שימור קרקע באגן ההיקוות של הכינרת - צרכים ומעשים

מבוא
ים כינרת מהווה את אחד ממקורות המים המשמעותיים של מדינת ישראל. חשיבותו היא בעובדת הימצאותו באגן היקוות בן 2685 קמ"ר עליו יורדות כמויות גשם שנתיות ממוצעות, בתחום שבין כ- 400 מ"מ בעין גב שברום 200 - מטרים, הר כנען, שברום 934 מטרים כ- 950 מ"מ ועד כדי כ- 1200 מ"מ במג`דל שאמס שברום 1200 מטרים. מי הנגר העל קרקעי הנוצרים בעת ירידת סופת הגשם, הנגר התת-שטחי הזורם, תוך כדי השהייה, מעל שכבות אטימות הרדודות יחסית, מי הפשרתם של השלגים והמים המחלחלים למי התהום - מגיעים בזרימתם הטבעית אל הים המצוי בשקע בו רום המים בשיאו נושק את ה 200 - מטרים.

 

איכותם של מי הכינרת אינה פחותה מכמותם. אחד ממקורות הזיהום הישיר המשפיע גם על הליכים ביוכימיים אחרים הקובעים את איכותם של המים הוא הסחף המגיע מאגן ההיקוות אל הים. שלושה מקורות פוטנציאלים עיקריים לחומר הסחף הם: הסחף השכבתי והחריצי; הסחף הערוצי והסחף מאפיקי הזרימה (גדות הנחלים); וסחף הרוח האמור להיות מטופל במסגרת פרויקט החולה, אשר השפעת זיהום הכינרת משטחו מנוטרל.
המאמר עוסק בפוטנציאל הסחיפה מפני השטח דהיינו במקור הסחף השכבתי והחריצי בלבד.

קרקעות אגן ההיקוות (מבוסס על שלמה מריש ז"ל)

 

 
חבורת הקרקע
השטח [קמ"ר]
אחוז השטח
תפוצה
 
 
 
 
 
A
טרה רוסה, רנדזינה חומה, רנדזינה בהירה
756
28%
הרי הגליל העליון, הרי נפתלי, החרמון ובמדרונות הגובלים עם החצבני
B
רנדזינות חומות, רנדזינות בהירות
91
3%
מדרון שבין טבריה למושבה כינרת,הרי הגליל העליון
C
רנדזינות בהירות
55
2%
מדרון ממזרח לכינרת בין עין גב לתל קציר, גליל עליון בין צפת ליפתח, אגן שניר
D
פרוטוגרומוסולים בזלתיים,גרומוסולים חומים בזלתיים, רנדזינות בהירות
466
17%
חלק גדול של מדרונות מסביב לכינרת, מורדות הגולן, רמות דלתון ועלמה
E
ליטוסולים חוליים, חמרה, רנדזינה
38
1%
מרגלות החרמון בגובה שבין 800 ל-1200 מטרים
F
קרקעות חומות ים תיכוניות בזלתיות, ליטוסולים בזלתיים
222
8%
בגולן העליון, אגן נחל שניר
G
קרקעות הידרומופיות, קרקעות גליי
53
2%
בעמקים בעיקר בשטחי החולה
H
גרומוסולים
636
24%
בעיקר בעמק החולה - צפונית לשטחי הכבול, עמק גנוסר, רמות הגולן הנמוך, אזור מחניים
I
טרה רוסה, קרקעות צהובות
98
4%
חרמון מעל לרום 1500 מטרים
L
גליי אגמי
19
1%
שטח אגם החולה המיובש
U
קרקעות חומות ים תיכוניות, אקומולטיביות, גרומוסולים
34
1%
עמקים לאורך נחל שניר
 
לא נסקר (עמק עיון)
43
2%
 
 
לא נסקר (ים כינרת)
173
6%
 
 
ס ה"כ
2684
100%
 

פוטנציאל סחיפותן של קרקעות האגן
 
הגורמים העיקריים המשפיעים על רמת הסחיפה מפני שטחן של קרקעות הם:
- מידת חשיפותן למכת טיפת הגשם. צמחיה עבותה או כסוי אבני/סלעי ממשי על פני הקרקע מקטינה עד כדי מאפסת את כמויות הסחף.
- יצירת נגר על קרקעי. ככל שהנגר העל קרקעי, הגורם המסיע, גובר כן כמות הסחיפה מואצת. מניעת היווצרותו של נגר על קרקעי תמנע את הסחיפה.
- הרכבה המכני של הקרקע. בדרך כלל אחוז גבוה של סילט מעודד את הסחיפה. חלקיקי הסילט הם גם קטנים מספיק, בהשוואה לחול, על מנת להיגרר או להוות סוספנסיה בתוך המים ואין ביניהם קוהזיה כלל כזאת הקיימת בין חלקיקי החרסית.
- כמויות הגשם ובעיקר האנרגיה המצטברת של טיפות הגשם. אנרגיה הגורמת לניתוק חלקיקי הקרקע והפיכתם לזמינים לתנועה.
- שיפועו של המדרון ואורכו. ככל שהשיפוע גדל הסחף מואץ וככל שאורך המדרון גדל, עקרונית גם הוא מהווה גורם בהגדלת כמויות הסחף העוזבות את השטח. יחד עם זאת במדרון ארוך, בעל שפועים משתנים, נוצרות הרבה מלכודות סחף בדרך וכמויות הסחף היוצאות מהשטח עשויות להיות קטנות עד אפסיות. 
 
פוטנציאל סחיפותן של קרקעות האגן (ארודיבליות הקרקע) על פי השיטה האוניברסלית האמריקאית מוצג להלן:

 

טיפוסי קרקע
אחוז
מהשטח
חרסית
סילט
חול דק
הרכב מכני ב- %
חומר אורגני
מבנה
נקיזות
מקדם
הסחיפות
מקדם
משוקלל
רמת
הסחיפות
טרה רוסה
26%
66
22
12
0
4.5
אגוזי
 
0.05
1%
נמוכה מאד
רנדזינה חומה
 
35
34
23
8
5
פירורי
 
0.18
0%
בינונית-גבוהה
רנדזינה בהירה
 
27
40
22
11
3
אגוזי
 
0.28
0%
גבוהה
פרוטוגרומוסול בזלתי
7%
44
35
11
10
3.5
גרגרי
 
0.25
2%
גבוהה ?
גרומוסול חום בזלתי
 
44
30
19
7
0
קובי
 
0.22
0%
בינונית-גבוהה
ליטוסולים חוליים
 
22
65
6
7
2
אגוזי
 
0.37
0%
גבוהה עד גבוהה מאד
חמרה
 
22
47
21
10
1
 
 
0.45
0%
גבוהה מאד
רנדזינה
 
 
 
 
 
 
 
 
0.23
0%
גבוהה
קרקעות חומות ים תיכוניות בזלתיות
7%
39
40
15
6
3.5
אגוזי
 
0.18
1%
בינוני גבוה
ליטוסולים בזלתיים
 
22
65
6
7
2
אגוזי
 
0.37
0%
גבוהה עד גבוהה מאד
קרקעות הידרומופיות, קרקעות גליי
 
52
40
5
3
0
גרגרי
 
0.18
0%
בינונית-גבוהה
גרומוסולים
 
 
 
 
 
 
 
 
0.22
0%
גבוהה
 קרקעות צהובות
 
67
29
2
2
4.5
גרגרי
 
0.04
0%
נמוכה מאד
קרקעות חומות ים תיכוניות אקומולטיביות
7%
 
 
 
 
 
 
 
0.18
1%
 
כבול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
 
קרקעות אדומות ים תיכוניות בזלתיות וטופיות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
גבוהה מאד
נזאז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
 
קרקעות אלוביות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
בינונית-גבוהה
קרקע יער חומה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
נמוכה - בינונית
קרקעות קולוביאליות אלוביות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0%
נמוכה
 
47%
 
 
 
 
 
 
מקדם סחיפות משוקלל
0.12
 

 

הכסוי הצמחי כגורם ממתן סחיפה
 
על מנת להדגים את השפעתה של הצמחיה יש להבחין בין צמחיה עצית ושיחית לבין צמחיה צמודת קרקע, בתוך השטח העצי ומחוצה לו. פעולתה העיקרית של הצמחיה העצית היא בלימת מכת טיפת הגשם המגיעות לפני הקרקע. הצמחיה צמודת הקרקע, בנוסף לזאת, מונעת את היווצרות קרום בפני הקרקע ובזאת נשמר כושר חידור הקרקע ברמה גבוהה ויצירת הנגר העל קרקעי מתמתנת; הצמחיה גם מאיטה את זרימתו של הנגר הנוצר וגורמת להשקעת הסחף בתוכה; כמו גם מתן יציבות בפני סחיפה באמצעות השורשים המגבירים את סיבולת הקרקע בפני גזירה.

השפעת הצמחיה העצית היא פונקציה של גובהה ושל כסוי הצמרת שלה. ככל שהצומח העצי גובהו נמוך יותר וכסוי הצמרת גדול יותר מידת הגנתו גדלה. הדגמה יחסית בטבלה הבאה:

 

 
השפעת הכסוי העצי
 
 
 
 
 
 
 
גובה הצמחיה
כסוי צמרת
כסוי צמרת
כסוי צמרת
כסוי צמרת
מטרים
0%
25%
50%
75%
 
 
 
 
 
0.50
1.00
0.80
0.58
0.38
2.00
 
0.89
0.76
0.62
4.00
 
0.93
0.87
0.80

השפעת הצמחיה צמודת הקרקע היא בעיקר פונקציה של מידת הכסוי. כסוי עלי שלכת ו/או חומר צמחי מנותק אחר בעובי של 5 ס"מ לפחות כמוהו כצמחיה צמודת הקרקע. הדגמה יחסית בטבלה הבאה:

 

 
 
השפעת כסוי צמוד קרקע
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחוז כסוי הקרקע
0%
20%
40%
60%
80%
95-100%
 
1.000
0.440
0.220
0.093
0.029
0.007

לסיכום

 
בהתייחס לטיפוסי הקרקע, תפרוסתם ותפוצתם באגן היקוות הכינרת, פוטנציאל הסחף מפני השטח הוא קטן ביותר. נוסיף לזאת את העובדה, שקיים, בדרך כלל, כסוי צמחי בפני השטח ו/או כסוי אבני או סלעי ניתן כמעט להתעלם מסיכוני הסחף השכבתי. הוכחה חותכת לכך, בשטחי הגולן המזרחי הגבוה, נותנים מאגרי המים, בהם כמות הסחף השוקע היא זניחה.
הגדלת פוטנציאל הסחיפה עשוי לבוא משימוש לא נכון בשטח ע"י החקלאים וע"י הרועים. השטח החקלאי, במיוחד זה החשוף בעונת הגשמים והמוכן לגידולי קיץ עשוי להוות שטח תורם סחף בלתי מבוטל. שטחי המטע במיוחד זה הנטוע על המדרונות, גם כן נמנה בין התורמים.

הפתרונות לכך אינם מורכבים ומחייבים את המגדלים להתאים את האגרוטכניקה לגיאומורפולוגיה של השטח המעובד:
עבוד שטחי השלחין בקווי גובה מקורבים (בשיפוע מינימלי של 0.5% לאורך קו העיבוד על מנת לאפשר ניקוז יעיל של השטח); על המעבד לקחת לתשומת לבו שגם עיבוד מעמיק הופך במהלך עונת הגשמים לשדה מתולם, עם כל המשמעות של איבוד מים, חרוץ וסחיפה. בזריעת גידולי חורף אין להשתמש במעגילה. כלי זה מהדק את הקרקע גורם ליצירת נגר על קרקעי ומאיץ את תהליכי הסחיפה. בשטחים רגישים ביותר לסחיפה רצוי לעבור לדו-גידול או לזריעה בשיטות אי פליחה.
 
שטחי כרם ומטע בחלקות בשיפועים של עד 3% ניתן להסתפק בייצוב צמחי בין שורות העצים. שפועים גדולים מ – 3% מחייבים עבוד בקווי גובה ואפילו בטרסות. גם במטעים מעבר לשיטות אי פליחה מועדפות. יש להימנע מריסוסים טוטליים כנגד עשביה על מנת שלמזער את השטח החשוף. יש למקד את הריסוס לשטח הקרוב לגזע העץ בלבד.
הרעיה חייבת להיות מבוקרת. רעיה מבוקרת תרומתה גבוהה הן לשימורה של הקרקע ולא פחות מכך לשימורו של המרעה. רעיית יתר כדי חשיפת הקרקע פוגעת באיכותו של המרעה מקטינה את יכולת התחדשותו ואת מספר יחידות המזון שהוא מניב.
הוסף תגובה
מאמרים נוספים שכתבתי
צור קשר