שיטת חיזוקי החיפוי בבניינים מחופי אבן

 

מבוא
ברחבי מדינת ישראל נבנו בנייני מגורים ובניינים אחרים עם חיפויי אבן בשיטות שונות כאשר השיטה הנפוצה ביותר היא קיבוע ברטוב, כלומר, ביצוע העיגון של אבני החיפוי אל הקיר בהתאם להוראות מפמ"כ 378 של מכון התקנים ותקן ישראלי מס` 2378 חלק 2. להלן יכונה תקן זה גם "התקן".
 
במקרים לא מעטים - הוראות התקנים לא נשמרו ונגרמו נשירות של אבני חיפוי מהקירות.
 
יש לדעת כי הגעה למצב קיצוני של נשירות אבני חיפוי מעידה על פער משמעותי ביותר ורב מבחינת המדדים הנבדקים בבדיקת התאמה לדרישות התקן, כי כל תקן כולל התחשבות בבטיחות ונתוניו והוראותיו של כל תקן מרחיקים את הפריט הנבדק מסיכון קריסה, במיוחד כאשר מדובר באבני חיפוי של בניינים גבוהים ורבי קומות. אם החיפוי הגיע עד כדי נשירה, הרי ביצוע החיפוי היה ירוד ביותר ורשלני ביותר; ביצוע רשלני במידת מה לא יגרום לנשירת אבני החיפוי אלא "רק" לגריעה מסוימת במקדמי הבטיחות שנלקחו בחשבון בהוראות התקן, דבר שכלל לא ייוודע ולא יורגש...
 
בדיקות
בדיקה אחת של מצב אבני החיפוי היא בדיקת שליפה של אבן שלימה. בדיקה כזו אינה בדיקה לפי התקן כלל, והיא עלולה להטעות וליצור מצג שווא. לאמור, כאשר הבדיקה מוכיחה כי האבן השלימה מודבקת כיאות לקיר * אין ללמוד מכך כי חיפויי הקיר בוצעו ברמה נאותה, ולהלן הסבר:
 
ראשית במישור הפורמאלי, לא מדובר בבדיקה על פי תקן החל על בדיקות חיפויי האבן. הסיכון של ביצוע בדיקה מעין זו הוא סיכון האשליה בה יימצא מי שקיבל בבדיקת שליפה תוצאה שהחיפוי תקין. המערכת הכוללת שבתקן 2378 חלק 2 החל על קיבוע רטוב, מבטיחה כי קיים (משך החיים) של חיפוי האבן לא יפחת מקיים הבניין, ואילו מה שנבדק בבדיקת שליפה של אבן שלימה הוא חוזקה כיום - ללא שום הבטחה לגבי מה שיקרה מחר. הבדיקה הנכונה היא בדיקת פרטי האבן והעיגון כפי שיפורט להלן:
 
א. בודקים את מידות האבן ואת עובייה. עובי האבן צריך להיות לפי סעיף 2.1.1 בתקן לכל הפחות 30 מ"מ, (ובאישור מנומק של מהנדס ובאחריותו - אפשר לרדת במידת העובי עד כדי 20 מ"מ), וככל שמידת העובי קטנה מהמידה הנדרשת - הרי חוזקה נחלש, יציבותה פחותה, וכל זאת אין לדעת על פי בדיקת שליפה של אבן שלימה.
 
ב. בודקים את החומר ממנו עשויים ווי החיבור ואת כמותם לגבי כל אבן; לפי סעיף 4.8 לתקן 2378 חלק 2 הדרישה היא לקוטר מינימאלי של 3.5 מ"מ ברגי פלב"מ - פלגה בלתי מחלידה (נירוסטה). הדרישה לווי נירוסטה (פלדת אל-חלד או פלדה בלתי מחלידה (פלב"מ) מוגדרת בתורת המתכות כסגסוגת ברזל אשר מכילה כרום בכמות של לפחות 11.5% ממשקלה). הדרישה היא לפי סעיף 4.7.2 לשלושה ווי חיבור בכל אבן. בנושא זה יובהר כי אם הווים עשויים ממתכת לא מתאימה והם עלולים לצבור חלודה, הרי הדבר לא יתגלה בבדיקת שליפה - ומכאן האשליה בה ישהה מי שנותן מבטחו בבדיקת השליפה, ומחליפה עם בדיקה על פי התקן החל.
 
להלן תיאור מן התקן של ווי החיבור אשר תפקידם לחבר את האבן אל הרשת, על ידי כך שהווים חודרים אל קדחים בפאות האבן:
 
 
 

ג. בודקים את סוג הרשת החייבת להימצא בתווך בין אבני החיפוי לבין הקיר - הבדיקה נעשית על פי סעיף 2.1.2 ג`. נבדקים - עובי מוטות הרשת (הדרישה לפחות קוטר 4.8 מ"מ), חומר הרשת (פלב"מ או פלדה מגולוונת), ומידות המשבצות של הרשת שצריכים להיות לכל היותר 15x15 סמ"ר.
 
ד. בודקים את המישקים בין אבני החיפוי, אנכים ואופקיים. על פי סעיף 4.9.1 בתקן נדרשים מישקים ברוחב של 10 מ"מ לפחות ומידת עומק גדולה ממידת הרוחב ב- 50%.
 
ה. בודקים את המישקים הגמישים אשר צריכים להימצא לפי סעיף 4.92 בתקן - מישקים אופקיים כל קומה (כל 3 מ`) , ומישקים אנכיים כל 8 מ` וככל שמישקים אלו לא קיימים - נגרע חוזק החיפוי וקיים החיפוי מתקצר.
 
ו. בודקים את התאמת העוגנים המחברים את הרשת לקיר לדרישות התקן:
 
 

ז. בודקים קיומם וטיבם של הזויתנים בשורות התחתונות של חיפויי האבן כנדרש בתקן סעיף 4.6:
 
 

חיזוקים באמצעות ברגים
 
כאשר נגרמות נשירות של אבני החיפוי מהקירות, מגיע השלב של שיטות חיזוק מעטפת האבן, וכאן האחראי על החיזוק נמצא בפני הכרעה חשובה – האם לפרק את החיפוי הקלוקל והמסוכן ולבצע מחדש, או שמא די בביצוע ברגים בכל שטח החיפוי החיצוני.
 
יובהר כי חיזוק על ידי ברגים לא יוצר התאמה לתקן כלשהו. אחרי החיזוק בברגים - ללא תלות בכמותם ובטיבם, כל מה שנבדק ונמצא לא מתאים לתקן, יישאר בבדיקה חוזרת לאחר החיזוק בברגים - לא מתאים לתקן.
 
בעבר שיטת החיזוק בברגים הייתה מקובלת על ידי מומחים רבים ומביניהם יש מומחים שעדיין דוגלים בה. על המהפך בהתייחסות לשיטה יעיד מי שדגל בה והיה בין הראשונים שהנהיגה, אם לא הראשון ממש.
 
מדובר בד"ר אורי קורין ששימש ראש אגף הבדיקות של המכון הלאומי לחקר הבניה בין השנים 1971 עד 1997 ויועץ לחומרי בניה וטכנולוגית שניה. הנ"ל מונה כמומחה מטעם בית המשפט ובחקירתו ביולי 2011 - התייחס לשליפת אבנים שלימות כבדיקת כשירות החיפוי וטען:
 
 

בהמשך העדות של המומחה נאמר כדלקמן:
 
 
 

את אכזבתו משיטת החיזוק בברגים ביטא ד"ר קורין באותו מעמד:
 
 
 

קיבוע קיר מחופה בברגים לאחר שנבדק ונמצא כי החיפוי לא עומד בדרישות התקנים הוא לקוי ובעייתי מהבחינות הבאות, ולא במקרה המומחים מעדיפים פתרונות אחרים:
 
א. ביצוע הברגים על האבן המחופה נעשה בדרך כלל בתנאים קשים, על פיגומים גבוהים במקרה הטוב וכבר נוכחתי בביצוע באמצעות סנפלינג, דבר הגורע מרמת ביצוע החיזוק ונותן אותותיו בתוצאות.
 
ב. החדרת הברגים עלולה לשבור או לסדוק את אבני החיפוי. אומנם אבל שבורה תוחלף, בדרך כלל, אך אבן סדוקה לא תוחלף, אף לא תיראה, ובמהלך הזמן הסדקים בה יתרחבו ויגרמו להיחלשות האבן ולחדירת רטיבות לבניים דרך הסדקים.
 
ג. עצם הקידוח וההברגה יוצרים מוקדים נוספים לחדירת רטיבות לבניין דרך אותם ברגים, וככל שהברגים מעלים חלודה - מתקיימת החלשה של האחיזה והתרופפות העיגון, הגברת חדירת הרטיבות והגדלת הסיכון של הנשירה.
 
ד. הפתרון משאיר אי התאמה לדרישות התקן הישראלי וככל שחוק המכר (דירות) חל, הרי אי התאמה זו מולידה מחדש עילת תביעה נגד המוכר, אף בטרם נשירת אבני חיפוי, שכן דרישות התקן 2378.2 הן לרשת בעלת מידות מסוימות ותכונות מסוימות - דבר שוודאי שאינו מושפע מהברגים, וכך גם יתר פריטי החיפוי.
 
ה. ביצוע ההברגה משאיר קיר מכוער ומנוקב - כל שיטות כיסוי הפגמים עקב ההברגה לא מועילות ובמשך הסמן תופשות צבע זר לצבע האבן, דבר שגורם לירידת ערך הבניין בשל שתי סיבות - הראשונה הנושא האסתטי, והשנייה הנושא ההצהרתי, ההפגנתי כלפי כולי עלמא כי בניין זה - הינו בעל סיכון של נשירת אבנים וביצעו בו חיזוקים בשיטת הברגים.
 
סיכום
 
א. אין שחר להמרת בדיקת חיפוי האבן והתאמתם לתקן (בדיקת הרשת, בדיקת הווים, בדיקת המישקים, בדיקת העוגנים וכיוצא בזה) - בבדיקה חליפית של חוזק הידבקות אבן שלימה. בדיקת הידבקות אבן שלימה אינה תחליף לבדיקות התאמה לתקנים. בדיקה זו של חוזק ההידבקות של אבן שלימה - לא מהווה הבטחה לחוזק החיפוי בזמן עתיד ולא יכולה להכשיר את חוזק חיפויי האבן.
 

ב. השיטה של חיזוק קיר אבן לקוי באמצעות ברגים היא שיטה פסולה, שיטה שאינה על פי תקן, וחיזוק כזה עלול להתגלות כהחלשת החיפוי לאורך זמן, יצירת ליקויי רטיבות חדשים והחמרת ליקויי רטיבות קיימים.

הוסף תגובה
3 תגובות
התמונה של אנונימי
יאן
שלום , האם יש פרט לקיבוע הקופינג האם הקיבוע בעזרת בורג או בהדבקה בלבד ?
התמונה של אנונימי
איב דה לטואר
-לגבי אסטטיות של תההליך של חיזוק חיפוי אבן, זה תלוי בקבלן שמבצע את החיזוק. כשלוקחים אנשים מקצועניים, קשה מאוד לאתר את מיקום הברגים. כשלוקחים קבלנים לא מקצועים, התוצאה בהתאם לרמת הביצוע. -לגבי טענות של חלודה, הדבר איננו נכון כשמתקינים עוגנים מתאימים עשויים מנירוסטה SS316. -לגבי נקודת החדרת רטיבות, מדובר רק במקרים של בלוקים חלולים, וגם במקרים אלו במידה והקבלן קודח את החורים בבלוקים בלי רטט, והעוגן מתוכנן בהתאם לעוביים התשתית (הכנסת בתוך הבלוק בין 6 ל 8 סיימ) והעוגן ניילון מותקן נכון, חדירת המים יהיה די מוגבל אם בכלל. יש גם אפשרות להזריק קצת דבק או סיליקון עם אורך חיים מתאים לדיבל לפני הכנסת הבורג כדי לשפר את אטימות. זה אומר שאפשר לפתוח את בעיית האטימות. בסופו של דבר, כמו בכל נושא, הכל מגיע לבעיית מקצוענות של המתכנן ושל המבצע. הכנסת עוגנים לא פותח בעיית חסר תפר התפשטות ולא בא לתקן תזוזת שלד הבניין אבל מבחינת החזקת אבן על קיר רקע, אין שום בעיית הנדסית לאורך 50 שנה למצוא פתרונות עם עוגנים בהתאם לתקנים אירופאיים.
התמונה של אנונימי
עדי בן צבי
מה אתה מציע לעשות עם חיפוי קיים שנושר?
צור קשר