל מילר

גיל: 41

נשוי + 3

השכלה:

PE הנדסאי בניין, בתחום קונסטרוקציה, המכללה למנהל ירושלים.

B.Sc הנדסה אזרחית, בתחום קונסטרוקציה, המרכז האוניברסיטאי בשומרון, אריאל.

קורס לניהול פרויקטים בארצות חוץ, סולל בונה.

ניסיון תעסוקתי:

מנהל משמרת לילה בחברת רולצור בעבודות מנהור עבור משה"ב. העבודה עם ציוד כרייה ודיפון אופקי ואנכי.

מהנדס אבטחת איכות בחברת גאוכום בבנית תוואי הרכבת הקלה בירושלים.

מהנדס ביצוע בחברת י.ד בראזני באזור ירושלים והסביבה – עבודות מול חברת מוריה והגיחון בעיקר בפרויקטים עירוניים.

מנהל פרויקט בחברה יזמית בבניית מרכז מסחרי על שטח כולל של 100 דונם בעמק קיבוץ קריית ענבים.

תפקיד נוכחי: מהנדס אתר בפרויקט בניית תחנת כוח הידרואלקטרי אושק I ו-II, באזור אלטה ורפז, גואטמלה. 

עיר מגורים: גואטמלה סיטי, גואטמלה

 

איך קבלת את ההחלטה לעשות רילוקיישן לגואטמלה?

ההחלטה לעבור לסולל בונה ארצות חוץ התבשלה אצלי שנה לפני שהתקבלה. במקרה הזדמן לי לפגוש מהנדס שעבד יחד איתי ברכבת הקלה שסיפר לי על קורס לניהול פרויקטים בחו"ל של סולל בונה ארצות חוץ. חוויית הרילוקיישן קרצה לי תמיד, לכן – אחרי שהתייעצתי עם אשתי טלי - החלטנו שחייבים לבדוק את הנושא. כיון ששנינו הרפתקנים באופי ובו בעת היה חשוב לנו להתפתח מקצועית, החלטתי לפנות לנציגות של החברה בארץ ולהצטרף בקורס ניהול פרויקטים בארצות חוץ. בקורס למדתי מתודולוגיות עבודה במדינות היעד (שיטות העבודה, ציוד, תוכנות ניהול, לוחות זמנים, מעבדות, גריסה, בטונים, אספלטים ועוד), על מנת שהנחיתה תהיה חלקה ככל האפשר. בתום הקורס, כל מהנדס נשלח למדינת היעד שנבחרה עפ"י התאמתו האישית. כך למשל, בגלל הידע שלי בספרדית וההיכרות שלי עם מדינות דרום אמריקה (מהטיול שעשיתי לאחר צבא), הוחלט שאני יוצא לגואטמלה.

כך יצאנו בשנת 2014 אני אשתי ושלושת הילדים שלנו לגואטמלה.

אתה גר איתם או בנפרד?

כששואלים אותי איך זה מתנהל, אני אומר שזה "כמו אנשי קבע בצבא"... האתרים ההידרואלקטרים בדרך כלל ממוקמים בפריפריות הרחוקות מהערים, באזורים בהם יש זרימה רבה של נהרות ויש צורך בחשמל בכדי לפתח את האזור ואת האוכלוסייה המקומית. הפרוייקט בו אני עובד נמצא במרחק 8 שעות נסיעה מהבית (מהעיר הגדולה). לכן פעם בשבועיים יש לנו סופי שבוע ארוכים, בהם אני נמצא כמה ימים ברצף בבית, ושאר הזמן אנחנו מתגוררים בצמוד לאתר.

המרחק מהמשפחה הגרעינית בחיי היומייום וכן מהמשפחה בארץ משפיע על משך הרילוקיישן, במקרה שלי ושל חברי, יש הרבה שמחליטים לקצר את השהות שלהם בחו"ל רק בגלל הקושי להיות במרחק כזה מהמשפחה. עם זאת, בהסתכלות הגלובלית למרות עליות וירידות בתחום האישי, יש הרבה תועלת ברילוקיישן; מקצועית, כלכלית וכן – אפילו משפחתית.

ואיך החיים בגואטמלה?

החיים בגואטמלה, למרות היותה מדינת עולם עולם שלישי, מאתגרים אך שלווים ודי נוחים. ישנם בתי ספר ברמה גבוהה, בנייני מגורים מפוארים ומרווחים, כל מתחמי המגורים והבילויים מאובטחים. גואטמלה סיטי מציעה הרבה פעילויות בילוי משפחתיות ברמה גבוהה: סרטים, חוגים, מסעדות, פאבים ומרכזי קניות - כך שמכל הבחינות, מלבד זו הביטחונית, החיים כאן מערביים לחלוטין.

איך אישתך מתמודדת עם הרילוקיישן?

רוב הנשים אינן עובדות. חלקן מוצאות תעסוקה חלקית ומלמדות עברית או נרשמות ללימודים, עוסקות בכושר, אומנות וחוגי העשרה בשעות הבוקר, ובשאר היום הן נמצאות בעיקר עם הילדים או במפגשים חברתיים אחת עם השנייה. בחופשות שלנו, אנחנו מטיילים הרבה במדינה ובמדינות השכנות.

איך הסתגלתם לסביבה?

ההסתגלות למדינה היתה לא פשוטה, בעיקר לילדים הגדולים. דרישות הקבלה בבתי הספר הפרטיים הן די גבוהות, ונוסף על כך הילדים צריכים לרכוש במקביל שתי שפות חדשות (בשנה הראשונה הם למדו שלוש שפות - אנגלית, ספרדית וצרפתית), זה כמובן השפיע על ההישגים שלהם ועל התסכול שלהם במקביל. בשונה מהילדים, שמנותקים מהחברים ונמצאים בתוך סביבה חדשה מכל הבחינות, לנו המבוגרים, ההסתגלות יחסית קלה יותר. חשוב לציין גם שברוב המקרים האישה מתמודדת לבד עם הבעיות היומיומיות, דבר שמעלה את מפלס החרדה למשפחה. יחד עם זאת, קיימת קהילה ישראלית (המורכבת ממשפחות עובדי החברה, עובדי חברות אבטחה שהוקמו כאן ומשפחות השגרירות הישראלית) שמאפשרת הסתגלות נוחה יותר הן לילדים והן למבוגרים, עזרה הדדית ומהווה תחליף חלקי למשפחה המורחבת שהשארנו בארץ.

בגואטמלה סיטי קיימת קהילה יהודית נרחבת וגם זה מסייע להסתגלות קלה יותר. הקהילה מספקת פעילויות לחגים, לימודי עברית ותנועת נוער, מה שממלא לילדים ולהורים את לוח הזמנים במפגשים חברתיים, לימודיים וערכיים.

מהו ההבדל העיקרי בעבודה בין ישראל לבין חו"ל?

ראשית, מדובר במדינת עולם שלישי, מבחינת הידע המקצועי, היכולת ההנדסית, היכולת הפיננסית... כלומר במקרים רבים חסר עדיין הידע, יכולת המימון או יכולת הביצוע. החברות הזרות שנכנסות לגואטמלה, במקרה זה, יש להן את היכולת, הידע המקצועי, היכולת הפיננסית וההתמקצעות הנדרשת בכדי לבצע פרויקטים בסדר גודל של מיליוני דולרים. אנחנו נכנסים לתמונה מסיבות ברורות; הרי לא היינו כאן אם המדינה הייתה מפותחת מבחינת כל הפרמטרים האלה.

לגבי העבודה בפועל; לדוגמא, בארץ כל הזמנה של חומרים כגון: צמנט, אספלט, חומר גרוס, ברזל או לחילופין תכנון, מעבדות, ציוד, מנופים או כל ציוד מיוחד בהתאם לסוג העבודה - קיימים בנמצא או לפחות במרחק שיחה מקומית - כאן בגואטמאלה רוב האלמנטים הנ"ל לא קיימים בהישג יד ועל כן יש להכשיר - אם מהנדסים ואם כוח אדם מקומי – ברוב המקרים יש להקים מפעלים מקומיים בכדי לייצר את החומרים מהיסוד.

עוד הבדל הוא המרחק הרב בו ממוקמים הפרויקטים. לדוגמא: האתר בו אני עובד מרוחק מהציוויליזציה כמעט 400 ק"מ, מתוכם 100 ק"מ הן דרכי עפר לא סלולות ברמה מאוד ירודה. על כן, צריך לדעת כיצד לתכנן הן את העלויות והן את הצרכים ברמה הכי בסיסית.

היית ממליץ על רילוקיישן?

באופן אישי אני חושב שחשוב להתנסות בעבודה בחו"ל גם מבחינת הניסיון והידע הנרכש, וגם מבחינת החוויה (במיוחד עבודה עם מים, כמו במקרה שלי - בניית סכרים). לא כל אדם יכול להסתגל לקשיים ולמרחק, אך בהחלט שווה לקחת את האתגר בשתי ידיים לתקופה בחיים, במיוחד לזוגות או למהנדסים צעירים מכיוון שעדיין יש אפשרות לגדל ילדים קטנים גם בחו"ל, ולחסוך יותר מאשר בארץ (במיוחד לנוכח המצב בשנים האחרונות שהמחייה מלווה בקשיים הישרדותיים).

בתמונה: אושק I במבט על לסכר ותעלת השיקוע

 

בתמונה: מבט על, למעלה - סכר אושק II לפני מעבר לשלב ב'. למטה - חדר המכונות והמאגר הקדמי של אושק I

 

תעודת זהות לפרויקט: OXEC II (אושק) - תחנת כוח הידרואלקטרית MW 56 - OXEC II 

יזם: ERC CAPITAL

קבלן מבצע: Solel Boneh Guatemala - SBG  

חברת ניהול: OXEC

עלות הפרויקט: למעלה מ-120,000,000$

לוחות זמנים: שלוש שנים

כוח אדם בפרויקט:

ניהול כללי וענפי המקצועות ברובו - צוות ישראלי.

בעלי תפקידים מקצועיים בדרג נמוך ופועלים - צוותים  מקומיים.

משרד תכנון ראשי -  HATCH (קנדה) 

פיקוח על תכנון -  INGETEC

רקע כללי

אושק II הוא מיזם להקמת תחנת כוח הידרואלקטרית המופעלת ע"י הולכת מים אגורים בסכר הישר ל-3 טורבינות מסוג קפלן של חברת VOITE, אשר כל אחת מתוכננת לייצר עד 20 מגה וואט/שעה מקס' בכוח האנרציה הסיבובית ואומד המים. התחנה מתוכננת לעבוד בשעות השיא, כלומר 18:00-22:00, ולהחליף או לתגבר (על פי הצורך) את התחנות הקונבנציונליות הקיימות, שמופעלות ע"י פחם, גז ומזוט. התחנות הללו בדרך כלל מזהמות את הסביבה בה פועלות, בשונה מתחנות המופעלות ע"י מים. החשמל נקנה ע"י גוף ממשלתי ומועבר ברשת ארצית עפ"י דרישה לכלל הצרכנים.

רוחב: 194 מטרים.

גובה: 51 מטרים (מהבסיס).

הסכר בעל נפח אגירה של 7.8 מיליון קוב'.

כמויות משוערות של חומרי בנייה:

180,000 מ"ק בטון.

5,000 טון ברזל בנייה.

764,000 מ"ק חפירה.

אלפי טונות של פלדה לשערים, גשרים ודיפון המבנה.

מהם השלבים הראשונים במגה-פרויקט מעין זה?

כשמתחילים בבנייה של פרויקט מסוג זה, או דומה לו, יש לבצע תכנון מקדים מקיף שכולל מרכיבים רבים, כמו: תוכניות אתר, ציוד, גריסה עפ"י לוחות זמני הפרויקט, לוחות זמנים מפורטים, בדיקת עלויות, תוכנית תקציבית וחוזה חתום. נוסף על כך, יש לבדוק את דרכי ההגעה ואלטרנטיבות נוספות למקרים של תקלות/ חסימות ולוודא מיקום שפיכת פסולת ומחצבה.

עם ההגעה לאתר, מתחילה תקופת ההקמה שנמשכת כמה חודשים ובמסגרתה מקימים את המוסכים, המעבדות, המגורים והמפעלים הנדרשים לביצוע הבנייה. במקביל, מתחילים את שלב החפירה, גריסת החומרים, שטחי התארגנות ודרכי הגישה.

במקרה של פרויקט אושק II, היינו בתהליך של סיום פרויקט אושק I - בו הייתי שותף כבר מיומו הראשון - לכן חלק מהאלמנטים הוקמו קודם, ותוך כדי הקמה כבר החלה עבודת החפירה והדיפון.

תאר לנו את מהלך העבודה בפרויקט

מהלך היום הוא די שגרתי ודומה לעבודה בארץ; הוא מתחיל בהנחייה של מנהלי הצוותים בשטח לגבי העבודות המתוכננות, תוך כדי הקפדה על לוחות הזמנים של החוזה ורווחיות הפזה. כמובן כל מנהל מבצע פיקוח במשך היום על אופן ביצוע המשימות ואיכות הביצוע. אחת לכמה ימים, מתקיימות פגישות עם נציגי הפיקוח, שם מועלות בעיות (אם ישנן כאלה) ונשאלות שאלות שקשורות לביצוע ולתכנון וכן ישיבות עם צוות האתר.

בשאר הזמן מבצעים עדכונים לתוכניות העבודה, פיקוח על חומרים, בדיקת התקציב והחשבונות מול קבלני משנה וספקים והחשוב מכולם הוא החשבון החודשי.

אחת לשבועיים חותמים על כרטיסי העבודה של העובדים באתר ואותם שולחים לסניף המרכזי של החברה להנפקת המשכורות. כל שבועיים נשלחים העובדים ליום תשלום (PAY DAY), שבדרך כלל מקביל ליציאות הביתה לחופשה הדו שבועית.

האתר בדרך כלל מאובזר בכל האלמנטים הדרושים למחייה בריאה; מרפאה, חדר אוכל עם שפים מקומיים, חדר כושר או מתקני משחק על מנת להעביר את שעות הפנאי בדרך חיובית.

שלבי הפרויקט

הפרויקט מורכב מ-4 שלבים עקרוניים:

1.      חפירה דיפון והטייה של הנהר לשלב א' (בניית סוללות עפר/ שיגומים סלולרים).

2.      בנייה של שלב א' – בערך חצי מרוחבו של הסכר.

3.      העברת המים לשלב א' ובניית שלב ב' – חציו השני של הסכר וחדר מכונות.

זהו השלב המכריע ביותר, מכיוון שבשלב זה נכנסים כל האלמנטים, שמתאחדים על לסוף הפרויקט ותחילת ההפעלה:

  • ההידרו-מכאניים AHM המשמשים לתפעול הסכר.
  • האלקטרו-מכאניים Water to Wire - WTW המשמשים לייצור החשמל.

4.      הזרמת המים ובדיקות המערכת.

מהם האתגרים הייחודיים של הפרויקט?

באושק ישנם כמה אתגרים מעניינים:

ראשית, לוגיסטית - יש צורך להוביל כמויות אדירות של צמנט. לצורך העניין היינו צריכים לפענח איך נוביל בתקופת היציקות המסיביות 230,000 קג' צמנט/ ליום? מדובר בדרכים בלבד, הרי בגלל המשקל העצום אין אפשרות לעבור בכל הגשרים (אני מזכיר שהדרכים הן בחלקן דרכי עפר). שאלה נוספת שעלתה היא איך יוצקים 1,000 קוב ביום אחד באמצע הג'ונגל?

שנית, הנדסית – מכיוון שהנהר הוא עצום בגודלו, וכמות המים הזורמים מתוכננת להגיע ל-2,810 קוב/שניה במופע גשמים (יכולה להתרחש אחת ל-20 שנה). על כן, בזמן ההקמה היה צורך במציאת פתרונות; איך בונים את השלב הראשון והשני מעל ובתוך נהר זורם שאף יכול להגיע למצבי קיצון (דרך אגב, אנחנו חווינו מצבים כאלו בעת הבנייה)? במקרה זה, לאחר ייעוץ עם המתכנן, השתמשנו בשיטת השיגומים הסלולרים, שיטה שנוסתה בפרויקט בפעם הראשונה במרכז אמריקה. הפתרון היה מאוד מוצלח וזכה לתשבוחות בעולם ההנדסה.

כמובן שיש אתגרים נוספים, חשוב לזכור שהעבודה מתבצעת במים, מפולות הן חלק מהשגרה במדרונות שבסיסם הגאולוגי מוחלש (גואטמלה נמצאת על שבר שעובר לאורכה של כל מרכז אמריקה).

מה זו שיטת השיגומים?

השיטה היא בניית שיגומים בצורת גלילים בקוטר של כמעט 15 מטר כ"א. את השיגומים מחדירים אחד אחד עד לקרקעית הנהר על ידי פטיש ויבראציוני המורכב למנוף זחל, עד שנוצרת תבנית עגולה אליה מחוברים גלילים נוספים בשרשרת. בסיומו של חיבור הגליל ממלאים אותו במצע סוג ב' מהודק. הגלילים מחוברים אחד לשני ויוצרים חגורת הגנה חסינה לשחיקה ושטיפה, ובנוסף גם דרך גישה לחלקי הסכר.

בתמונה: אושק II שלב א' ומבט על חגורת שיגומים סלולאריים 

ספר לנו קצת על ההבדלים בין העבודה בארץ לבין העבודה בחו"ל – מבחינה הנדסית?

תכנון הפרויקט מבוצע בשלט רחוק במיילים עם מתכנן קנדי ואחת לתקופה ישנו ביקור של המתכנן באתר.

בדיקות מעבדה לכל סוגיהם מתבצעות לרוב ע"י צוות שעבר הסמכה והכשרה ע"י החברה.

תיקון כל הציוד מבוצע במוסך עצמאי בניהול ישראלי.

מרפאה וציוד עזרה ראשונה הכולל אמבולנס למקרה של תאונות. 

קבלני משנה כמעט ולא קיימים, לרוב העבודה נעשית ע"י צוותים שעברו הכשרה ע"י החברה למשל קידוחים, מעבדות, בנייה, ייצור, הובלות , מכונאות צמ"ה ועוד. הסיבה היא מרחק, נגישות וקיימות.

אם בארץ הייתי צריך להזמין בטון לסוגיו הייתי מתקשר לספק ותוך חצי שעה החומר היה מגיע עם המשאבות המושכרות וגם המעבדה... פה הכל תלוי בצוות. כלומר, אנחנו כצוות צריכים לדאוג למחצבה, לגריסה, לבדיקת החומרים והתערובות במעבדה של האתר (מה שאומר שצריך להכיר את החומרים ודרישות התקינה), להקמת מפעלים ובדיקת תקינותם, הזמנת הצמנט ואיכות המים לתערובת, ועוד. כשהכל עומד בדרישות, אפשר להתחיל ביציקה (במידה ואין בעיות מכאניות בציוד). זה נכון גם לגבי הברזל והאלמנטים אחרים, אין ספקים חיצוניים או קבלני משנה, העבודה שלנו מתחילה מהייבוא ונמשכת עד לכיפוף, חיתוך וההובלה.

מה ההתייחסות לנושא הבטיחות באתר?

החברה עובדת עפ"י התקנים הבינלאומיים ועומדת בדרישות:ISO-14001, ISO-18001, ISO-9001, ואחרים. היא מחויבת אליהם, לכן בכל אתר יש מהנדס בטיחות המוכר באיגוד המהנדסים המקומי ותפקידו הראשי הוא לדאוג לבטיחות, הגיהות ואיכות הסביבה. פה באזור הטבע משתקף 360 מעלות מסביב, והפרויקט בתכליתו בעל רגישות גבוהה לסביבה - אחרי הכל מדובר בייצור חשמל ממשאב טבע שלא מזהם את הסביבה.

ההנהלה באתר מחוייבת לשמירה על בטיחות העובדים וסביבת העבודה, כך שאנו דואגים לציוד מגן ברמה גבוהה לתדרוכים וסימוני מפגעים על מנת לשמור על חיי העובדים. מטרתנו לסיים את הפרויקט באופן בטוח ובהצלחה.

בתמונה: טל עם מנהל הפרויקט של אושק I ו-II, ברקע בניית שלב א', הסכר אושק II

הוסף תגובה
צור קשר