בנייה בקרבת קו שבר בישראל
בישראל של השנים האחרונות, יותר ויותר יזמים נתקלים בקו שבר החוצה מגרש, תב״ע או מתחם התחדשות. לרוב הנושא עולה בזמן בקשת ההיתר מול ועדת תכנון אזורית, כשפרויקטים כבר עברו שלב תכנון כלשהו ומשאבים הושקעו. נוצרת סיטואציה מבהילה בשל ההבנה כי לא ניתן להוציא את הפרויקט לבנייה. בפועל, התמונה מורכבת יותר. האיסור קיים, הוא מחמיר, והוא מחייב התייחסות רצינית, אבל מעבר קו השבר המסומן בקו המגרש הוא לא תמיד סוף פסוק.
המדריך המצורף נועד לעשות סדר: להסביר מאיפה הגיע האיסור, למה הוא רלוונטי היום יותר מבעבר, מה המשמעות של מפת השברים, ואיך חקירת קרקע ממוקדת יכולה, במקרים מסוימים, לשנות את התמונה התכנונית.
למה בכלל יש איסור בנייה ליד שברים בישראל
שבר גיאולוגי פעיל הוא אחד הסיכונים ההנדסיים הבודדים שאי אפשר “לתכנן נגדם” באמצעות חיזוק רגיל. בעוד שרעידות אדמה מטופלות באמצעות תכן סייסמי כנגד רעידות הקרקע והמבנה, שבר פעיל מייצר העתק קרקע קבוע. זו היא תזוזה של הקרקע ביחס לעצמה, כאשר בארץ מדובר בהסטות של עשרות סנטימטרים ואף יותר.
מבנה שיושב בדיוק מעל אזור כזה עלול לחוות תזוזה דיפרנציאלית שלא ניתן לגשר עליה באמצעים סטנדרטיים. אופי תכנון זה אינו נפוץ כיום בעולם ומכאן נולד עיקרון פשטני: צמצום חשיפה באמצעות רצועות איסור בנייה.
מה השתנה בעבר, ומה משתנה עכשיו בתקן הישראלי
הנחיות התקן הישראלי לעמידות מבנים ברעידות אדמה (ת"י 413) עברו שינוי שמגביל כיום בנייה בקרבת שברים גיאולוגיים.
תיקון 5 (2013): הנחת היסוד
התיקון הגדיר לראשונה איסור בנייה מעל "העתק פעיל" (שבר שזז ב-13,000 השנים האחרונות). הוא קבע רצועת איסור בסיסית של 15 מטרים מכל צד של קו השבר, אך בפועל היישום היה שונה בין מקרים שונים בשל מידע חסר מעבר למיפוי האזורי. מעבר לכך ניתן היה לבנות מבנים על קרקעות רכות בתנאי של הוכחה חישובית לעמידתם בתקן ללא רצועת איסור של 15 מטרים.
תיקון 10 (2023): ההחמרה
ביוני 2023 נכנס לתוקף תיקון 10, בו שינויים בשלושה היבטים:
- השוואת סטטוס: התקן מחייב כיום להתייחס גם לשבר החשוד כפעיל כאל שבר פעיל לכל דבר, אלא אם הוכח אחרת בסקר גיאולוגי. (לעומת 13,000 שנה בשבר חשוד כפעיל לפי המכון הגיאולוגי הוא כזה שבו נצפתה עדות לתזוזה ב 35,000 השנים האחרונות)
- הרחבת רצועת המגבלה: באזורי אי-ודאות או קרקע רכה (סחף), רצועת הבדיקה/האיסור הורחבה ל-100 מטרים מכל צד של קו השבר הממופה.
- מפות מחייבות: התקן אימץ מפות דיגיטליות עדכניות של המכון הגיאולוגי, המהוות כיום חלק בלתי נפרד מתהליך הרישוי.
נקבעה תקופת מעבר של שלוש שנים (2023–2026), שבה ניתן היה לתכנן מבנים על פי תקן 413 לפני תיקון 10 שמהווה תקן כמעט חדש. החל מ 2026, רק התקן המעודכן תקף. מסיבה זו הנושא הופך כיום למוחשי ורלוונטי מאוד בפרויקטים חדשים ובהתחדשות עירונית.
מפת השברים הפעילים והחשוד כפעילים של ישראל – מה היא כן ומה היא לא
מפת השברים הרשמית של ישראל נוצרה ומנוהלת על ידי המכון הגיאולוגי לישראל. חשוב להבין:
המפה נבנתה במקור לצרכים אקדמיים מחקריים - להבנת המבנה הטקטוני של האזור, ההיסטוריה הסייסמית והקשרים הגיאולוגיים הרחבים בו.
רק בשלב מאוחר יותר, עם הכנסת הנושא לתקן הבנייה, נעשה בה שימוש תכנוני־הנדסי. שימוש זה יוצר פער - המפה היא סימון אינדיקטיבי בקנה מידה אזורי, ולא מדידה קניינית מדויקת של מגרש בודד.
המפה היא נקודת פתיחה מחייבת שמסמנת לרשויות ולמתכננים היכן נדרש להתייחס לנושא חשוב זה. יחד עם זאת, היא לא מהווה קביעה סופית לחלקה או פרויקט, ובנסיבות מסוימות אפשר להציג מידע מקצועי נוסף שמדייק את המצב בשטח והשלכותיו.
קו על מפה אזורית מול מגרש תכנוני
כאשר קו שבר מסומן על מפה בקנה מידה אזורי, הוא מייצג מיקום משוער של תופעה גיאולוגית מורכבת. בשטח, שברים אינם תמיד קו חד, לעיתים הם מתפצלים, לעיתים הם יוצרים מערכת על פני אזור רחב, ולעיתים הם מסומנים כהשערה מחקרית על סמך תופעות גיאולוגיות נלוות כמו נביעת מים חמים מבלי שנמצאה להם עדות בשטח.
בייחוד בשברים המסווגים כחשודים כפעילים, חקירה ממוקדת יכולה להבהיר:
- את מיקומם המדויק יותר,
- את העקבה שלהם על פני השטח,
- את הרלוונטיות ההנדסית שלהם למגרש מסוים.
במקרים נדירים אך קיימים, חקירה כזו אף הביאה לעדכון מיפוי וביטול של סימון קו שבר בתיאום מלא עם הגורמים המקצועיים.
עומק הקרקע ורוחב רצועת האיסור
התקן קובע שני ערכי קצה עיקריים:
- 15 מ’ מכל צד כאשר הקרקע רדודה וסלעית.
- 100 מ’ מכל צד כאשר קיים כיסוי קרקע עמוק ורך.
הנדסית, המציאות מורכבת יותר. כיסוי קרקע רך ועבה אכן נוטה לפזר את העיוות על פני רצועה רחבה יותר אך גם להפוך את אזור הגזירה לרציף ומתון יותר. לעומת זאת, בקרקע קשיחה או בסלע רדוד ההעתקה נוטה להתרכז למדרגה חדה. לכן רוחב הרצועה בתקן הוא קודם כל כלי תכנוני, ולא תיאור ישיר של “כמה מסוכן” האתר. אבל בין 15 ל־100 מטרים יש טווח רחב של מצבי ביניים. כאן נכנסת לתמונה חקירת קרקע ייעודית, שיכולה להראות:
- עומק סלע משתנה
- מבנה שכבות מורכב
- היתכנות לצמצום רצועת האיסור
במקרים כאלה, חוות דעת מומחה עשויה לשמש כלי מקצועי בפני הוועדה המקומית או האזורית.
איך חקירת קרקע יכולה לשנות את התמונה?
במקרים כאלה, משלימים את הבדיקות הרגילות בבירור ממוקד לשאלות הפתוחות של מיקום השבר, עומק הכיסוי והמשמעות התכנונית.
- איפה עובר השבר ביחס למגרש?
- מה עומק שכבת הכיסוי?
- איך צפויה הקרקע להתנהג במקרה של תזוזה?
החקירה מתחילה תמיד בסקר של המידע הזמין והקיים ויכולה לכלול קידוחים ותעלות, בדיקות גיאופיזיות, או לעיתים אפילו סיורים בשטח של מומחים רלוונטיים. המטרה היא להפוך סימון אזורי כללי להבנה הנדסית מפורטת.
דוגמאות לערים ואזורים רלוונטיים
השבר הסורי־אפריקאי משפיע ישירות על ערים כמו אילת, בית שאן, טבריה וקריית שמונה. אך לא פחות חשובים הם שברים משניים המשפיעים על ערים כמו חיפה, כרמיאל, נשר וסביבתם.
דווקא בשברים המשניים, איתם ניתן להתמודד הנדסית, ושאינם תמיד מוכרים לציבור, מתעוררות שאלות תכנוניות מורכבות במיוחד בפרויקטים של התחדשות עירונית. במקרים רבים דווקא שבר משני מייצר אי־ודאות גדולה יותר בתכנון, ולכן נדרש בירור ממוקד מוקדם ככל האפשר.
מה יזם צריך לדעת לפני שהוא מרים ידיים
- קו שבר במגרש הוא סיכון, לא בהכרח גזר דין.
- מפת השברים היא כלי ראשוני, לא סוף התהליך.
- תזמון נכון של בדיקות יכול לחסוך זמן וכסף בהמשך.
- לא כל מקרה יסתיים באפשרות בנייה, אבל רבים מהם דורשים בדיקה לפני ויתור.
הגישה הנכונה היא ניהול סיכון מושכל, לא התעלמות ולא פסילה אוטומטית.
סיכום: ניהול סיכון, לא התעלמות ממנו
החמרת התקן הישראלי הינה מחייבת ומשקפת הבנה של הסיכון משברים פעילים. יחד עם זאת, יישום אחראי שלו מחייב הבחנה בין סימון אזורי לבין מציאות מקומית.
ליזם שמבין את הכללים, פועל בשקיפות, ומבצע חקירה מקצועית בזמן, יש לעיתים יותר מרחב תמרון ממה שנדמה בבחינה ראשנית.
הצטרפו לקהילה המקצועית בווטסאפ >>
אין תגובות