מדוע קיים מחסור במהנדסים אזרחיים ?

בכתבה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות", הודיע משרד התמ"ת כי קיים מחסור של כ- 2000 מהנדסי מים וכי ברצונכם ליזום תכניות להכשרת מהנדסי מים באמצאות קורס הסבה של מהנדסים ממקצועות אחרים. התמ"ת הודיע

כי המטרה היא – לספק את הצרכים המקומיים וכן למטרות יצוא ידע הנדסי בנושאי מים.

כמהנדס אזרחי \ מים הפעיל בתכנון ובמחקר מזה יותר מ- 45 שנה, הן במסגרת תה"ל והן במשך שנים רבות כעצמאי וכן כמי שעסק בהכשרת מהנדסי מים, כמורה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, עשר שנים בדרגת נספח א` (אקויולנטי לדרגת פרופ`/ח) מצאתי לנכון להגיב למודעה זו. 

תגובתי, המובאת להלן, מסבירה מדוע קיים מחסור במהנדסים אזרחיים ומדוע המצב יחמיר ומקצוע זה יגיע לדרגת שפל עד לצורך לייבא מהנדסים אזרחיים מחו"ל. דברים דומים אמרתי גם בכנס שערכה מעצ- החברה הלאומית לדרכים בע"מ, כתגובה לדברי מנכ"ל מעצ בע"מ ודברי דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהלינו על המחסור החמור הצפוי במהנדסים אזרחיים והמחסור בתלמידים ללימוד הנדסה אזרחית בטכניון.

 

תמונת מצב

 

קיים מחסור במהנדסים אזרחיים בתחומים שונים. מחסור זה יחריף בעתיד הקרוב, בפרט בהתייחס למהנדסים טובים ולמומחים. לדור הנוכחי של בעלי משרדים ומומחים כמעט שאין המשך. מעטים הסטודנטים אשר מצטרפים לפקולטות להנדסה אזרחית ואלה המצטרפים - מרביתם ברמה נמוכה יחסית.
תמיד היו מעט סטודנטים שבחרו להיות מהנדסי מים. מרבית הסטודנטים שלי במקצועות מים (לימדתי הנדסה הידראולית והנדסת ניקוז בשנת הלימודים הרביעית בטכניון) עזבו את המקצוע תוך מספר שנים של עבודה כמהנדסים.

חלק גדול מהמהנדסים האזרחיים העצמאיים ובעלי המשרדים לתכנון בהנדסה אזרחית – מצטערים שלמדו הנדסה אזרחית ושהם עוסקים בהנדסה אזרחית. למרביתם אין דור המשך. מרביתם לא ימליצו לילדיהם ולמכריהם ללמוד הנדסה אזרחית. בתחום המים המצב חמור יותר. יש מעט משרדים פרטיים אשר עוסקים בדרך כלל בהנדסה מים בסיסית מאחר שהמדינה, שהייתה נותן העבודה העיקרי לעבודות תכנון רציניות לא אפשרה להם לעסוק בהנדסת מים מתקדמת והעבירה עבודות אלה לתה"ל. תה"ל שהעסיקה מספר רב של מהנדסי מים, כולל יצוא ידע, הפכה לחברה פרטית וכיום כוח האדם ההנדסי – המקצועי שלה מתדלדל. אין המשך למהנדסים הטובים שהיו בחברה והידע שנצבר בה אינו מועבר לדורות הבאים.

אלמלא המהנדסים שהגיעו עם גל העלייה מארצות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר) המצב כיום היה חמור ביותר, עד לכדי משבר. יש לציין, שמרבית המהנדסים שנקלטו במשרדים פרטיים, מועסקים בשכר נמוך ולרוב ללא תנאים סוציאליים. השכר שמשרדי התכנון הפרטיים מקבלים עבור עבודות התכנון אינם מאפשרים לשלם שכר הולם ולשלם  עבור התוספות המקובלות במגזר הציבורי (פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות וכו`). 
 
כיצד הגענו למצב עגום זה במקצוע כל כך מעניין וחשוב כמו הנדסה אזרחית ?

 

בזאת אשמות ממשלות ישראל שגרמו להורדת תעריפים מתמדת וליצירת מצב שבו מרבית משרדי התכנון עוסקים בהישרדות !
אין ביכולתם להציע שכר הולם ותנאים סוציאליים הולמים, אין ביכולתם לקלוט מהנדסים ולהכשיר אותם לעתיד, ואין ביכולתם לתכנן ברמה גבוהה או ברמה שיוכלו להתגאות בעבודתם. מכריחים את המשרדים להתחרות על עבודות בתנאי מכרז – ולהוריד את המחירים לרמה שבקושי מאפשרת הישרדות, גם כאשר הם מתכננים ברמה נמוכה. כאשר ישנם "תעריפים קבועים" – הם נקבעים באופן חד-צדדי או תוך התעלמות מתשלום שכר הולם והוגן עבור העבודות הנדרשות. בתנאים אלה הביצוע יהיה יקר אבל התכנון יהיה זול, זה מה שחשוב לנותני העבודה הציבוריים.  

אנשי המקצוע במשרדי הממשלה ובסקטור הציבורי, שיודעים כי השכר אינו הולם ולכן העבודות נעשות ברמה נמוכה, מפחדים לצאת נגד הבוסים שלהם, באשר רובם מועסקים בחוזים מיוחדים וכדי לשרוד במשרותיהם – עליהם ליישר קו עם הבוסים שלהם. חלקם לא היו מעולם עצמאיים או בעלי משרדי תכנון ואין הם יודעים מהם הוצאות משרד תכנון ומה נשאר לבעלים מהסכומים שהם מקבלים. לכן, הם משווים את עלויות התכנון לשכר שלהם והם סבורים שבעלי המשרדים מתעשרים גם בשכר הקיים.
 
המדינה "שופכת" עשרות מיליארדי שקלים  לפרויקטי תשתיות ללא מחשבה הנדסית ממשית, ללא ביקורת הנדסית ראויה  ולעיתים אף וללא בדיקת חלופות, כנדרש בעבודה הנדסית.  המתכננים, שרוצים להתקיים, אינם מעיזים למתוח ביקורת על כך ואינם משמיעים את קולם.  הם שמחים שנותנים להם לעבוד בשכר ירוד.  הם יודעים, שמי שמעיז למתוח ביקורת ולהשמיע את קולו, או להטיל ספק בהחלטות המנהלים – יוחרם, על כל המשתמע מכך.  זאת יודעים כולם ! מרבית הלקוחות ונותני העבודה הממשלתיים והציבוריים, רוצים שהמתכננים והיועצים יהיו "יס- מנים" ( Yes Man) , שיעבדו בהתאם לתכתיבים שלהם, ובעיקר – שיסתפקו בשכר נמוך, כפי שהם יחליטו. גם כאשר ישנו תעריף קבוע – הוא קבוע כל עוד נותן העבודה הציבורי מחליט אחרת.

האווירה והיחס למשרדים הפרטיים ולעצמאיים וליוזמות הנדסיות פרטיות הוא מתנשא, מבטל, משפיל, רודני ומתעלם, תוך חריגה מכללי מנהל תקין - באופן שאינו מעורר רצון ויכולת לפתח הנדסה טובה ורמה הנדסית גבוהה. אין יחס ואין תגמול למומחים ולרמה הנדסית גבוהה. הדברים בולטים במיוחד בתעריפי החשב הכללי (תעריפי חשכ"ל) לעבודות עבור משרדי הממשלה לפי שעות עבודה. בתמחור זה אין תעריף עבור מומחים. ההבדל בין התעריף עבור מומחה או בעל משרד תכנון לבין זה שנקבע לשעת עבודה של מהנדס "רגיל" שאינו מומחה – זניח. התמחור הממשלתי לשעות עבודה הפך לגבול עליון, שממנו יש להפחית במכרזי תכנון. איך מתחרים במכרז ממשלתי לעבודה לפי שעות עבודה כאשר המחיר מהווה גורם, בעוד קיים חשכ"ל ?
 
כתוצאה מכך יש "תכנון זול", שאינו מאפשר בדיקת חלופות כדי למצוא את הפיתרון ההנדסי המתאים והזול. הממשלה מוציאה עשרות מיליארדי ש"ח על פרויקטים, שהוחלט לבצעם על ידי דרגים מנהליים, בדרך כלל חסרי כישורים הנדסיים והבנה הנדסית, ללא בדיקת הכדאיות, וללא בדיקת פתרונות חלופיים ולעיתים אף ללא בדיקה של הצורך. כאשר יש צורך במומחים – מחפשים חברה זרה ! זה טוב למזמין העבודה הציבורי כי זה מאפשר לו לנסוע לחו"ל לעיתים קרובות. אך זה הורס את מה שנותר מההנדסה בארץ.

לדוגמה: מפעל הימים מים סוף לים המלח – נקבע ע"י מר פרס ואנשיו שיהיה בתוואי זה משיקולים פוליטיים והוחלט להעביר הבדיקה והתכנון לחברה זרה. בעיית הצפת המלונות שלחוף ים המלח – הוחלט להעביר הטיפול לחברה זרה והנושא נמשך ונמשך, כי הדרגים המנהלים משנים את עמדותיהם. הטיפול בבעיית הבולענים לחוף ים המלח - תקוע מזה זמן רב. אין פותחים את הנושא לרעיונות חדשים ולמומחים שאינם מקורבים. נת"ע – איך ניתן לתכנן נתיבי תחבורה לגוש דן שלא בשילוב עם תכנון מקיף של התחבורה הציבורית? האם הנחיצות והפתרונות נבדקו באופן שקוף ? במקרה זה החברות המבצעות אינן מסכנות כמעט דבר – מרבית ההשקעה היא מהקופה הציבורית. תכנון יישוב הנגב והגליל - מי מטפל בנושאים אלה ? מומחים או מקורבים ? ועוד ועוד....

נציגי הממשלה עדיין לא הבינו ש"אין ארוחות חינם", שהתכנון הזול מוצא את ביטויו בביצוע יקר שבעתיים ולעיתים גם בתכנון כושל. זו לא הנדסה ! זו לא הנדסה אשר יכולה להיות אתגר וכוח משיכה לצעירים מוכשרים ולמהנדסים מוכשרים.
 
בכנס המחזור שלי, שנערך בטכניון – נפגשנו, מחזור 1960של הנדסה אזרחית. הנוכחים ייצגו עבודה מצטברת של יותר מ – 2000 שנים של עבודה בהנדסה אזרחית – תכנון, ניהול ויעוץ. הדעה הכללית, המשותפת לכולם, הייתה: חבל שבחרנו בהנדסה אזרחית. לא נמליץ ללמוד הנדסה אזרחית. השכר נמוך ואינו מתגמל ידע, ניסיון ועבודה קשה. מכריחים אותנו לעשות עבודה שטחית. היחס של נותני העבודה הציבוריים, ולא רק הם, אינו מאפשר הזדהות ושותפות אמת.. וכל זאת למרות שהנדסה אזרחית יכולה וצריכה להיות מרתקת ומעניינת.
 
בתחום הנדסת המים המצב חמור יותר. תה"ל הייתה במשך שנים רבות עד להפרטתה מונופוליסטית בתחום התכנון של מתקני מים ופרויקטי מים משמעותיים. המשרדים הפרטיים הופלו לרעה ולא שותפו בעשייה הממלכתית. נותר להם לעסוק בפרויקטים קטנים ומוגבלים. לכן הם לא יכלו להתפתח ולצבור ידע וניסיון . מרבית המהנדסים הטובים שהעזו לצאת מתה"ל לשוק החופשי – הוחרמו בפועל ע"י נציבות המים מבלי שניתנה להם האפשרות לתרום מהידע והניסיון שלהם. היה עליהם לעסוק בפרויקטים משניים ובעבודות מזדמנות כדי להתקיים. בתנאים כאלה לא היה ואין שום סיכוי להעסיק מהנדסים צעירים ולהעביר אליהם את הידע הקיים. כתוצאה - אין המשכיות של ידע. כאשר "דור הוותיקים" של תה"ל  יצא לגמלאות - מרבית הידע שנצבר בתה"ל נעלם.   

עכשיו, עם הרצון להשקיע בפיתוח, לאחר תקופה ארוכה של עשייה הנדסית מועטה, מתברר שאין מהנדסים המסוגלים לתכנן מפעלים ומתקנים משמעותיים, להוציא חלק מ"הפנסיונרים" שהולכים ונעלמים... המצב טוב יותר, במקצת, בתחום תכנון מתקני טיהור מי ביוב - נושא שטופל בעיקר על ידי משרדים פרטיים. גם כאן, במשך תקופה ארוכה, מרבית הפרויקטים עסקו בתכנון מפעלים ברמת טיהור נמוכה, להשבת קולחים לחקלאות. 
 
מה צריך לעשות ?

אם המדינה אכן רוצה שיהיו לה מהנדסים אזרחיים ישראליים (לא מיובאים) עליה לנקוט בצעדים הבאים :
1. עליה לדאוג לכך שהמהנדסים יוכלו להתפרנס בכבוד ולהיות מתוגמלים על ידע וניסיון.
2. עליה לדאוג לכך שיהיה ניתן לבצע הנדסה ברמה טובה ונכונה.
3. עליה לדאוג שהיחס למהנדסים ולמומחים , שמרביתם מהסקטור הפרטי, יהיה הוגן , ללא התעמרות וללא הפלייה.
4. עליה ליצור תנאים שיאפרו הכשרת מהנדסים צעירים במשרדי תכנון כדי לאפשר המשכיות והעברת ידע.
5. עליה לאפשר למשרדי תכנון לקבל עשיית פרויקטים גדולים ולא לפנות לחברות זרות. אם מתכננים ישראליים יהיו סבורים שיש צורך – הם יפנו וייצרו שותפויות עם חברות זרות, כך גם יצטבר ידע בארץ.
 
המצב היה שונה בעבר הרחוק. כאשר א.א.א.י ( ארגון המהנדסים והאדריכלים בישראל) היה בית להנדסה למהנדסים. כאשר בראש נותני העבודה הממשלתיים והציבוריים עמדו מהנדסים מהשורה הראשונה, שראו במהנדסים והאדריכלים הפרטיים חברים למקצוע ובעלי ברית מקצועיים ולא יריבים או נוכלים. אז נולדו "תעריפי האגודה", שלוו בדרישות שנוסחו בקפידה במטרה לאפשר עשייה הנדסית ואדריכלית ראויה, כמקובל בעולם הנאור, ולקבל שכר הוגן עבור כך. תעריפים אלה היו ועודם תעריפים הוגנים. כל שנותר הוא להתאימם לדרישות ולפרויקטים המבוצעים היום.
אך הבסיס קיים. הוא ברור והוגן ובלתי מתחכם. אין צורך בעו"ד כדי לחתום על קבלת עבודה הנדסית.
כן, יש להחזיר עטרה ליושנה .
 
יצוא ידע הנדסי

ידע הנדסי למטרות יצוא חייב להיות ידע ברמה הנדסית גבוהה ו/או ייחודית. מהנדסים "רגילים" יש בכל מקום ובכל מדינה ולכן הם לא צריכים שנייצא להם מהנדסים "רגילים".

ידע ברמה גבוהה מתפתח ונוצר במשולב עם ניסיון בעשייה. ניסיון נרכש תוך כדי מחקר, תכנון ופעילות הנדסית ברמה גבוהה ומקיפה במשך שנים רבות, או ע"י שילוב של פעילויות רב– תחומיות מעין אלה. לא ניתן לרכוש אותו בקורסים קצרים  ואף לא באמצעות לימודים אקדמיים, אפילו ממושכים. ההתמודדות עם בעיות המחייבות מציאת פיתרונות ותכנון של פרויקטים מורכבים - גורמים לצבירת ידע בקרב מהנדסים בעלי יכולת אינטלקטואלית מתאימה המעורבים בפעילויות מעין אלה. מהנדסים כאלה אינם יכולים להתפתח בתנאים הנוכחיים במדינת ישראל.

הוסף תגובה
צור קשר