נשים בונות את העתיד - גם בענף הבנייה

ענף הבנייה והתשתיות הוא אחד התחומים המשמעותיים ביותר במשק הישראלי. הוא מניע את הכלכלה, משפיע על סדר היום הציבורי, ובעיקר קובע איך תיראה המדינה שבה אנחנו חיות. ובכל זאת, מי שמסתובבת באתרים, בישיבות תכנון או בדיוני ניהול פרויקטים יודעת - כמעט אין שם נשים. 

זו לא שאלה של יכולת או של כישורים. נשים רבות לומדות הנדסה, ניהול פרויקטים, אדריכלות, ניהול וביצוע. אבל מעטות מהן מגיעות לעמדות ניהול בכירות בענף, או נשארות בו לאורך זמן. 

הסיבה לכך לא נעוצה רק בתרבות הארגונית, אלא גם במבנה החיים. 

יום עבודה שמתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים אחרי השקיעה, נסיעות ארוכות לאתרים מרוחקים ולוח זמנים שאינו מתחשב במסגרות חינוך או במשפחה, כל אלה מקשים מאוד על נשים (וגם על גברים) לשלב קריירה בתחום עם חיי משפחה. 

זו לא בעיה פרטית של אישה אחת - זו שאלה מערכתית. 

וכאן מגיע הצורך לחשוב אחרת. 

אם רוצים באמת לראות יותר נשים בענף - לא די לומר "אנחנו בעד גיוון". צריך לייצר פתרונות מעשיים: 

• מודלים של עבודה היברידית גם בענפים "שטחיים", בעזרת טכנולוגיות ניהול ובקרה מתקדמות. 
• חלוקת תפקידים גמישה בין שטח למשרד, כך שנשים יוכלו להתפתח מקצועית גם אם אינן בכל יום באתר. 
• תכנון אתרי עבודה עם נגישות תחבורתית, לרבות שאטלים או הסעות מאורגנות. 
• מסגרות תומכות להורים, בין אם זה סבסוד צהרונים, שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות, או פשוט תרבות ארגונית שמכירה בכך שעובדות ועובדים הם גם הורים. 

אבל לצד האחריות של הארגונים והמעסיקים -  יש גם אחריות שלנו, הנשים.  כדי לפרוץ דרך, צריך לעיתים לקבל החלטה מודעת - החלטה שלא לוותר. 

להאמין שמקומנו גם שם, בשטח, בישיבות, בהחלטות. להבין שהורות היא משותפת ושהאבות שותפים מלאים בבית ובמשפחה, בדיוק כפי שאנחנו שותפות מלאות בקריירה. 

המאבק לשוויון תעסוקתי איננו רק דרישה לשינוי חיצוני; הוא גם הזמנה לשינוי פנימי. 
לבחור לא להתנצל על שאיפות, לא לוותר על קידום בשם "איזון", אלא לבנות את האיזון מחדש - יחד. 

מי שנמצאת בענף יודעת שזו לא דרך פשוטה. לפעמים היא דורשת עקשנות, לפעמים ויתורים. אבל היא גם מאפשרת תחושת משמעות אמיתית - לבנות, לנהל, להשפיע. 
ובענף כל כך חשוב לכלכלה ולחברה, זה לא מובן מאליו. 

יותר נשים בענף הבנייה זה לא עניין של "שוויון מגדרי" בלבד, או של צדק חברתי, אלא של תבונה - של שימוש מלא בכישרונות וביכולות הקיימות בחברה. 
המציאות תשתנה כשגם המעסיקים יפתחו את הראש, וגם הנשים תחליטנה לתפוס את המקום שמגיע להן.