מסקנות הנדסיות מאירועי הרעש והצונאמי ביפן

 

הארכיטקטורה המגבילה את התכנון ההנדסי הבטוח יותר, תתכופף קמעה לטובת הבטיחות. ככל שהרעיון הזה יחדור לתודעה הוא גם ייושם הלכה למעשה ומבנים רבי קומות יוקמו רק כאשר הם עמידים ברעידת אדמה ברמה של 9 בסולם ריכטר, עם מקדמי בטיחות ראויים. בכל מקרה, לא די בתכנון תואם תקן, כל עוד התקן אינו נותן מענה למציאות וכל עוד הנחות היסוד של התקן הנן נוגדות את האינטרס הציבורי ואת האפשרויות ההנדסיות.

האסונות ביפן הראו לנו כי מבנים מסוימים עמדו באסונות הטבע וכאילו התריסו בפני איתני הטבע ונותרו ללא פגיעה, אף שמיקומם היה קרוב למוקד האסון, שכן מבנים אחרים שבסביבתם - קרסו.

 
עוד ראינו כי פני הים שעלו עד כדי 3-4 מ` גובה, גלשו ו"כבשו" את היבשה לעומק של קילומטרים ספורים, אך היו נבלמים אל מול חומה בנויה או אל מול סכר. אין שום ספק כי לו היו היפנים חוזים מראש את רעידת האדמה והצונאמי האחרונים - היו נערכים לקראתם ומונעים אסון.
 
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הביע רעיון של מחשבה שנייה ביחס לפיתוח גרעיני נוסף בישראל, בעקבות מה שארע ביפן, אלא שהמחשבה השנייה הנדרשת אינה מניעה – כי אם עשייה בתנאים מגבילים מתאימים, כמו גם הצבת תנאים מיוחדים לגבי מבנים באזורי הים.
 
היו דברים מעולם: בשנת 1967 עם סיום לימודי בטכניון בפקולטה להנדסה בנאית, תכננתי - כאחד מצוות מהנדסים בתה"ל (תכנון המים לישראל) - פתרון ומענה למצב שמי הכינרת יעלו ויגלשו מסיבה כלשהי לגובה נוסף של 2 מ` לערך, ממצב של כנרת מלאה במושגים דאז.
 
תכננתי קירות תומכים וסכרים, הגבהת מבנים, איטום פתחים וכיוצא בזה. השקענו בכך אלפי שעות של מהנדסים. רמת התכנון הגיעה עד למפרטי ביצוע ותמחיר. התכנון נותר בגדר תכניות על הנייר, ללא יישום, ואולי עדיין נמצא בארכיוני תה"ל.
 
מחסומי-סכרים ומבנים אחרים דומים, אפשר לבצע באזורים בהם רמת הסיכון הצונאמי גבוהה, לאורך החוף, כגון - נהריה, עכו, חיפה, חדרה, ת"א-יפו ואשדוד, כתנאי לכל אישור בנייה צמודת חוף. בהיות הפרויקטים לאורך החופים יוקרתיים במיוחד, או בעלי חשיבות לאומית, ההגנה הנדרשת תמומן בין על ידי גורמים פרטיים ובין על ידי גורמים ממשלתיים. לגבי מימון על ידי גורמים פרטיים, יבוטל היטל השבחה כדי להקל על ההשקעה ולהפכה לכדאית.
 
בעניין הבטיחות נגד רעידות אדמה, צריך לא להסתפק בתקן החל כיום ובשיטות הקיימות בהווה (תמ"א 38), אלא ליזום תקינה מחמירה ובצד עידוד יזמה פרטית - שתימשך - לנקוט ביזמה ציבורית.
 
באמצעים סבירים אפשר לצמצם את נזקי רעידות האדמה והצונאמי ואף לבטלם.
 
לעתים קרובות הצורה האדריכלית והרעיון הארכיטקטוני הם אשר גורמים למבנים מסוימים להיות בני סיכון במצב של רעידות אדמה, כגון - עומדים בדרישות התקן החל אך לא בטוחים בסדרי גודל גבוהים יותר מהמינימום הנדרש בתקן. הארכיטקטורה המגבילה את התכנון ההנדסי הבטוח יותר, תתכופף קמעה לטובת הבטיחות. ככל שהרעיון הזה יחדור לתודעה הוא גם ייושם הלכה למעשה ומבנים רבי קומות יוקמו רק כאשר הם עמידים ברעידת אדמה ברמה של 9 בסולם ריכטר, עם מקדמי בטיחות ראויים.
 
הדבר דורש חשיבה יצירתית וחדשה ביחס לתקנים, והסתגלות למציאות הנדסית בה משך חייו של הבניין מבטון מזוין אינו 50 כפי שמופיע בספרות המקצועית שאבד עליה הכלח – אלא יעמוד על ערך של כ- 200 שנה, דבר שישפיע על החישובים ויגדיל את הביטחון. אם צריך לחשב את הבניין כך שיעמוד ברעידת אדמה הקורה אחת ל- 200 שנה ולא אחת ל- 50 שנה - יהיה הבניין המחושב הרבה יותר יציב.
 

בכל מקרה, לא די בתכנון תואם תקן, כל עוד התקן אינו נותן מענה למציאות וכל עוד הנחות היסוד של התקן הנן נוגדות את האינטרס הציבורי ואת האפשרויות ההנדסיות.

הוסף תגובה
צור קשר