חוות דעת סביבתית

עם התגברות המודעות והשיח הציבורי בנושאי איכות סביבה, נדרשים היום פרוייקטים רבים מבעבר בהגשת חוות דעת סביבתית לסוגיה השונים, כחלק אינטגרלי מהליכי התכנון והרישוי. אם בעבר, היו בחינות סביבתיות אלו נערכות בעיקר עבור פרוייקטים גדולים או כאלו בעלי פוטנציאל השפעה בולט על הסביבה, הרי היום לא נדיר למצוא חוות דעת סביבתית גם עבור פרוייקטים "תמימים" לכאורה כגון מגדלי מגורים, מרפאות, מתקני ספורט וכד`, כמובן לצד חוות הדעת הנרחבות יותר הדנות בהשפעתם של שימושים תעשיתיים ותחבורתיים.

עם זאת, למרות העובדה כי תהליך הבחינה הסביבתית קיים מזה שנים רבות ואף מעוגן בחלק מהמקרים בתקנות ובחוקים, יזמים רבים, טרם רואים בו חלק מהותי מהפרוייקט, אלה סרח עודף בירוקרטי. כנגזרת מכך, מופנים לעיתים לבחינה זו משאבים כספיים וחשוב מכך ניהוליים מעטים, דבר העלול לפגוע בקידומו של הפרוייקט ובמקרים מסויימים אף ליצרתה של תסבוכת תכנונית אמיתית, אשר פתרונה כרוך בהשקעת משאבים רבים.

המקור לחלק מגישה זו, הנה אי הכרתם של היזמים (בעיקר יזמים קטנים המקימים את הפרוייקט לשימושם העצמי) את מהותה של חוות הדעת הסביבתית. במאמר קצר זה, אנסה לסקור את מרכיביה השונים של חוות הדעת הסביבתית וכיצד על ידי ניהול יעיל של הכנתה, ניתן לתרום להתנהלותו התקינה של הפרוייקט.

תהליך התכנון והרישוי מגדיר כמה וכמה פורמטים של חוות דעת סביבתיות כגון:
  • תסקיר השפעה על הסביבה.
  • חוות דעת סביבתית/מסמך סביבתי.
  • מסמך סביבתי הידרולוגי לתחנת תדלוק.
  • חוות דעת סביבתית להערכת פוטנציאל זיהום קרקע ומי תהום בהתאם לתמ"א 34/ב/4.
  • חוות דעת פליטת אבק,רעש וריח מלולים.
  • נספחים סביבתיים להיתרי בנייה, הריסה וחפירה.
  • סקרי קרקע וגז קרקע.
  • בדיקות רוחות והצללה.

בנוסף, נדרשות מעת לעת גם חוות דעת סביבתיות בנושאים נקודתיים בהתאם לסוג הפרוייקט ומיקומו.

באופן כללי כוללת כל חוות דעת 4 חלקים עיקריים והם:

1. הצגת המצב הקיים ומאפייניו הסביבתיים כגון שימושי קרקע (לדוגמא מפעלים סמוכים, שימושי קרקע רגישים כגון גנים ובתי ספר) וייעודי קרקע (סיווגו של אזור התכנית בתכניות מקומיות, מחוזיות וארציות), ערכי טבע ונוף, איכות אוויר קיימת, רעש, זיהום קרקע וכד`.

2. הצגת מאפייני התוכנית (מבנים, מתקנים ושימושים מתוכננים) בדגש על אספקטים סביבתיים כגון פליטות שפכים ומזהמי אוויר, ריחות, השפעה על המערך התחבורתי וכד`.

3. בחינת השפעתה הסביבתית של התוכנית על סביבתה כגון פליטות מזהמי אוויר, שפכים, פוטנציאל זיהום קרקע ומי תהום, הצללה על שימושים סמוכים, מפגעי רוחות, יצירת מפגעים בעת ההקמה וכד`. בחינה זו נערכת בהתאם למידע הקיים בספרות ושימוש במודלים מתמטיים ומשוואות תכנון מקובלות. עוצמתה של ההשפעה הסביבתית נבחנת אל מול קריטריונים מקובלים בהתאם לספי רעילות, חוקים, תקנות וקריטריוני תכנון המוגדרים על ידי גופי תקינה בארץ ובעולם וקריטריונים מקובלים בהתאם לספרות המקצועית.

4. פרק מסקנות והמלצות. על בסיס הבחינה הסביבתית אשר נערכה בסעיפים 1-3, מתבצעת הערכה מושכלת האם התכנית מתאימה לצורך השתלבות בסביבתה וכן האם יש לשלב בתכנית אלמנטים שונים על מנת לאפשר את שילובה בסביבה תוך כדי שמירה על כללי תכנון נאותים.
 
לעיתים, בעיקר עבור תכניות גדולות ו/או חדשניות, מוסף לבחינה הסביבתית גם פרק נוסף בו נבחנות חלופות שונות לתכנית כגון מיקום שונה, שימוש במספר טכנולוגיות, שלבי ביצוע ועוד.

כפי שניתן לראות, הליך הכנתה של חוות הדעת הסביבתית הנו בעל מערכת יחסים דו- כיוונית על תהליכי התכנון והאישור האחרים, כאשר תוצרי האחרונים מהווים נתוני קלט להכנתה של חוות הדעת הסביבתית ולהיפך. לאור כך, יזמים ומנהלי פרוייקטים החפצים בקידום מהיר ויעיל של הפרוייקט, מוטב לו ישלבו את חוות הדעת הסביבתית כחלק אינטגרלי בעבודת המתכננים והיועצים. ניהול הפרוייקט בצורה זו, תימנע הגעה לא מוכנה אל ועדות התכנון, תוך כדי עיקובו של הפרוייקט וכן תימנע שינויים תכנוניים מאוחרים בשל דרישות גופי התכנון והרישוי.

יתרה מכך, הקדמתו של הליך הבחינה הסביבתית לשלביו המוקדמים של הפרוייקט יסייע לקבלת החלטות עוד בשלבים בהם מחוייבתו של היזם למיקום הפרוייקט ולמהותו הנה נמוכה יחסית (טרם הושקע הון וזמן רב בתכנון ובשיווק). דבר זה, מאפשר ביצוע שינויים תכנוניים בעלות נמוכה יותר ו/או מניעת הסתבכות מיותרת בפרוייקט, אשר המסלול לאישורו רווי בעיות אשר פתרונן כרוך בהשקעת תשומות ניכרות.

לצורך המחשת הדברים, אציג מספר דוגמאות.

1. אי הטמעת דרישות לאחסון חומ"ס במבנים מסחריים:
מבנים מסחריים רבים כוללים שימוש בחומרים מסוכנים במידה זו או אחרת, לדוגמא בריכות שחיה אשר עושות שימוש בכלור לצורך חיטוי מי הבריכה. מחסני אחסון החומרים המסוכנים, מצריכים אורור טבעי או מאולץ לצורך מניעת הצטברותם של גזים רעילים ו/או דליקים במחסן. התעלמות מאילוץ זה בשלב התכנון הראשוני עלולה להציב את מחסן החומ"ס במפלס תת קרקעי, ללא יכולת לתכנן פתח אורור מתאים, דבר העלול להשפיע על מרכיבים תכנוניים רבים אחרים כאשר זה יידרש.

2. אי ביצוע סקר קרקע טרם בנייה על קרקע חשודה כמזוהמת:
בשנים האחרונות, אזורי תעשייה ומלאכה רבים משנים את יעודם והופכים לאזורי מסחר, משרדים ומגורים, כאשר התעשייה עוברת אט אט אל הפריפריה. בשל כך, קרקעות רבות חשודות כקרקעות מזוהמות בשל פעילות תעשיתית אשר בוצעה בהם בעבר. פעילות זו כללה זליגה מתמשכת של מזהמים כדלקים, שמנים וממסים אל תת הקרקע כחלק מנוהלי העבודה אשר היו נהוגים בעבר, טרם התגבשותה של הרגולציה הסביבתית ואכיפתה. הטיפול בקרקעות אלו הנו מורכב וכרוך בעלויות בלתי מבוטלות הן לצורך איתורה של הקרקע המזוהמת והן לצורך סילוקה מהאתר והטיפול בה בהתאם לחוקים ולתקנות. דחייתו של שלב זה סמוך למועד הבנייה וסיווגו על ידי מנהל הפרוייקט כהליך בירוקרטי שגרתי  הנו טעות נפוצה, אשר גורמת לחריגות בלוח הזמנים של הפרוייקט. צעד זה, פוגע בשלבי הביצוע, בשל הזמן הלא מבוטל הנחוץ לצורך טיפול בקרקע  וכן לחריגות בתקציב, בשל הערכת חסר של מרכיב זה בתחשיב הראשוני, הנובעות בין היתר מאי השקעת התשומות הניהוליות המתאימות למרכיב הסביבתי בפרוייקט.
 
3. גמישות תכנונית כמענה לצרכים עתידיים:
ידוע לכל כי הרגולציה הסביבתית הולכת ומתרחבת עם הזמן. תהליך זה נגרם כתוצאה ממודעות הולכת וגוברת של הציבור לנושא, בשלותן הטכולוגית של טכנלוגיות שונות וכן כתוצאה מהצטרפותה של ישראל לארגונים שונים. לפיכך, בדיקה סביבתית מצומצמת, ללא ראיה של מגמה עתידית והשארת גמישות תכנונית לשינויים עתידים, עלולה לגרום למצב בו לצורך עמידתו של המפעל/פרוייקט ברגולציה הסביבתית העתידית, יאלץ האחרון לבצע שינויים מרחיקי לכת במבנהו. שינוי זה, מצריך לעיתים אף את השבתת התפעול לזמן ממושך.

לדוגמא ניתן לציין את נושא הטיפול בריחות, אשר הולך ומקבל מקום משמעותי ברגולציה הסביבתית עבור שימושים רבים כגון מטבחים, לולים, מפעלי מזון וכו`. כנגזרת מכך, שימושים רבים מחוייבים בהתקנת אמצעי טיפול ו/או תכנון פתח פליטה מתאים אשר ימנע את היוצרותם של מטרדי ריח בשימושי קרקע רגישים. אי התחשבות באספקטים אלו, עלול להוביל לתכנונו של פרוייקט בעל פוטנציאל ליצירתם של מטרדי ריח, ללא השארת האופציה המבנית להתקנתו של הפתרון המתאים כגון חצר/או גג תפעולי בגודל מספק.

לסיכום, ניתן לקבוע כי באמצעות ניהול נכון, ניתן לשלב את הבחינה הסביבתית כחלק אינטגרלי בתכנון הפרוייקט ואישורו, תוך כדי צמצום פוטנציאל הפגיעה בתקציב ובלו"ז למינימום. יתרה מכך, העובדה כי שילובם של אספקטים "ירוקים" בפרוייקט נהנים בעת האחרונה מכוח שיווקי הולך וגובר, מהווה תמריץ נוסף לשילובה המיטבי של הבחינה הסביבתית בפרויקט.

הוסף תגובה
מאמרים נוספים שכתבתי
09.08.2012 |
צור קשר