פרק 47: מהמטרו לאוורסט: על פרויקטים, אנשים ומה שביניהם | יובל תמיר ודרור סופרו

בפודקאסט של CivilEng אנחנו נפגשים עם אנשי מקצוע מעניינים ומובילי דעה בענף הבנייה והתשתיות בישראל, במטרה לחשוף את הסיפורים מאחורי הקלעים ולהציג את האתגרים, ההזדמנויות והחדשנות שבתעשייה.

בכל פרק אנחנו מראיינים אנשי מקצוע, שחולקים תובנות וניסיון רב על התחומים שמעצבים את תעשיית הבנייה בישראל. דרך שיתוף הידע והניסיון של המרואיינים, הפודקאסט מעניק למאזינים ערך מקצועי ומעשי, כמו גם השראה לקידום ופיתוח.

• מראיין: לירן לוין

רוצים להשתתף בפודקאסט?  צרו קשר >>

תקציר: פרק 47

ישראל נכנסת לשנים של פרויקטי תשתית בהיקפים שלא הכרנו בעבר - מטרו, מסילות, כבישים, מנהרות ופרויקטים של מיליארדי שקלים.

אבל מי יתכנן, ינהל ויבצע את כל זה?

בפרק הזה של ״תוכנית ביצוע״ ישבתי עם יובל תמיר, מנכ״ל אמי מתום, ועם דרור סופרו, משנה למנכ״ל דנה הנדסה, לשיחה פתוחה על מה שקורה באמת מאחורי הקלעים של הפרויקטים הגדולים בישראל.

דיברנו על היחסים בין המזמין, חברת הניהול, המתכננים והקבלנים; על Design-Build ועל חלוקת סיכונים; על מה הופך תכנון ל״תכנון טוב״; ועל הסיבה שפרויקט יכול להיות מלא באנשי מקצוע מצוינים - ועדיין לא לעבוד.

משם המשכנו לאחד האתגרים הגדולים של הענף: המחסור באנשי מקצוע. האם יש מספיק אנשים לכל הפרויקטים שבדרך? למה ניסיון עדיין אי אפשר לקצר? מה השתנה אצל הדור הצעיר, ומה AI וטכנולוגיה יעשו לעבודה שלנו בשנים הקרובות?

ולקראת סוף הפרק השיחה עוברת למקום אחר לגמרי, כשיובל מספר על הטיפוס לאוורסט - ועל ההתמודדות שלו במשך שנים עם טרשת נפוצה.

שיחה על הנדסה, ניהול, אנשים, טעויות, ניסיון - ועל הסיבות שבגללן, גם אחרי כל השנים, הם עדיין משוכנעים שאנחנו במקצוע הנכון.

ניתן למצוא את הפרקים בכל נגני הפודקאסט המובילים, כמו גם בערוץ היוטיוב שלנו!

האזינו לאודיו:

צפו בוידאו:

תקציר AI של הפרק

יובל תמיר, מנכ״ל אמי מתום, ודרור סופרו, משנה למנכ״ל דנה הנדסה, מגיעים לשיחה על מה שקורה מאחורי הקלעים של פרויקטי התשתית הגדולים בישראל — אבל מהר מאוד מתברר שהסיפור הוא לא רק הנדסי.

יובל, קונסטרוקטור במקור, מנהל כיום חברה של כ־220 עובדים. במקביל הוא משרת במילואים באופן פעיל ומטפס כבר שנים על פסגות ברחבי העולם. דרור מנהל בדנה הנדסה מערך שעוסק בפרויקטים מהקטנים ועד לפרויקטי ענק של מיליארדי שקלים.

אחד הנושאים המרכזיים בשיחה הוא מערכת היחסים בין המזמין, חברת הניהול, המתכננים והקבלנים. בפרויקטים גדולים יש עשרות גופים, יועצים וחברות שצריכים לעבוד יחד, וחברת הניהול נדרשת לתכלל את כל המערכת הזאת.

השיחה נוגעת גם בשיטת Design-Build. לדברי דרור, לא מספיק להעביר אחריות לקבלן ולצפות שהוא יפתור הכול. המזמין חייב להגדיר היטב את חוקי המשחק ולייצר חלוקת סיכונים נכונה. אם קושרים לקבלן את הידיים, מאבדים את היתרון של השיטה; אם נותנים לו חופש במקומות הנכונים, הוא יכול להביא שיטות ביצוע, ניסיון ופתרונות יעילים יותר.

יובל מוסיף שבפרויקטי Design-Build נדרשת דווקא חברת ניהול חזקה מאוד. כשהוא מתכנן מטעם המדינה, תפקידו לבחון את החלופות שהקבלן מציע. כשהוא עובד עבור הקבלן, המטרה היא לבצע Value Engineering ולמצוא פתרון שמנצל את החוזקות שלו.

אבל שניהם מסכימים שבסוף, הצלחה של פרויקט תלויה לא רק בחוזים ובתכנון אלא בעיקר באנשים.

לדברי דרור, אפשר לרכז בפרויקט אנשי מקצוע מצוינים, אבל אם אין ביניהם ״דבק״ — זה לא יעבוד. יובל מתאר מערכת יחסים טובה ככזאת שבה לא זורקים את האחריות מצד לצד, אלא מרגישים שיש פרטנר שנכנס איתך ״מתחת לאלונקה״.

מכאן השיחה עוברת לקנה המידה החדש של ענף התשתיות בישראל. פרויקטים שבעבר נחשבו עצומים והסתכמו במאות מיליונים, הפכו היום לפרויקטים של מיליארדים. הקו המהיר לירושלים, המטרו, מסילות חדשות, כביש 6 ופרויקטים נוספים מייצרים לשוק ניסיון וידע שלא היו כאן בעבר.

אלא שלצד ההיקפים הגדלים מגיעה בעיה אחרת: מי יתכנן וינהל את כל הפרויקטים האלה?

יובל מצביע על מחסור במתכננים ובאנשי מקצוע במספר תחומים. דרור מוסיף שהבעיה קשורה גם למודל התגמול של המדינה ולמעמד של המקצועות הטכניים. לדבריו, אם רוצים יותר אנשי מקצוע טובים, צריך להתחיל הרבה קודם — בחינוך ובהחזרת הערך למקצועות הטכניים.

השניים מדברים גם על הדור הצעיר. יובל רואה צעירים מוכשרים מאוד, עם יכולות טכנולוגיות גבוהות ופחות פחד מכלים חדשים. מצד שני, הוא מדגיש שבהנדסה אזרחית אי אפשר לקצר הכול: צריך לעבור פרויקטים, לצבור ניסיון וללמוד להתמודד עם אנשים ומצבים מורכבים.

מבחינתו, טייטלים פחות מעניינים מהשאלה מה האדם באמת עשה בתוך הפרויקט.

דרור מדגיש בהקשר הזה גם את החשיבות של תרבות שמאפשרת לטעות. אנשים צריכים לקבל אחריות, לנסות, לטעות וללמוד — בלי שכל טעות תהפוך מיד לאירוע משתק.

גם AI נכנס לשיחה. שניהם לא חושבים שהוא עומד להחליף את אנשי המקצוע, אלא להפוך לכלי משמעותי שיאפשר לעבוד מהר יותר ולעשות יותר. יובל מזהה דווקא הזדמנות בשילוב בין המהנדסים הצעירים, שמגיעים עם יכולות טכנולוגיות, לבין הוותיקים שמביאים ניסיון של שנים.

לקראת סוף הפרק השיחה מקבלת תפנית אישית.

יובל מספר שלפני כ־20 שנה אובחן עם טרשת נפוצה. לאורך השנים הוא התמודד עם התקפים קשים, כולל שיתוק זמני ופגיעה בראייה ובשמיעה. לדבריו, חוסר הוודאות שמלווה את המחלה גורם לו לא לדחות דברים שהוא רוצה לעשות.

הטיפוס לאוורסט ולהוטסה היה מבחינתו חלק מאותה תפיסה — לדחוק את הגבולות ולהוכיח לעצמו שאפשר להמשיך להציב מטרות גם לצד המחלה.

בסיום, כשנשאלים השניים אם היו ממליצים לדור הצעיר לבחור בהנדסה אזרחית, שניהם משיבים בחיוב.

למרות האתגרים, הם רואים בענף מקום שיש בו היום יותר אפשרויות, יותר פרויקטים ויותר עשייה מאי פעם — ובעיקר הזדמנות אמיתית להיות חלק ממשהו שנשאר אחריך.