גזי פליטה - פקקים נסגרים ושסתומים נפתחים

העיר פורטלנד במדינת אורגון מנסה למעלה מחצי יובל להקטין את גזי הפליטה מכלי רכב באמצעות מרשמים מוכרים, כמו פיתוח רכבות עירוניות ותכנון מונחה תחבורה ציבורית. בחינה מעשית של התוצאות מרמזת שסכירת גזי פליטה באמצעות "פקקים" במקומות מסוימים משחררת "שסתומים" במקומות אחרים.

מדינת אורגון נמצאת בצפון מערב ארצות הברית והיא התברכה בשכיות טבע מרשימות, נהרות ומפלים, הרים גבוהים, יערות, עמקים ירוקים וחופי ים מרהיבים. פורטלנד היא עיר מרכזית במדינת אורגון ומתגוררים בה למעלה מחצי מיליון תושבים. שנים רבות היערות שסביב פורטלנד הניעו את כלכלת המחוז, שחלק משמעותי ממנה התבסס על יערנות ותעשיית עץ. בשנות השבעים של המאה העשרים ה-"חיידק" הסביבתי פגע בתושבי פורטלנד ובמנהיגיה והעיר הפכה למופת של הנהגת מדיניות סביבתית נוקשה. פורטלנד מדורגת כאחת הערים המובילות בעולם בדאגה לאיכות הסביבה, ובארצות הברית היא נחשבת לנושאת דגל וחלוצה באימוץ ויישום חקיקה סביבתית. במסגרת החוקים הסביבתיים, העיר הנהיגה מדיניות תכנון שנועדה לעצור את זחילת העיר ואסרה על הקמת פרברים חדשים ובנייה נמוכה במעגלים חיצוניים של שטחי חקלאות, יערות ושטחים פתוחים. חוקי תכנון ובנייה קשוחים, תחמו את העיר בחגורה ירוקה, סימנו גבולות שמעבר להם הבנייה נאסרה והגבירו את צפיפות הבנייה במרכז העיר.

המדיניות הסביבתית שהונהגה בפורטלנד התייחסה בין השאר לנושא התחבורה, ומנהיגי העיר אמצו ויישמו אמצעים ומכשירים מסורתיים להם מטיפים ארגוני איכות הסביבה. בעיר פורטלנד התקבלה החלטה להסב משאבים מפיתוח תשתיות כבישים לפיתוח תחבורה ציבורית, כדי לדכא את השימוש בתחבורה הפרטית ולהסיט אותו לתחבורה משותפת. בשנת 1986 נחנך בפורטלנד קו רכבת קלה ראשון על בסיס הסברה כי השקעות בפיתוח תחבורה ציבורית יפחיתו את כמות כלי הרכב הנעים בעיר ועמם את פליטות המזהמים מהתחבורה. מאז, הורחבה רשת הרכבות הקלות בפורטלנד לקווים נוספים ולרכבת חשמלית העוברת במרכז העיר. מלבד פיתוח הרכבות העירוניות, העיר עודדה בחקיקה "תכנון מונחה תחבורה ציבורית", התומך בבנייה רוויה סמוך לקווי התחבורה הציבורית כדי להגביר גם את היעילות של התנועה אל המבנים הסמוכים לקווי התחבורה הציבורית ומהם, וגם את זו של קווי התחבורה. בפורטלנד פותחה רשת מקיפה של שבילי אופניים ומדרכות על מנת לעודד רכיבה על אופניים והליכה רגלית.
עד לכהונתו של ברק אובמה כנשיא, ארצות הברית השתרכה הרחק מאחורי מדינות אירופה בכל הנוגע להנהגת מדיניות סביבתית בכלל, ובפרט בנוגע למדיניות תחבורה סביבתית. ממשלו של הנשיא אובמה פועל לשינוי קווי המדיניות הקודמים ולהנהיג ברחבי ארצות הברית מדיניות המונחית על ידי שיקולים סביבתיים. במסגרת קו המדיניות החדש, מזכיר התחבורה האמריקאי, ריי לה-הוד, הצהיר על שינוי מדיניות התחבורה המקובלת ברחבי ארצות הברית ומספר פעמים אזכר בנאומיו את פורטלנד, כדוגמא וסמל לפיתוח תחבורה מוטה מדיניות סביבתית. בנאום שמזכיר התחבורה נשא לאחרונה הוא נקט בנוסח לפיו יש לנקוט מדיניות שתכפה על הציבור להיפרד מהרכב הפרטי – ביטוי מהפכני וחסר תקדים מפי מנהיג בכיר במדינה שבה כלי הרכב המשפחתיים הפופולאריים ביותר הם משאיות קלות, שתעשיית הרכב שימשה בה למעלה ממאה שנים מנוע צמיחה כלכלי מוביל. ב – 14.7.2009 הוזמן נשיא מועצת המטרו של אזור פורטלנד, דיוויד ברגדון,  להעיד בפני ועדת הסנאט של ארצות הברית בנושאי סביבה ועבודות ציבוריות. בעדות זו נפרסו אמצעי מדיניות התחבורה הנהוגים בפורטלנד. מר ברגדון ציין כי תושבי פורטלנד אינם שונים באופן ניכר משאר תושבי ארצות הברית בהרגלי התנועה שלהם, אך לבחירתם של תושבי העיר קיימות ברירות תחבורה רבות יותר, ובהן תנועה בכלי רכב פרטיים, תנועה בתחבורה הציבורית המפותחת הפועלת בעיר, או תנועה על רשת נתיבי האופניים והמדרכות הפרוסה על פני העיר.
למרות שתומכי איכות סביבה רבים ברחבי ארצות הברית רואים במדיניות הסביבתית שהנהיגה פורטלנד מופת, יש השופכים צוננים על הצדקתה של מדיניות זו, ולא פחות מכך על הצלחתה להגשים את מטרותיה המוצהרות. מסתבר שהניסיון של פורטלנד "לפקוק" את גזי הפליטה היוצאים מכלי הרכב הפרטיים הנעים בעיר לא הצליח להתגבר על רצונם העז של מרבית התושבים להמשיך ולעשות שימוש בכלי רכב פרטיים. לחצי הביקושים לנסיעות באמצעי תחבורה פרטיים גרמו "לשסתומים" שונים להיפתח ועמם לפליטות מוגברות של גזים מזיקים שקיזזו את החיסכון, ויתכן שאף העפילו עליו.
במאמר שפרסם ג`ואל קוטקין בעיתון הכלכלי "פורבס" בתחילת 2009 נטען שמדיניות התכנון הנוקשה של פורטלנד, במסגרתה נאסר לפתח קרקעות זולות יחסית סביב העיר וברצועות הירק השמורות של העיר, גרמה למחסור בקרקעות זולות ועמן לעליית מחירי הדיור והעסקים בפורטלנד. המחירים הגבוהים גרמו לבריחת עסקים ותושבים מהעיר ותרמו להתמתנות הכלכלה של פורטלנד.
מנתח התכנון והתחבורה, וונדל קוקס, פרסם בחודש מאי 2009 מאמר ובו נטען כי מדיניות התחבורה של פורטלנד לא רק שלא הועילה לסביבה, אלא החמירה את הנזקים הסביבתיים במחיר גבוה וחסר הצדקה, שיכול היה לשמש לפתרונות יעילים יותר:
  • מנתונים סטטיסטיים רשמיים שפורסמו לגבי פורטלנד עולה כי מאז שנסלל קו הרכבת הקלה הראשון, לפני כחצי יובל, ועד שנת 2007, הנסיעה בתחבורה הציבורית בפורטלנד שמרה על נתח נמוך וקבוע כ – 2.1% בלבד מכלל הנסועה של אמצעי התחבורה בעיר. אמנם, בערכים מוחלטים מספר הקילומטרים שנסעו נוסעי התחבורה הציבורית בפורטלנד עלה באורח ניכר, אך עלייה כזו התרחשה גם לגבי נסועת הרכב הפרטי, וכך נשמר היחס בין הנסועה בתחבורה הציבורית לנסועה בתחבורה הפרטית כיחס קבוע. העלייה הכללית בכלל הנסועה בעיר מוסברת בגידול אוכלוסיית העיר, ובעלייה ברמת החיים.
  • מכון התחבורה הסמוך לאוניברסיטת טקסס מפרסם מידי שנה דו"ח "ניידות עירונית" בערים המרכזיות של ארצות הברית, אשר משווה, בוחן ומנתח את רמות גודש התנועה בערים. סדרת הדו"חות החלה מסקירה וניתוח נתונים שהתייחסו לשנת 1982, ולאחרונה פורסם דו"ח המתייחס לנתוני שנת 2007. באופן כללי, ניתוח נתוני הגודש תומך בסברה ההגיונית לפיה הגודש גובר ככל שעולה היחס בין נסועת כלי הרכב באזור נתון לעומת מגבלות אורך הכבישים הנתון. מדו"ח מכון התחבורה של אוניברסיטת טקסס לשנת 2007 עולה כי מאז שנת 1985 - למרות השקעות העתק בפיתוח התחבורה הציבורית ולמרות התכנון מונחה התחבורה הציבורית - הגודש בכבישי פורטלנד החמיר.
להחמרת גודש התנועה בפורטלנד ניתנו מספר הסברים: סברה אחת היא כי הגודש בפורטלנד הוא תוצאה רצויה ומכוונת של מדיניות שמטרתה המוצהרת הכבדה על נהגי כלי הרכב הפרטיים כדי שיזנחו אותם לטובת תחבורה ציבורית משופרת. סברה נוספת היא שהגודש בפורטלנד הוא תוצאה מנסיעות ארוכות יותר של יוממים העובדים בפורטלנד שבחרו להתגורר מחוץ למעטפת חוקי התכנון והבנייה של העיר, עקב מחירי הדיור הגבוהים השוררים בעיר או רצון להימלט מחוקי התכנון הקשוחים של העיר. תהא הסיבה לגודש המחמיר בפורטלנד אשר תהא, התוצאה המאכזבת היא שעליית הנסועה הכללית בתחבורה הציבורית וחוקי התכנון מונחי התחבורה הציבורית לא הצליחו להקטין את הגודש על הכבישים. ברור כי כאשר יותר מכוניות מעוכבות זמן ממושך יותר על כבישים עמוסים התוצאה היא יותר פליטות של גזים מכלי רכב פרטיים. לפי נתוני מכון התחבורה של טקסס כמות הדלק המבוזבזת עקב גודש התנועה בפורטלנד עלתה ב 18 מיליון גלון דלק משנת 1985 לשנת 2007. צריכה עודפת זו תורמת לתוספת של 200,000 טון פחמן דו חמצני בשנה ולנזק העולה על התועלת בהסבת נוסעי רכב פרטי לתחבורה הציבורית.
לתחבורה הציבורית חשיבות בתרומה להפחתת הגודש בדרכים בשעות השיא, בהן יוממים רבים נוסעים מביתם לעבודתם ובחזרה. הנתח היחסי של נסיעות היוממות לעבודה בתחבורה ציבורית בתחום פורטלנד פחת משיעור של 9.5% בשנת 1980 לשיעור של 6.8% בשעת 2007, למרות מדיניות תכנון תומכת תחבורה ופתיחת קווים חדשים של רכבות קלות.
  • קוקס הניח לצורך ניתוחיו כי בממוצע פליטות גזי החממה לקילומטר נוסע בתחבורה הציבורית בפורטלנד מקטינים במחצית את פליטות הגזים המופקים מקילומטר נוסע ברכב פרטי. על סמך הנחה זו, וההנחה שכל הגידול בנסועת התחבורה הציבורית בעיר שימש תחליף לנסועה בכלי רכב פרטיים, אזי הופחתו בשנת 2007 כ – 50,000 טון גזי חממה אודות לתרומת התחבורה הציבורית. כמות זו זניחה יחסית ל – 8,000,000 טון גזי חממה הנפלטים בשנה מהתחבורה בפורטלנד, ומחווירה לעומת יעד הפחתת גזי חממה מתחבורה בשיעור של 83% תוך 45 שנה שנשקל על ידי הקונגרס האמריקאי.
  • על פי ניתוחים כלכליים המקובלים בעולם בקרב כלכלני סביבה, עלות השקעה סבירה בצמצום פליטת פחמן דו-חמצני צריכה להיות בסדרי גודל של 15 – 50 דולר ארצות הברית לטון פחמן דו-חמצני. וונדל קוקס חישב ומצא כי בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר פורטלנד הושקע סכום של 5,500 דולר לסילוק טון של גזי חממה – סכום שאינו בר-קיימא בסדרי הגודל של התוצר המקומי הגולמי בארצות הברית.
לטענתו של קוקס את העלות המופרזת שפורטלנד השקיעה בחסכון בפליטות ניתן היה להשקיע באמצעיים חלופיים יעילים יותר על מנת להפחית גזים הפוגעים בסביבה. בין אמצעים אלו נמנים עידוד עבודה מהבית שאינה כרוכה בעלות כלשהי, הרחבת תשתיות כבישים לביקושי הנסיעה כדי להקטין גודש, שיפור יעילות צריכת הדלק של כלי הרכב הפרטיים באמצעים טכנולוגיים ומעבר לכלי רכב היברידיים.
יתכן שניתוחיו של קוקס נוטים להשחיר את התרומה הסביבתית של מדיניות התחבורה בפורטלנד, ואינם מביאים בחשבון נקודות חיוביות שהן פועל יוצא ממדיניות זו:
  • הם אינם מחלקים את הוצאות ההון הגבוהות שהושקעו בעשרים ותשע השנים האחרונות בתחבורה הציבורית על פני תקופות שימוש ופחת ארוכות ועתידיות בהן הוצאות אלו ימשיכו לשרת את תושבי פורטלנד.
  • הם אינם מביאים בחשבון את הפוטנציאל העתידי הקיים ברשת הרכבות הקלות, ואינם מציינים את העובדה שבשנה האחרונה עלה גידול הנוסעים בתחבורה הציבורית בפורטלנד ביותר מ – 13%.
  • הם אינם מביאים בחשבון את התמורה הגבוהה של רשת שבילי אופניים שנסללה בפורטלנד בעלות יחסית נמוכה, ואת העובדה שהנסועה באופניים בפורטלנד הכפילה את עצמה פי שלוש באזור מרכז העסקים בתוך עשור, ופי שבע מאז תחילת התוכנית.
  • פורטלנד דורגה בארצות הברית בין חמשת האזורים בהם שיעור ההליכה הגבוה ביותר בהשוואה למקומות אחרים בארצות הברית. ניתוח התרומה של הפעילות הגופנית כתוצאה מפעילות מוגברת בהליכה ורכיבה על אופניים לאיכות החיים והסביבה ולבריאות הגופנית והנפשית של תושבי האזור לא נלקחה בחשבון הביקורתי.
  • לפי עדותו של מנהל המטרו של פורטלנד, אוכלוסיית פורטלנד נוהגת 20% פחות בהשוואה לתושבי אזורי מטרו אחרים, וחוסכת בדלק, אחזקת רכב והוצאות נלוות.
  • הם לא מנתחים את השאלה כמה נסועה נחסכה כתוצאה מכך שפיזור שימושי הקרקע נמוך יותר? ומה היה היקף הנסועה אילו פורטלנד לא נקטה באמצעי המדיניות הסביבתיים.
  • הם לא מתייחסים לשאלה מה התרומה הכלכלית של ציפוף שימושי קרקע ותרומת הציפוף ליעילות ולחסכון בפריסת תשתיות דרכים, מים, ביוב, חשמל ותקשורת. על פי עדותו של מר ברגדון, ברחבי ארצות הברית קצב צריכת הקרקעות החדשות עולה פי שתיים או שלוש מקצב גידול האוכלוסין ואילו בפורטלנד הוא שווה או נמוך מקצב גידול האוכלוסין.
גם אם ניתוחו של וונדל קוקס יילקח עם קומץ חומטין, נסועה בתחבורה ציבורית בשיעור העולה במקצת על 2% למרות השקעות עתק בקווי רכבות עירוניות במשך שנות דור אינו יכול להיחשב כהצלחה. ניתוח המקרה של פורטלנד מוכיח כי רבים מעדיפים את התחבורה הפרטית עד כדי כך שכאשר מדיניות מנסה להחניק את השימוש בכלי רכב פרטיים ואת פליטת הזיהום הנלווה אליו, הם יעדיפו להעתיק מקומות מגורים, או לעמוד זמן ממושך יותר בפקקים וגודש לפני ויתור על מנעמי הרכב הפרטי. כדי שצמצום גזי הפליטה יתגשם יש לקחת בחשבון את רצון הציבור ולשאוף לפתרונות יצירתיים שלא יפגעו בחופש התנועה וברמת החיים מחד, אך יקטינו את פליטות המזהמים מאידך. מדיניות שאינה מתחשבת ברצון הציבור משחררת את גזי הפליטה משסתומים בלתי צפויים ומתקשה לפתור את הבעיה.

מקורות וחומר לעיון:

[1] Portland: A Model for National Policy? / Wendell Cox, 28/5/09.
http://www.newgeography.com/content/00818-portland-a-model-national-policy

[2] Oregon Fail: With Hard Times Ahead for Business and Real Estate, It`s Time to Look Small / Joel Kotkin, 17/2/09
http://www.newgeography.com/content/00600-oregon-fail-with-hard-times-ahead-business-and-real-estate-its-time-look-small
[3] Metro Presidents Speaks about Transit Walking and Biking before US Senate Committee.
http://www.bta4bikes.org/btablog/2009/07/16/metro-president-speaks-about-transit-walking-and-biking-before-us-senate-committee
הוסף תגובה
צור קשר