מניעת וכיבוי שריפות

אובדן החיים והרכוש, והפגיעה הקשה באחד ממשאבי הטבע המועטים של ישראל בשריפת הענק בכרמל מצדיקים ללא ספק דיון ציבורי ומקצועי בנושא בטיחות האש בישראל ובתפקוד נציבות כבאות והצלה. עם זאת, ראוי לדחות לפי שעה את תגובות הבטן המהירות של הדיוטות ופוליטיקאים, שדורשים חיזוק מיידי של הנציבות ע"י תוספת תקציב, כבאים, מכוניות כיבוי ומטוסי כיבוי, וכמובן עריפת ראשם של "האשמים" בשריפה ותוצאותיה הטרגיות. בדיון כזה יש להפנים גם את השינויים המהותיים שחלו בעולם בתפיסת ההגנה מפני שריפות, ולהכיר את המסקנות של מחקרים שנעשו בשטח זה בעולם ובארץ.

שריפות מלוות את האדם מקדמת דנא. בעבר הרחוק, הן היו מלווות במספר אדיר של נפגעים ובנזקים כלכליים עצומים. פגיעתן האיומה רוסנה במשך השנים עלידי תקנות בניה, הקמת מערכים יעילים של שירותי כבאות, ואימוץ מסקנות של מחקרים במדעי האש והנדסת בטיחות האש. המסקנה החשובה ביותר ממחקרים אלו היא ללא ספק כי יש לתת עדיפות ראשונית למניעת שריפות. במקביל יש לפעול לכיבוי ומיתון נזקי שריפות בבניינים ובמשאבי הטבע ע"י תכנון מגובש של אסטרטגיה, תקנות ועקרונות פעולה, וכמובן אכיפתן. כמו כן, מלמדים מחקרים אלו והניסיון בארצות שונות כי  בתכנון בניינים אין להסתפק בתקנות מרשמיות 

(Prescription Based Standards) המכתיבות את צורת הבניין ואביזריו, כמו, למשל, התקנה הדורשת להתקין בחדרי מדרגות פתח עליון לשחרור עשן. בנוסף להן יש לתקן תקנות תפקוד (Performance Based Standards). אלו הן תקנות הדורשות בדיקה מוכחת של תפקוד הבניה או הפרויקט במצבים שונים, למשל ע"י מודלים המדמים את תנועת העשן בבניין בעת שריפות. ראוי לציין בהקשר זה כי גם ברוב התקנות המרשמיות המתקדמות מצוין כי השימוש בהן חייב להיעשות על ידי מהנדסי מניעת שריפות.


ברור כי תקנות תפקוד, במיוחד בשטח מניעת שריפות, מטילות על כל מתכנן פרויקט ועל הבודק את תפקודו אחריות רבה יותר וקשיים רבים יותר מאשר תקנות מרשמיות, מאחר שבעת בדיקת תפקוד בנין, למשל, הוא חייב לזהות אירועים ומצבים המסכנים את הבניין ו/או את השוהים בו. לכן מלוות תקנות-תפקוד בשטח הנדסת האש בהנחיות מרשמיות של מצבים ומטרות שיש לבדוק. למשל, תקנות כאלו מגדירות את תפוקת החום של,"שריפת התכנון", בסוגים שונים של בניינים. אולם, על המתכנן ועל המאשר בניין כל שהוא להבטיח כי אין הוא מתוכנן לאחסן כמות או סוג של דלק העשויים ליצור שריפה גדולה יותר. בתכנון מחסן, למשל, לא תמיד מקובל לדרוש את עמידותו באש ומסתפקים בתכנון שיבטיח כי בפרק הזמן המספיק לבריחת העובדים לא יווצרו עשן או אש שיחסמו את בריחתם. כמו כן יש לבדוק את אפשרויות מעבר השריפה למבנים סמוכים.

 

ברור לפי כך כי אם הייתה נבדקת, על פי תקני תפקוד, בטיחות האש בכרמל, היה על הבודק להדמות פריצת שריפות אפשריות במקומות טיפוסיים ולבדוק את אופני ההתפשטות האפשרית של האש בתנאי אקלים ורוח שונים ואת אופציות הכיבוי המתאים בכל מצב ומצב.

 

בעולם מתקנים תקנות כאלו בשיתוף עם מהנדסים וחוקרים בשטח הנדסת מניעת שריפות - Fire Prevention Engineering. זהו מקצוע הדורש 4-5 שנות לימוד לפחות ולא ניסיון קרבי או קורס מזורז, בודאי שלא ניסיון בכיבוי שריפות. תכנון כזה חייב כמובן להתאים לתנאים המקומיים של האקלים, הבניה ותרבות המגורים, ויש כמובן לרענן אותו בתמידות על מנת להבטיח את יעילותו. ברוח זאת פרסם שירות היערות הפדראלי בארה"ב (US Forest Service) באוגוסט ש. ז. תכנית לגיבוש מחודש של האסטרטגיה העוסקת, בין השאר, במניעה ובניתוח היעילות של תגובות לפריצת שריפות ביערות. בישראל לא נעשה מחקר דומה. סביר להניח כי מחקר כזה עשוי היה למנוע או לפחות למתן את נזקי השריפה בכרמל.

 

לפני כ- 10 שנים נערך במימון משרד הפנים במכון הלאומי לחקר הבניה, שבטכניון, ע"י  פרופ` מ. פורה פרופ/ח ר. בקר ואינג` ש. נתנאל, מחקר מקיף על בטיחות אש בבניינים גבוהים בישראל. מסקנות המחקר: סוכמו במשפטים הבאים: "המצב הקיים הוא מסוכן ופרדוכסלי, אך הוא טיפוסי למערכות מיושנות הנשענות על תקנות מרשמיות: חלק מן הבניינים הגבוהים שנבנו בעבר והנבנים היום בישראל אינם מוגנים כנדרש בארצות עם תקנות בטיחות - אש מתקדמות, לעומת זאת, הפיקוח על מניעת שריפות מקפיד, ללא פשרות, על התקנת מערכות יקרות, שאינן מתפקדות. יתר על כן, אף כי המערכת מודעת לכך, לא נעשה דבר לשינוי המצב".

 

דוגמה טיפוסית היא "חדר המדרגות המוגן", האמור להבטיח דרך פינוי נקייה מעשן לדיירים מן הקומות העליונות של בניין גבוה בעת שריפה בקומות התחתונות. המחקר מראה בברור כי חדרי המדרגות המוגנים הנבנים על פי התקנות הִמרשמיות הקיימות בישראל אינם מוגנים מפני חדירת עשן. עם זאת הראה המחקר כיצד ניתן לשפר בקלות את תפקודם של חדרי מדרגות כאלו. למשל, ע"י פתיחת פתח אוורור בתחתית חדר המדרגות, בנוסף לפתח האוורור העליון, הנדרש בתקנות, והבטחת סגירה של דלתות האש בקומות השונות, שמרבית הדיירים פותחים אותם, על ידי מנגנון סגירה המופעל בעת שריפה. מסקנות אלו לא אומצו ע"י הנציבות ולא הובאו לידיעת המתכננים.

 

ברור מכל אלו כי יש להפוך את נציבות כבאות והצלה לנציבות ארצית המתמקדת בראש ובראשונה במניעת שריפות, וכמובן גם במיתון הנזק של שריפות, הכולל גם את כיבוין המיידי של שריפות. על נציבות זאת יש להטיל את המשימה להכין תקנות תפקוד, שתבטחנה רמה גבוהה של בטיחות אש בישראל, המתאימות לתנאי הארץ. אימוץ תקנות זרות אינו פתרון מספיק. התקנת תקנות כאלו מחייבות כמובן זמינות של מומחים בעלי ניסיון בהנדסת בטיחות אש, ותקציבים לכיסוי עלות הפיתוח של תקנים ותקנות, ולאכיפתן. יתר על כן, היא מחייבת להקנות למתכננים יכולת תכנון המבוססת על העקרונות של הנדסת בטיחות אש. אין בישראל אוניברסיטה המכשירה מהנדסי בטיחות אש. אולם, בוגרי פקולטות להנדסה יכולים לסיים במשך שנתיים באוניברסיטאות בחו"ל את לימוד הידע הנדרש במקצוע זה וכמובן לקבל תואר של מהנדס בטיחות אש.

 

ברור לכן כי על מנת להגיע ליכולת כזאת יש להפוך את נציבות כבאות והצלה בישראל לנציבות (ארצית) למניעת וכיבוי שריפות, המתבססת על מספר לא קטן של מהנדסי מניעת שריפות. זוהי כמובן משימה קשה ורב שנתית.

 


מתוך Ynet

...המבקר הזהיר כי מערך הכבאות עלול לקרוס עקב העומס הצפוי עליו בשעת חירום. הוא מצא כי המצב כיום גרוע ממה שהיה לפני ארבע שנים ומצא כי הכבאים סובלים ממחסור בציוד וכוח אדם.

במקום לתקן את הליקויים - הם נעשו חמורים יותר: מבקר המדינה, שחשף שורה ארוכה של ליקויים בדו"ח

 
 

המבקר מצא ליקויים מהותיים, בנוגע להיערכותם הארגונית של שירותי הכבאות. לדבריו, נמצאו חוסרים בכל הנוגע לכוח אדם, לפריסת התחנות ולכלי רכב וציוד ש"בגללם עלולה להיגרם פגיעה חמורה מאוד בכשירותם המבצעית של שירותי הכבאות בזמן חירום". לדברי המבקר, בזמן חירום לא יוכלו שירותי הכבאות - במצבם הנוכחי - להתמודד עם מספר גדול של אירועים, שחלקם יתרחשו באותו זמן, ובמשך זמן ממושך. המבקר הזהיר כי מערך הכבאות עלול לקרוס עקב העומס הצפוי עליו ולא לספק לתושבים את השירותים הנדרשים ובעקבות זאת תושבים רבים יימצאו בסכנת חיים ממשית. 


"מערך הכבאות עלול לקרוס". כבאים בשריפה בכרמל (צילום: AP)
 
נציבות הכבאות לא בחנה בשנים האחרונות את התאמת תקן כוח האדם של שירותי הכבאות לעת שיגרה לגידול שחל באוכלוסיה, ואילו הייתה עושה זאת הייתה לומדת על המחסור בכוח אדם, הן בעיתות שגרה והן בעיתות חירום. עוד נמצא כי נציב הכבאות, רב טפסר שמעון רומח, לא קבע תקן כבאות עדכני לעת שגרה ולעת חירום, למרות שהיה צריך לעשות זאת.
 
עוד כתבות וניתוחים מדו"ח המבקר:
 המחסור בכוח אדם בולט ומעיב על עבודת שירותי הכבאות. בעת שגרה כולל מערך כיבוי האש 1,948 משרות, מהן 1,381 משרות של כבאי משמרות (ירידה מ-1,532 בשנת 2006).בפועל כללה מצבת כוח האדם 1,685 משרות. נכון למרס 2010, שירתו 1,195 כבאים - 186 פחות מהתקן. הכבאים אינם זוכים להכשרה נאותה. הוא כתב כי בית הספר לכבאות והצלה, המכשיר את הכבאים לעבודתם בעת שגרה ובעת חירום, פועל במתקן שאינו מאפשר להכשיר את הכבאים בהתאם לתקנים בינלאומיים והשימוש בו לאימונים כרוך בסיכון חייהם של הלומדים.
 
עוד נמצא מחסור חמור ברכבי הכיבוי. תקן כלי הרכב לעת שגרה היה 519, אך חלקם בני יותר מ-20 שנה, ולכן מספר כלי הרכב התקניים היה 349. אולם 101 מהם סווגו כ"לא-תקניים" עקב היותם מיושנים, בני 20 שנה ומעלה; בשירותי הכבאות שרר מחסור בציוד, ובכלל זה קסדות, מסכות להגנה על הנשימה ומפות שטח. בשירותי הכבאות שרר מחסור בציוד, ובכלל זה קסדות, מסכות להגנה על הנשימה ומפות שטח. לדברי המבקר, רכבי כיבוי והצלה הם ציוד בסיסי וחיוני בפעילות שירותי הכבאות בעיתות שגרה כמו בעיתות חירום וההצטיידות בהם בהיקף הדרוש נועדה במהותה להציל חיים, ולכן על משרד הפנים ומשרד האוצר לגבש בדחיפות תכנית הצטיידות ולהקצות תקציב ליישומה.
 

"לנציב הכבאות אין שליטה בשטח" 

אין מרכז ניהול ושליטה, המיועד להפעלה מרכזית ומתואמת של כל איגודי הכבאות. נמצאו ליקויים במספר תחנות הכיבוי ופריסתן. הן אינן יכולות למלא את הדרישות בעת חירום. תחנות הכיבוי בארץ אינן מקושרות ביניהן במערכת ממוחשבת ומערכת הקשר בין רכבי הכיבוי, ובינן לתחנות הכיבוי, מבוססת על מכשירי קשר ישנים, הפועלים בתדרים מעטים. עובדה זו גורמת למגבלות בשימוש בקשר בעת עומס אירועים.  
 
מעל לכל הבעיות האחרות עומדת סוגיית המבנה הארגוני הקיים של שירותי הכבאות, שאותה מגדיר המבקר "בעיית יסוד חריפה בעת חירום". מדובר "במחדל מתמשך ובמצב חמור", שלדברי השופט לינדנשטראוס, "חיי רבים עלולים להיות תלויים בו ואשר עלול לגרום לנזק רב מאוד לרכוש והוא מחייב בראש ובראשונה את שר הפנים, במשולב עם שר האוצר ושר הביטחון, להידרש בדחיפות לתקנו, ויפה שעה אחת קודם".  
 

לדבריו, לנציב הכבאות אין יכולת ממשית של פיקוד ושליטה על הכוחות בשטח, כאשר נדרשים בשטח יכולת מובהקת של ראייה כוללת, ריכוז מאמץ, גמישות וניידות. בשירותי הכבאות אין גורם מרכזי המוסמך לקבל החלטות על הקצאת משאבים ותעדופם בעת חירום, ועלולה להיות לכך השפעה קריטית בשעת חירום. הוא הצביע על כך שכשל מתמשך זה הונח לפתחו של משרד הפנים, ושל השר העומד בראשו, כמי שהאחריות לשירותי הכבאות מוטלת עליו.

 

אלי ישי בביקור בעוספיה בעת השריפה בכרמל (צילום: אבישג שאר-ישוב)
 
למרות החלטת ממשלה ממאי 2008 על הקמת רשות ארצית לכבאות והצלה, במועד סיום הביקורת טרם חל כל שינוי במבנה שירותי הכבאות. לדעת המבקר, אם לא ייעשה שינוי במבנה הארגוני בשירותי הכבאות לא יוכל מערך הכבאות לפעול באופן מיטבי בזמן חירום, כיוון שלנציב הכבאות אין יכולת ממשית של פיקוד ושליטה על הכוחות בשטח, בייחוד בזמן חירום שבו נדרשת מנציב הכבאות יכולת מובהקת של ראייה כוללת, ריכוז מאמץ, גמישות וניידות, בעוד האמצעים העומדים לרשותו מוגבלים.
 
מבקר המדינה, כמו גם ועדות קודמות שבחנו את הנושא, מגיע למסקנה שאין מנוס מהפיכת מערך הכבאות ממערכת של שירותים מוניציפאליים לשירות כבאות ממלכתי מאוחד שבראשו יעמוד נציב בעל סמכויות פיקודיות. מבקר המדינה קורא לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לפעול להבטחת יישומה של ההחלטה להקים רשות ארצית לכבאות והצלה. "על שר הפנים ועל שר האוצר ללבן את המחלוקות ולגבש את תזכיר החוק בדבר הקמת רשות ארצית לכבאות והצלה כדי שיהיה אפשר להפיצו בהקדם".
 

המבקר כתב עוד, כי ראוי לבחון את הצעתם של אלי ישי ומאיר שטרית, באשר למקומו של מערך הכבאות, והאם יש להותירו במשרד הפנים או להעבירו למשרד אחר. אולם לדברי המבקר, "יש חשיבות עליונה לשנות תחילה את המבנה הארגוני הבסיסי של שירותי הכבאות, וזאת ללא התניות או עיכובים, וזאת כדי לספק מהר ככל האפשר מענה מיטבי מול האיום ומוטב שעה אחת קודם, כל השעיה נוספת בנושא זה תהיה חלילה לרועץ למדינה".

הוסף תגובה
1 תגובות
התמונה של אנונימי
גדכדגכ
ממליץ על שימוש במערכת כיבוי אש ספרינקלרים. זאת מערכת המסייעת בשלביה הראשונים של השריפה בצורה עצמאית. למידע נוסף מציע להיכנס לסרטון הבא ואף להתקשר ולדבר עם אנשי הצוות על הנושא. https://www.youtube.com/watch?v=oqdPDUcVU7M
צור קשר