האבסורד של "שימוש חורג" לחוק התכנון והבניה והקשר ל- "הון שלטון" (דעה)

הסעיף בחוק מתיר שימוש חורג, דהיינו שימוש קרקע מכל סוג שהוא שאינו עולה בקנה אחד עם תכנית בנין ערים.

תכנית בנין ערים הינה מסמך סטוטורי הקובע את יעודי הקרקע בכל מקום ומקום, אך על מנת "לעקוף" את היעוד שנקבע, הומצא סעיף 149 (על תת סעיפיו) לחוק התכנון והבניה.

אמנם לעיתים יש צורך "לעקוף" את היעוד שנקבע כגון: במקרה של כוונה של שינוי תכנית וטרם זו הוכנה, אך באופן עקרוני סעיף זה הינו "המצאה ישראלית משופרת" על מנת "לעקוף" את התכנון המקורי אשר עבר הליכים אישור ממושכים, בדיקות של מגוון יועצים בהם מהנדסי תנועה, ביוב, חשמל, כבישים, אקוסטיקה, סביבה, מים, ניקוז, נוף ועוד.

מאחר והסמכות לשימוש זה ניתנה לרשות המקומית, לא אחת מקורבים ואחרים מנצלים את הפירצה הזו למטרותיהם, הבעיה היא שהפוליטיקאים ברשויות המקומיות, הם אלה המקבלים את ההחלטות, זאת למרות שזמנם קצוב בין בחירות לבחירות.

בפועל ולמעשה כל שינוי יעוד שכזה צריך להישקל בכובד ראש מבחינה מקצועית, אך היות והפוליטיקאים היושבים במערכת העירונית של מקבלי ההחלטות, הם אלה המחליטים, כאשר לא אחת מאחוריהם יש "מושכים בחוטים", דהיינו הפוליטיקאים הללו הם עושי דבריהם של "המושכים בחוטים" הללו, ו/או מקורביהם, ו/או "אנשי שלומם"...

לא אחת ניתן לראות שבאזור מגורים משולבת פעילות שכלל לא יעודה במקום כגון: מסחר, גן ילדים, משרדים, מחסנים וכיו"ב, דהיינו שימושי קרקע החורגים ואינם תואמים לאופי האזור/השכונה וכיו"ב.

הרשות המקומית מעודדת במקרים רבים חריגות אלה, מאחר ובכל חריגה שכזו היא מקבלת ארנונה גבוה יותר, וכן "גוזרת קופון" של היטל השבחה, היטל שהינו מס/תשלום חד פעמי לא מבוטל לרשות המקומית, ארנונה גבוה יותר, מיסי בניה שונים וכיו"ב.

שימוש בסעיף 149 לחוק התכנון והבניה הינו תהליך קצר מועד (ענין של מס' חודשים) במקום שינוי ת.ב.ע. – תכנית בנין ערים, שהינה שינוי יעוד קרקע הממושך של מס' שנים.

עפ"י סעיף 149 לחוק התכנון והבניה של שימוש חורג, לא ניתן לדרוש פיצוי בגין ירידת ערך הנכס הגובלים באותו שימוש קרקע, כך הרשות המקומית מונעת דרישת פיצוי כספי כתוצאה מסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, המחייב אותה בגין פגיעה מתכנית.

השימוש בסעיף 149 נקבע לתקופה קצובה, בדרך כלל ל- 5 שנים, אך אליה וקוץ בה, רשאי המבקש לשימוש חורג כעבור 5 שנים לבקש הארכה ל- 5 שנים נוספות וכך הלאה, והרשות המקומית מאשרת זאת, מאחר ואינה צריכה לפצות את תושביה/אזרחיה הגובלים בשימוש החורג.

לצערי טרם גורם כלשהו מבין המחוקקים בכנסת "הרים את הכפפה" לסלק את האבסורד הזה של ביטול שימוש חורג, או לתקנו כך שבמקרה של אישור השימוש החורג, ניתן יהיה לדרוש פיצוי על ירידת ערך הנכס הגובל/הנפגע כתוצאה מהשימוש החורג, כך לפחות ידעו תושבי אותה רשות כיצד עירם מתנהלת, ו- לאן "הולכים כספי הציבור".

הוסף תגובה
מאמרים נוספים שכתבתי
צור קשר