בין המדורה למיקרוגל: עומס מנטלי מאז ועד היום

13.11.2025

אנחנו חיות בעידן שבו נשים הגיעו להישגים מרשימים בכל תחום. יש יותר נשים בתפקידים בכירים, יותר מנהלות, יותר יזמיות, גם בעולמות הנדל"ן והטכנולוגיה. זה מרגש, זה חשוב, וזה סימן שהעולם מתקדם. אבל האם זה באמת שחרר אותנו? או שזה רק הוסיף עוד שכבה של עומס בלתי נראה?

הצצה לתוך הראש שלנו

בין הישיבה הראשונה בבוקר לרשימת קניות לסופר, בין טלפונים חשובים ללקוחות לבדיקה אם יש קופסאות אוכל נקיות, הראש שלנו לא מפסיק לעבוד. לא משנה כמה אנחנו עסוקות בעבודה, תפקיד ה CEO של הבית לא עוזב אותנו לרגע. נעים מאוד - תכירו את העומס המנטלי.

למה דווקא נשים? במילה אחת - אבולוציה

העומס המנטלי הזה לא צץ פתאום. במשך אלפי שנים, נשים היו אחראיות לטיפול בילדים ותחזוקת הבית, בעוד הגברים יצאו לצוד. זו הייתה חלוקה טבעית של תפקידים - גברים חיפשו מזון, נשים דאגו לצרכים היומיומיים של המשפחה, ולילדים היה קשר הדוק בעיקר עם האם. המודל הזה עיצב אותנו ברמה הביולוגית: המוח הנשי עבר תהליך אבולוציוני שהגביר את רגישותו לסימנים רגשיים, ואת יכולתו לפתח אינטליגנציה רגשית ולבצע ריבוי משימות. נשים למדו לתכנן ולהגיב בזמן אמת לכמה דברים במקביל, בין אם זה טיפול בילדים, הכנת המזון או שמירה על סדר. היום אנחנו כבר לא חיות בשבטים. ההתפתחות הטכנולוגית שינתה בצורה רדיקלית את דינמיקת החיים, ובמקום לעזור לנו העומס גדל והפך למורכב הרבה יותר. משנות ה-60 ואילך,עם הכניסה המאסיבית של נשים לשוק העבודה, נוצר מצב חדש ששינה את כל התמונה: נשים עבדו מחוץ לבית בדיוק כמו הגברים, אך במקביל המשיכו לשאת באחריות הכמעט בלעדית לניהול הבית והמשפחה. זהו למעשה הבסיס לעומס המנטלי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

המחיר הבלתי נראה

העומס המנטלי הממושך עלול להוביל למגוון נזקים, כמו שחיקה נפשית ואף ירידה ביכולת הקוגניטיבית. בנוסף, הוא עלול לגרום ממש לבעיות פיזיות כגון כאבי ראש ובעיות שינה

ברמה הרגשית, הוא עשוי להוביל לירידה במוטיבציה ואפילו לדכאון וחרדה.מעבר לכך, נשים רבות חוות תחושת אשמה או דרישה מתמדת “להספיק הכול”, דבר שמגביר את הלחץ הרגשי ופוגע בתחושת המסוגלות. לאורך זמן, העומס המצטבר הזה לא רק משפיע על בריאותן האישית, אלא גם על השתלבותן והקידום בשוק העבודה

מבצע סבתא פג תוקף

ישנן כמה סיבות לכך שהיום אמהות נמצאות תחת עומסים שלא חווינו. בעבר, חיינו במסגרת של משפחות מורחבות או קהילות קטנות, שבהן הייתה חלוקת עומס טבעית. אם מישהי חוותה לחץ או עייפות, היתה לה רשת תמיכה של קרובי משפחה, חברים או שכנים שתמכו - בין אם זה בעזרה פיזית או פשוט בהקשבה. היום לעיתים אנחנו לא מכירות אפילו את השכנים בבניין. סיבה נוספת היא העלייה בגיל הפרישה - אם פעם נשים פרשו בגיל מוקדם, והקדישו את הסבתאות שלהן לעזרה עם הנכדים, היום גיל הפרישה עלה, וסבתא לא זמינה כדי לעזור- היא בעצמה נמצאת לפעמים עדיין במשרד.גם העליה בקצב החיים תורמת לעליה בעומס - לפני עידן הטכנולוגיה, החיים התנהלו בקצב אחר. העבודה לא המשיכה אחרי שעות המשרד, ולא היה לחץ תמידי להיות זמינות.

2025 - הגיע הזמן לשחרר את המנכ"לית של הבית

אז מצד אחד נשים מתקדמות, מפתחות קריירה משמעותית ומשתלבות בתפקידי מפתח, אבל מצד שני העומס המנטלי עדיין נותר נחלתן הבלעדית ברוב המקרים, ונראה שהוא רק הולך ומתגבר. אני מציעה לכל האמהות לשתף את בני הזוג שלהן במידה והן חוות עומס מנטלי קיצוני,ולחשוב ביחד איך אפשר לחלוק אותו בצורה טובה יותר.