פס''ד העוסק ביחסי רוכש-מוכר \ קבלן עפ''י חוק המכר דירות

פס"ד שניתן לאחרונה (5.4.09) בבימ"ש המחוזי בירושלים
ע"י כב` השופטת יהודית צור - סגנית נשיא [פורסם ב"נבו"].

* המקרה עוסק ביחסים בין צדדים שמעורבותם וההסכמות ביניהם חרגו ממערכת יחסים והתקשרות רגילה שבין  מוכר לרוכש (מ.ל).

לגוף פסה"ד: ע"א

2467/08.


נקבע בפסה"ד שלמרות תחולתו של חוק המכר (דירות), לאור הסכמות מאוחרות לפיהן יופטר המוכר מאחריות לאחר שיתוקנו ליקויים מסוימים ולמרות שהוראות החוק הינן קוגנטיות, הרי שהקונה יכול לוותר בדיעבד על זכויותיו ביחס לאי התאמה בבנייה שדבר קיומה ומשמעותה ידועים לו.

פסה"ד בערעור על החלטת בימ"ש השלום אשר דחה את תביעת המערערים בגין ליקויי בנייה בבית שרכשו מהמשיבים . ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור ממס` נימוקים:

 

- שני הצדדים הם אנשים פרטיים שווים בכוחם, כאשר דווקא המערערים (הקונים) היו מיוצגים על ידי עו"ד בעת עריכת העסקה, בניגוד למשיבים. בימ"ש השלום קבע, כממצא עובדתי, כי אכן התקיימו בין הצדדים הסכמות, המאוחרות להסכם המכר ואף למועד כניסת המערערים לבית, לפיהן יופטרו המשיבים מאחריות לאחר שיתקנו ליקויים מסוימים בבית.

 

- המחוזי אישר קביעת בימ"ש השלום שקבע כממצא עובדתי כי למערערים אכן הייתה ידיעה קונקרטית וברורה על מרבית הליקויים, ידיעה שנבעה בעיקרה מכך שהמערערים עצמם היו מעורבים במידה ניכרת בתכנונו ובבנייתו של הבית, ואף דרשו להכניס בו שינויים רבים שהביאו להיווצרות הליקויים או מנעו את האפשרות לתקנם.

 

פסק-דין

 

1. לפניי ערעור שהגישו יורם וסמדר גורביץ (להלן – המערערים) על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט י` מילנוב) בת"א (י-ם) 14848/94 [פורסם בנבו], מיום 22.6.08, בו נדחתה התביעה שהגישו נגד יובל ושלמה קופיץ (להלן – המשיבים) בגין ליקויי בניה שונים שהתגלו בבית שמכרו המשיבים למערערים.

רקע עובדתי
2. ביום 24.11.91 חתמו המערערים והמשיבים על הסכם (להלן – הסכם המכר, נספח א` לכתב התשובה) לפיו המערערים ירכשו מהמשיבים בית מגורים בן שישה חדרים, מטבח וחדרי שירותים במגרש 112ב, חלקה 1 בגוש 30302 במבשרת ציון (להלן – הבית) תמורת סכום של 265 אלף דולר. המשיבים הם שבנו את הבית, והם מסרו את החזקה בו למערערים בחודש דצמבר 1991, לאחר חתימת הסכם המכר. זמן מה לאחר שנכנסו לבית, השלימו המערערים את התשלום למשיבים.

 

3. ביום 22.9.94 הגישו המערערים תביעה נגד המשיבים על סך של 122,000 ₪. בכתב התביעה נטען כי בסמוך למסירת הדירה פנו המערערים למומחה על מנת שיאמוד את הליקויים בבית, וזה מצא ליקויים בהיקף של 17,350 דולר בתוספת מע"מ. לטענת המערערים הם פנו תחילה למשיבים על מנת שיתקנו את הליקויים, אולם אלה ביצעו פעולות מינוריות בלבד ולכן הם נאלצו לתקן חלק מהליקויים בעצמם. בכתב התביעה נטען כי לאחר שנתגלו בבית ליקויי רטיבות פנו המערערים למשיבים בשנית, ואלה פנו אל חברת איטום (צד ג` בערעור שלפניי) שביצעה עבודות איטום שלכאורה כשלו. בכתב התביעה ביקשו המערערים פיצוי על ירידת ערך הדירה, סבל, עגמת נפש, ועלות דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים.

 

4. ההליך שלפניי שהחל בהגשת התביעה ביום 22.9.94 וטרם הגיע אל סיומו המיוחל, מתברר בבתי המשפט משך תקופת זמן בלתי סבירה של 15 שנים. בתחילה נדון התיק בפני כבוד השופטת מזרחי, שמינתה את המהנדס עמירם גוטמן כמומחה מטעם בית המשפט, והוא הגיש את חוות דעתו ביום 25.6.96. בעקבות חוות דעת זו הגישו התובעים ביום 14.7.96 כתב תביעה מתוקן בו הועמד סכום התביעה על סך של 189,678 ₪ (נספח ז` לכתב התשובה). כתב התביעה המתוקן מפרט את הפיצוי בגין ראשי הנזק המבוקשים: ליקויי בנייה (64,959 ₪), תיקונים עצמיים (12,730 ₪), מגורים חלופיים (22,500 ₪), ירידת
הוסף תגובה
צור קשר